והמשאלה היא: חיים קלים

 

 

הכלל הראשון והתנאי ההכרחי והחשוב ביותר בשביל שהאדם יתקן את עצמו הוא שיכיר את מקומו – שידע שיש לו יצר הרע.

 

אדם חייב לדעת שכמו שהוא נברא עם ידיים ורגליים וכו’ ואין לו שאלות וקושיות על המבנה של גופו, כך הוא נברא עם יצר הרע ולא צריכות להיות לו שאלות וקושיות על כך. הרבה בני אדם הולכים שבורים מכך שיש להם יצר הרע, וזו היא שטות במדרגה ראשונה! כך נבראת – ובשביל כך נבראת, שתתגבר על יצרך הרע.

 

אדם שאינו מכיר את מקומו, והוא כל הזמן מתבלבל כשרואה שיש לו יצר הרע המתגבר עליו, הוא לא יוכל לעולם לתקן את עצמו. למה הוא דומה? לאדם האוחז בידו מפת דרכים אבל אינו יודע את מקומו במפה, ולכן אפילו שבידו המפה הכי מפורטת ומדויקת בעולם, זה לא עוזר לו והוא לא יכול בשום אופן למצוא את דרכו.

 

כל שכן כאשר מדובר במפה של דרך התשובה, שהיא קשה לקריאה ויש בה הרבה הסתרות ומניעות ולכן אפילו אדם היודע את מקומו צריך לעבוד קשה בשביל למצוא את דרכו ולתקן את עצמו, ואם אינו יודע את מקומו הוא בודאי ילך ויטעה וילך ויטעה…

 

זו נקודה שחייבים להבין היטב! עד שנעשים צדיקים גמורים ואין חוטאים כלל וגם מקיימים את כל המצוות בשלמות, הדרך ארוכה מאוד – כאורך ימי חייו של האדם. וגם אדם רציני ומתמיד שעושה את כל מה שביכולתו להגיע לשלמות ולתיקון שלו, בהכרח שהוא ייכשל הרבה בדרך, פעם בעבירה מסוימת ופעם בעבירה אחרת, פה הוא ייכשל בכעס וכאן בלשון הרע, וכן התאוות הכרוכות בו באופן קבוע לא יתנו לו מנוח, וכל זה מלבד הנסיונות הרבים שיהיו לו בחייו בענייני הפרנסה, מבני ביתו וכו’.

 

כללו של דבר, האדם נמצא בעולם הזה במלחמה עד יום מותו, וכמו בכל מלחמה – פעמים הוא מנצח ופעמים הוא מנוצח, פעמים הוא מתגבר ופעמים מתגברים עליו, ממש כדרך שני בני אדם הנלחמים זה עם זה, שכשרואה האחד שחברו מתגבר עליו אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו. ובנוסף לכך, ככל שהאדם הולך ומתקדם בדרכי התשובה, כן גם יצרו גובר וגודל עמו, כמו שאמרו חז"ל: כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו…

 

וכן מובא בליקוטי הלכות (הונאה ג):

 

"והכלל, שכשהאדם רוצה להתקרב להשם יתברך ולשוב בתשובה צריך שיהיה לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שיעור…"

 

נמצא, שאדם הנופל לעצבות בכל פעם שרואה שמתגברים עליו היצר הרע והמניעות וכדומה, לכן ימיו יעברו עליו בעצבות והוא בודאי יפסיד את המלחמה, אולם רק אם יתעורר ויבין ויקבל שזו המציאות שלו, רק אז הוא יוכל להתחיל באמת להילחם ובודאי ינצח, וגם בעצם המלחמה עצמה יהיה לו תענוג גדול.

 

 

הכלל השני שחייבים לדעת הוא, שאי אפשר לאדם לעולם להתגבר על יצרו הרע בלי עזרתו של הקדוש-ברוך-הוא, כמו שאמרו חז"ל: "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו אינו יכול לו".

