לעבור את החיים עם חיוך

 

 

 

מעשה והלכו כמה חברים לטיול. בדרכם ראו אדם עומד על אם הדרך, ובחזרתם לאחר כמה ימים עדיין הוא עומד באותו מקום. שאלו אותו: "מדוע אתה עומד כאן?" אמר: "אני רוצה להגיע לירושלים". שאלוהו: "כמה ימים אתה עומד ככה?" "כבר שבוע" ענה להם. אמרו לו: "כל כך הרבה ימים אתה עומד כאן ומצפה להגיע כך לירושלים? אם היית מתחיל ללכת, גם אם היית הולך על ארבע כבר היית מגיע לירושלים…"

 

הנמשל הוא אדם שרוצה לתקן את עצמו ולחזור בתשובה. הוא אמנם רוצה להשתנות, אבל הוא חושב שזה יקרה לבד, והוא דומה לאותו אחד שעומד על אם הדרך ומחכה להגיע לירושלים, מבלי שיעשה  שום צעד לכיוון המטרה.

 

ידוע הפתגם העממי: גם דרך של אלף קילומטר מתחילה בצעד אחד! אף על פי שהדרך לפעמים ארוכה, על כל פנים צריך להתחיל ללכת בה כדי להגיע למחוז חפצו.

 

הצעד הראשון בדרך לתיקון ותשובה, הוא לקבוע לו לפחות שעה (ששים דקות) לחשבון נפש ותפילה. אדם שרוצה להשתנות, חייב לייחד לשם כך שעה קבועה בכל יום, ובזמן הזה הוא שופט את עצמו ב’תיקון המשפט’ על כל מעשיו ורצונותיו, ומתפלל על כל פרט ופרט בחייו הצריך תיקון, וכן מתפלל על מה שהוא כבר זכה לו שימשיך להחזיק בו וכדומה.

 

אדם שרוצה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, ואינו קובע לזה זמן למשפט ותפילה, דומה לאדם שרוצה להגיע לאיזה מקום ואינו צועד לכיוונו. כי הכלי המעשי היחידי שיש לאדם בשביל לתקן את מידותיו ולצאת מתאוותיו, ולהתרחק מכל העבירות שבתורה, דהיינו לחזור בתשובה – הוא התפילה.

 

וצריך שירבה מאוד בכל יום בתפילה ותחנונים להשם, שייתן לו אמונה שלמה, ויאיר את עיניו מה עליו לתקן, וכן ירבה בבקשת סליחה ומחילה, וירבה להפציר ולבקש מהשם שיקרב אותו ויוציא ממנו את המידות הרעות ואת התאוות. אם ילך בדרך זו בהתמדה, מובטח לו שיראה תוצאות טובות ויחזור בתשובה שלמה.

 

ודע, שאין לו לאדם להסתפק במה שמתפלל את שלושת התפילות מתוך הסידור, שהרי מעטים זוכים לכוון בהם כראוי, ואף מי שמכוון היטב, סוף כל סוף כל בקשתו מסתכמת בכמה שורות בלבד ואיך יכול הוא לצפות להשתנות ולחזור בתשובה מכמה שורות שאומר? הלא ידוע שכל הצדיקים שבכל הדורות הרבו בתפילה הרבה יותר מכך על מנת לזכות להיות כרצון השם, ומי אנו שנצפה לזכות להיות כרצון השם על ידי כמה שורות של תפילה?

 

וכך כותב רבי ישראל מראדין ה"חפץ חיים" זצ"ל (ליקוטי אמרים י, מז):

 

"…כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקדוש ברוך הוא, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם, ולא יסתפק האדם במה שמתפלל שמונה עשרה שלוש פעמים ביום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומקא דליבא."

