עושים שופינג

 

 

אמריקאי "גזעי" מבלה את רוב יומו בעבודה כדי להרוויח את הדולרים אשר אותם יוציא בהנאה מרובה בזמן הנותר. אמרנו "בהנאה מרובה", והתכוונו לכך.

 

יציאה למסע קניות מוגדרת ומורגשת אצלם למעשה כצורה מקובלת של בילוי. "שופינג" הם קוראים לזה, כלומר עיסוק בקניות. מילה זו, שופינג, אין משמעותה סתם קניות במובן הכלכלי. זהו מושג, מושג של בילוי ובידור, מושג של תרבות חיים אמריקאית, פעילות משפחתית המשובצת בהווי חייה של משפחה אמריקאית כמשהו מהנה שאליו שואפים, והוא המהווה פיצוי ותכלית לעבודה הקשה של רוב שעות היום.

 

איך נתרגם ללשוננו את המושג הזה? עריכת קניות היא תרגום פושר ביותר הנוגע לתחום המעשי של סיפוק צרכי הבית הפיזיים. כאשר עקרת בית ניגשת למכולת ומביאה משם לחם ומצרכי חלב, חבילת צמר פלדה וקופסת אבקת כביסה – לזאת לא יקרא שופינג! גם חיזור על חנויות כדי להשיג עוד חבילת צמר תואמת כדי לסיים את סריגת הסוודר לנכד, אף היא לא כרוכה בהנאה (וגם לה לא יקרא שופינג…).

 

השופינג האמריקאי נמשך שעות אחדות והוא כולל ביקור במרכזי קניות, הסתכלות בחלונות ראווה, השוואת מחירים, בדיקה פיזית ומישוש בידיים של כל מיני תוצרים שבשעת היציאה מן הבית לא ידעו על קיומם ובודאי שלא חשבו לקנותם. כדי לצאת לשופינג אין צורך שיהיה חסר משהו בבית שצריך לצאת ולקנות אותו. זהו חיזור אחר סחורות ומוצרים לשם חיזור בלבד. אלה הן קניות לשמן, לשם הקניה ולשם ההנאה שבקניה ובמה שכרוך בה, לפניה ואחריה.

 

כאשר חוזרים סחופי רכש ממסע קניות כזה, בו סקרו עשרות רבות, ואולי גם מאות, של חלונות ראווה, והלכו מאות רבות של מטרים לאורך מדפים עמוסים במרכולי ענק, אין חוזרים ריקם. הידיים מלאות חבילות ושקיות, סלים ואריזות, ועצם פריקתם אף היא מעין תוספת למסע הרכישה. חלק ניכר מן הדברים שנקנו, אין יודעים היכן להניח אותם.

 

…לא יפה לספר, אבל כעבור חודשים מספר, לאחר ניקיון כללי בדירה, מוצאים את דרכם לפח האשפה כמה מן הפריטים שנקנו, שהיו מונחים בבית כאבן שאין לה הופכין ללא שימוש כלל, או לאחר שימוש מועט ביותר…

 

במחקר פסיכולוגי על התופעה של יצר הקניה, ניצבו מראיינים ביציאה מסופרמרקט ענקי וחקרו את היוצאים לסיבות שהניעו אותם לקנות את מה שקנו. אחד היוצאים החזיק בהנאה חכה משוכללת ומיוחדת. לאחר שתי שאלות הודה האיש כי מעולם בימי חייו לא עסק בדייג, לא כמקצוע ולא כתחביב. "אז מדוע קנית את החכה?" נשאל האיש. "זה היה במבצע מיוחד", ענה, "65% הנחה, חשבתי שזו הזדמנות חד פעמית, אז קניתי".

 

כל בר דעת מבין שהחכה הזאת תשכב בבוידעם עד שחלקי המתכת שלה יחלידו ואת חלקי העץ יאכל עש ואז תיזרק אל האשפה מבלי שהעלתה דג אחד מן המים.

 

כל מיני כלי עזר לשימוש ביתי מוצגים בדוכני הדגמה ומפליאים את עיני הצופים בתועלתם ובשימושיותם. הללו "נדלקים", קונים את הפטנט, אך בבית משתכנעים חיש לאחר ניסיון אחד כי בלי המוכר בעל הידיים הזריזות שיעמוד לשרותם אין הם יכולים להפיק תועלת מן הכלי שרכשו בקניה החפוזה.

 

לא היינו נזקקים לדון ביצר רכשנות ללא תכלית זה לולא יובא אף הוא לארצנו והפך להיות נחלת רבים. שוב אין אנשים עורכים בבית רשימה של מה שהם רוצים לקנות לפי צרכיהם, ואין הם הולכים ישירות למקום בו יוכלו לקנות את הפריטים שברשימה אותם הם צריכים. הם יוצאים לחזר על חלונות ראווה ומדפי מרכולים מתוך תקווה שאולי כתוצאה ממראה עיניים יתחשק להם לקנות משהו.

 

הם מבקרים בקניוני ענק בתקווה שאלה יספקו לא רק את מה שהם צריכים, אלא יספקו להם גם את הצורך עצמו, את ההצטרכות. הם יעוררו בהם את החשק לקנות חפצים אשר בצאתם מן הבית לקניות לא עלה כלל על ליבם (ודעתם…) לקנותם, ולעיתים אף אפילו לא ידעו שקיימים מוצרים כאלה למכירה.