 

 

כידוע, הדרך עד שנעשים צדיקים היא ארוכה מאוד, מה יעשה האדם בדרך הארוכה עד שיזכה לתשובה שלמה, כאשר עדיין הוא נכשל בחטאים ועוונות? איך ינצל מהמשפט היומיומי, שדנים את האדם בשמים, ומן היסורים העלולים לבוא עליו עקב כך? סוף כל סוף האדם בודאי רוצה לחזור בתשובה ולעשות רצון השם בשלמות, ובהכרח שהדרך היא ארוכה, מה יעשה האדם עד שיחזור בתשובה שלמה, האם נידון הוא לחיות ביסורים?

 

הקדוש ברוך הוא ברחמיו העצומים נתן לאדם עצה לזה. והיא שהאדם ישפוט את עצמו בכל יום, ואזי אין שופטים אותו בבית דין של מעלה. וכן כתוב במדרש רבה (משפטים ה’): כשיש דין למטה אין דין למעלה.

 

וכן כתוב בזוהר הקדוש, שכאשר האדם שופט את עצמו ועושה בכל יום חשבון נפש, ומתוודה על חטאיו ומבקש מהבורא שיסלח לו עליהם, ומקבל על עצמו שלא לשוב עליהם, אזי אין שופטים אותו בבתי הדינים המיועדים לכך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו שופט אותו בלא הבית דין שלו.

כאשר הקדוש ברוך הוא שופט את האדם הוא תמיד יוצא זכאי, מה שאינו כן כאשר שופטים את האדם בבית דין שאז המשפט הוא יבש על פי הדין ומי יכול לצאת זכאי בדין כזה? אבל הקדוש ברוך הוא שופט את האדם במידת הרחמים ולפנים משורת והדין הוא מוציא אותו זכאי בדין, ולא עוד אלא שנותן לו שכר על תשובתו!

 

לכן אם אדם רוצה להינצל מיסורים, עליו ללמוד לשפוט את עצמו. להקדיש שעה בכל יום כדי לערוך חשבון נפש על כל מחשבה, דיבור ומעשה – אם נהג כראוי אם לאו. ועל כל מה שמצא שלא נהג כראוי יעשה תשובה. ואז חל עליו הכלל, שכאשר יש דין למטה – אין דין למעלה.

 

 

אדם שעושה בכל יום שעה התבודדות, אזי גם בראש השנה הוא יצא זכאי בדין, מאחר וכל יום עשה תשובה על עוונותיו, וכן מובטח לו שאחרי 120 שנה יצא מהעולם הזה זכאי ולא יראה פני גיהנום! כמובא במדרש:

 

"בכל עת יהיו בגדיך לבנים, רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות? אמר להם: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".

 

בוא וראה כמה הקדוש ברוך הוא רחמן, שנתן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו, ועל ידי זה להינצל מן העונש, ובנוסף לכך – לקבל שכר על כך!

 

כל אחד יעשה חשבון אמיתי: אם בעולם הזה, הרשויות השופטות היו נותנות לו אפשרות להתוודות על פשעיו ואז היו מוחלים לו וגם נותנים לו פרס גדול, האם היה אחד שלא היה עושה זאת?

 

כדי להמחיש כיצד היה העולם נראה אם היה המשפט בעולם הזה מתנהג כמו המשפט של מעלה, נביא משל:

 

אדם נוסע במכונית ועובר באור אדום, ועוצר אותו שוטר. מיד הנהג יורד מהמכונית, עומד ועושה תשובה. וכך הוא אומר: רבונו של עולם, הנני מתוודה לפניך שעברתי באור אדום, והריני מתחרט על כך בחרטה גמורה ומבקש ממך שתסלח לי ותמחל לי על חטאי הגדול והריני מקבל על עצמי בקבלה גמורה שלא לחזור כל ימי חיי לנסוע באור אדום.

 

השוטר ששומע אותו מתוודה ומבקש סליחה, מיד פג כעסו והוא אומר לו בפנים מאירות: בתחילה חשבתי לתת לך: 1. קנס כספי גבוה. 2. לשלול לך את הרישיון. 3. להזמין אותך לבית משפט. אבל אני רואה שחזרת בתשובה, לכן הכל מחול לך, ולא עוד אלא שמגיע לך פרס שעשית תשובה. והשוטר מוציא פנקס צ’קים ורושם לנהג צ’ק על סך מאה אלף דולר, מרעיף עלי ברכות לרוב ואומר לו: סע לשלום!

 

אם היה העולם הזה מתנהג כך באמת, האם ישנו נהג שלא היה עושה תשובה במקרה כזה, והיה מעדיף לקבל שלילת רשיון, קנס כספי והזמנה לבית משפט? היש בנמצא כזה אדם בעולם שהוא טיפש כל כך?

 

ככה בדיוק מתנהג בעולם האמת! אם אתה מאמין שבורא עולם נתן לאדם את האפשרות לעשות תשובה אחרי שחטא כל חטא שבעולם, אתה לא תעשה תשובה? אתה לא תעשה בכל יום שעה של חשבון נפש שבה אתה בודק את עצמך מה עשית מאתמול ועד היום באופן שבכל יום תתקן את כל מעשיך ובכך תינצל מן הדין? אתה תגיד שאין לך זמן? שאין לך מה לומר שעה שלמה? או אולי אין לך עוונות? אתה צדיק גמור?

 

היש אדם שמאמין בכל זה שלא יעשה שעה התבודדות כל יום, ויעדיף לסבול מהעוונות שלו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ולוותר על השכר הרב שיש על מצוות התשובה?

 

הקדוש ברוך הוא ברחמיו נותן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו ועל ידי זה להינצל מדין של מעלה ועוד לקבל פרס! כל מה שהאדם צריך לעשות הוא לומר כמה מילים של וידוי וחרטה! מיהו פתי להתעצל בכך ולהישאר עם התביעות הרבות שיש נגדו ולסבול יסורים רבים בשל כך בעולם הזה, ועוד החשבון פתוח ומחכה לו בעולם הבא?

 

לכן בעזרת השם נלמד איך לעשות תשובה כל יום ומה היא הדרך הנכונה לשפוט את עצמו, ובכך יהיו כל ימיו בתשובה.

 

 

כל אדם, בין איש בין אשה, בין בחור בין בחורה, חייב לעשות בכל יום שעה של תשובה. השעה הזאת יכולה להיות בכל זמן שנוח לו לאדם בין ביום בין בלילה, והמקום לכך יכול להיות כל מקום ובלבד שיהיה נוח ופנוי מבני אדם, כגון גינה, יער, חדר, מרפסת וכו’, והעיקר שיהיה האדם לבדו עם הבורא בלי הפרעות והיסח הדעת.

 

בתחילת השיחה כל אדם ישתדל להודות לבורא עולם, אחר כך יתחיל לספר לבורא עולם מה שקרה איתו מהשעה שבא לפניו אתמול ועד הרגע הזה שעומד בו, וצריך לספר לבורא כל פרט ופרט, ועל כל הדברים הטובים שזכה בהם יודה עליהם, וישפוט עצמו אם עשה אותם כראוי בשלמות או שיש לו מה לשפר, וכל הדברים שהוא נכשל בהם יתוודה ויעשה תשובה עליהם, ועל כל החסרונות שיש לו, ירבה בתפילה ויבקש מבורא עולם שימלא חסרונו.

 

 

כך היא לשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א’): "כל מצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא שנאמר: איש או אשה כי יעשו וגו’ והתוודו את חטאתם אשר עשו  – זה וידוי דברים. וידוי זה הוא מצוות עשה. כיצד מתוודין? אומר: אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה הרי זה משובח". עד כאן לשון הרמב"ם, וממנה מובן שהתשובה היא ארבע חלקים:

 

א. הוידוי, שצריך לפרט את חטאו בפירוש "כך וכך עשיתי".

ב. החרטה, שצריך להביע חרטה על חטאו.

ג. בקשת סליחה, יבקש סליחה שעבר על רצון הבורא.