 

הדבר מזכיר את ישראל במדבר אשר "התאוו תאווה", כלומר, הם התאוו כי תהיה להם תאווה.

 

יושב אדם בביתו ויש לו את הכל, אבל משעמם לו. הוא היה רוצה להצטרך למשהו אשר יוציא אותו מן הבית וישלח אותו על פני החנויות כדי לחפש ולקנות את מה שיספק את צרכו. אבל, למזלו הרע, יש לו הכל, אז מה לעשות? עונה כנגדו מחשבת הצריכה המודרנית: אינך צריך להצטרך למשהו כדי לצאת לקניות! קודם כל צא וסייר בין מקומות הממכר, וחזקה עליהם שהם כבר יגלו לך מה אתה צריך. הם יעוררו בך צרכים שלא חשבת עליהם ולא היו קיימים קודם לכן, ואתה תוכל לספקם בקניה.

 

ומה עם הכסף? הרי קניות עולות כסף, וכסף אינו מתגלגל בחוצות!

 

אכן, חוסר כסף יכול לשמש בלם לקניות לא מחושבות, אבל זה היה רק פעם. אז, בימים הפרימיטיביים, כאשר אנשים שילמו בכסף שהוציאו מכיסם, די היה לפיקח לצאת מן הבית עם סכום כסף מוגבל, וכבר היה מובטח שלא הוא, ולא אשתו, לא יוציאו מתוך בהילות וללא מחשבה מספקת סכום שלמעלה מיכולתם. אבל כיום, בעולם של פנקסי המחאות, משיכות יתר, שיקים מאוחרים וכרטיסי אשראי למיניהם, שוב אין עצה ואין תבונה נגד יצר רכישה מוזר זה של קניית מה שלא צריכים בכסף שעוד לא הרוויחו.

 

"קניין", הוא כיום של בעל מקצוע. קניין של מוסד צרכני, כמו מוסד פנימייתי, או של מפעל מסחרי, כרשת חנויות, קניין כזה הוא סמל של חישוב שכלי קר ושיקול מציאותי ומחושב של צרכים, טיב סחורה, מחירים ותנאי תשלום. הצלחתו מתבטאת בכך שהוא קונה מה שצריך, כל מה שצריך, ולא שום דבר יותר ממה שצריך. גם את זה הוא קונה במקום הזול ביותר המציע את הסחורה בטיב הדרוש לו, והוא סוחט את תנאי התשלום הנוחים ביותר שאפשר. שום "מבצעים", תעמולה, מתנות חינם, הגרלות ופרסומת לא עניינית, לא יסיטו אותו מתוכנית הקניה שלו.

 

זו דרך פעולתו של קניין. אבל יצר הקניינות כפי שהוא בא לידי ביטוי במסעי הקניות של אנשים פרטים ומשפחות, הוא ההיפך הגמור. אין תיאום בין מה שקונים למה שצריך באמת, אין הגבלה על מה שקונים בהתחשב ביכולת הכספית, והשיקולים המשפיעים על החלטה לקנות אינם מציאותיים אלא פסיכולוגיים. לא השכל הוא המדריך את האדם בקניותיו, אלא העיניים! קונים כדי לספק צורך נפשי ולא צורך מעשי.

 

לעיתים לא רחוקות משלם אדם כסף, שהוא זקוק לו מאוד לצרכים אמיתיים אחרים, עבור מוצרים שאין לו בהם כל צורך, או שאת הצורך המלאכותי בהם יצרה פרסומת מתוחכמת. אשראי ארוך טווח יוצר את הרושם אצל חלושי הדעת כאילו מחלקים להם מתנות.

 

כסף אינו אלא צורת צבירה של עבודה ועמל, של זמן שהושקע להרוויחו. יכול וצריך אדם להוציא את הוצאותיו על דברים שהוא נצרך להם, או על מצוות שהתורה מחייבת אותו בהן. אך הוצאת כסף על מה שאינו נצרך, אינו אלא ביטול והשחתה של הזמן שהושקע בו, לשווא ולריק. מאחר שזמן הוא חיים, הרי ש"הבל תשחית" הזה חמור במיוחד. בעל העיניים הגדולות הרוצה לקנות הכל, כל מה שעיניו רואות, הריהו מזכיר לנו במקצת את קין אשר בעלותו על מחצית העולם לא סיפקה את יצר הרכושנות שלו. זהו יצר של ילד קטן הרוצה שאבא יקנה לו את כל הצעצועים שבחלון הראווה.

 

מוֹצָא כשר וישר ליצר רכישה שאינו יודע שובעה קיים בתחום הרוח. אדם העומד לפני ארון הספרים, לפני תורה ומצוותיה, ש"ס ומפרשיו, ספרי מוסר ומידות, ומתאווה הוא תאווה עזה לרכוש לו כקניינו הפרטי את כל הכלול בספרים אלה, את הידע ואת המעשה והשימוש שספרים אלה מדריכים להם. תאווה זו שלו כשרה היא למהדרין. רק עיוות ערמומי של היצר הטה את תאוות הרכישה הכשרה, מעולם הרוח אל ההבלים הנוצצים לשעתם של עולם החומר, שלעולם לא ישביעו את רוכשיהם.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")