ד. קבלה לעתיד, שיקבל על עצמו שלא לשוב על חטאו.

 

אדם שעושה כדברי הרמב"ם ומתוודה בכל פעם שחוטא, מקיים בזה מצוות עשה שעליה הוא יקבל שכר, והעיקר – נמחלים לו כל חטאיו ואין עליו שום דין ולא יהיו לו יסורים.

 

 

ישנם חמישה כללים שצריכים לזכור כאשר ניגשים לעשות התבודדות של משפט ותשובה:

 

א. השם רוצה בתשובה! לא בעצבות. תמיד לפני הכל יברר לעצמו: מה השם רוצה? שאתייאש, או שאתחזק ואעשה תשובה? בודאי שהוא רוצה בתשובה. וזהו הצעד הבא:

 

ב. וידוי דברים. יעשה וידוי על חטאיו על פי הרמב"ם שלמדנו. דהיינו, וידוי, חרטה, סליחה וקבלה שלא לחטוא להבא. ומאחר והוא יודע שזה עדיין לא בכוחו לא לחטוא ואיך יקבל על עצמו לא לחטוא? יזכור את הכלל הבא:

 

ג. השם לא נותן נסיון שהוא מעל הכוחות של האדם! פירושו שאינו נותן לו נסיון שאין בכוחו להתפלל עליו ולזכות לעמוד בו. ולכן זוהי קבלתו, שמקבל על עצמו על כל פנים להתפלל על אותו עניין שנכשל בו, וזה מוביל אותו לכלל הבא:

ד. על ידי תפילה אפשר לפעול הכל! יקבע לעצמו זמן לתפילה על אותו דבר שאינו מצליח לעמוד בו, ויאמין שבריבוי תפילותיו יוכל לתקן כל דבר ולהתגבר על כל דבר. ואם רואה שתפילותיו אינן נענות תיכף ומיד ויש לו קוצר רוח, יעזר בכלל הבא:

ה. לא מגיע לי כלום! ידע נאמנה שלא מגיע לו כלום, ושהשם יתברך לא חייב לו כלום, ויבקש ברחמים ובתחנונים מתנת חינם בלבד. ובכך לא תקצר רוחו ויוכל להאריך בתפילות כמה שצריך ולתקן הכל.

 

כאשר אדם נוהג בהנהגה זו של התבודדות, אפילו יעשה את השעה איך שיעשה, אפילו שלא הצליח כלל לפתוח את פיו או להתוודות, שידע נאמנה שהוא מתקן הכל בודאי, וכאשר יעלה לשמים ויפתחו את ספר חייו לשפוט אותו, אזי כל יום שיראו שהוא עשה בו שעה התבודדות ידפדפו הלאה ולא ישפטו אותו עליו! כי הוא הרי השתדל ובא לפני השם מדי יום ויום במטרה לדבר איתו, להתוודות לפניו ולהתחנן אליו שיקרבו לעבודתו ולשפר ולתקן מעשיו, אדם כזה אפשר להעניש? איזו נחת יש לבורא עולם ממנו! לכן מי שעושה שעה התבודדות ראוי לו להיות בשמחה כל היום כולו, ויכול הוא להרשות לעצמו להיות שמח עד בלי די ולהזמין אולם ותזמורת ולרקוד בשמחה בכל יום שעשה בו שעה התבודדות.

 

יהי רצון שכל אחד ואחת מעם ישראל, גדול או קטן, יעשו כולם שעה התבודדות בכל יום, בלי שום הבדל אם הם דתיים או לא, כי אפילו האדם הרחוק ביותר יכול וצריך לדבר עם בורא עולם, וכן האדם שחושב שהוא קרוב ביותר, ‘חרדי’ למהדרין עם פאות וזקן עד הרצפה, כולם חייבים לעשות בכל יום שעה התבודדות, ובזכות זה נזכה בודאי לגאולה השלמה עוד היום, אמן.