 

ונמצא שעיקר עבודתו של האדם ועיקר התחזקותו כנגד היצר הרע היא אך ורק בתפילה ותחנונים להשם, שירבה בכל יום להתפלל ולהתחנן ולבקש מהבורא שיעזור לו לגבור על יצרו ולא לחטוא וכד’, אבל לרדוף את עצמו ולכעוס על עצמו, וליפול בדעתו כשרואה שיש לו ירידות ונפילות – אין זו עצה כלל, ומי שלא מבין את זה וממשיך ‘לרדת’ על עצמו בכל פעם שנכשל, לא מתקן בזה כלום. אדרבה, הוא מקלקל בזה הרבה יותר, כי ברוב יאושו ועצבותו הוא מאבד את הכח לעשות גם את אותם הדברים שהיה בכוחו לעשות.

 

וכך היא לשונו של רבי נחמן, בספרו ליקוטי מוהר"ן (תורה רפ"ב):

 

כִּי רוב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל, וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן.

 

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאד עַל דָּבָר זֶה, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּאֱמֶת, עִם כָּל זֶה, הַנְּפִילָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ, וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל-יְדֵי-זֶה, הַכּל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר, שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּדֵי לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאד, לֵילֵךְ עִם הַתּוֹרָה הַזּאת לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט טוֹב וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’ כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי-זֶה יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ, וִיצַפֶּה לִישׁוּעָה עֲדַיִן, וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה’, בִּבְחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב בֶּאֱמֶת אֶל ה’ כַּנַּ"ל.

 

 

כתוב בגמרא (ע"ז ג): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". פירוש, שאין הקב"ה דורש מהאדם דברים שהם מעבר ליכולתו וכוחותיו לעשותם, והקדוש-ברוך-הוא בודאי מכיר את מקומו של האדם, כמו שכתוב: "כי הוא ידע יצרינו", ולכן הוא אומר לכל אחד ואחד:

 

שמע בני! להגיד לך לא לחטוא בכלל אי אפשר, כי ישנם הרבה ציוויים שעדיין אינם בכוחך לקיימם, אבל להגיד לך לעשות תשובה על שאתה עובר ציוויים אלה זה כן אפשר כי זה בידיים שלך, ורק זו הדרך שבה תוכל להגיע אי פעם לקיים ציוויים אלה!

 

אם ידע האדם את מקומו, שישנם דברים שאין בכוחו לקיימם כעת, רק אז תתחיל עבודתו להיות נכונה ונעימה והוא יזכה לתקן הכל, כי הוא לא ירדוף את עצמו ולא יפול לעצבויות ודיכאונות ויאוש על דברים שבאמת גם בורא עולם יודע שהוא לא מסוגל לקיימם, וגם ינצל מרגשות האשמה שיש לו, הנובעים מהחשיבה שלפי דעתו הוא היה יכול להתגבר והוא שבור מכך שלא התגבר, אך הרגשה זו היא היצר הרע בהתגלמותו כי עצם העובדה שלא התגבר – מוכיחה שלא יכול היה להתגבר.

 

 

כל אדם, בין איש בין אשה, בין בחור בין בחורה, חייב לעשות בכל יום שעה של תשובה. השעה הזאת יכולה להיות בכל זמן שנוח לו לאדם בין ביום בין בלילה, והמקום לכך יכול להיות כל מקום שנוח לאדם ובלבד שיהיה פנוי מבני אדם, כגון גינה, יער, חדר, מרפסת וכד’ – העיקר שיהיה האדם לבדו עם הבורא בלי הפרעות והיסח הדעת.

 

בתחילת השיחה ישתדל האדם להודות לבורא עולם, ואחר כך יתחיל לספר לבורא עולם כל מה שקרה אתו מהשעה שבא לפניו אתמול ועד הרגע הזה שעומד בו, וצריך לספר לבורא כל פרט ופרט, ועל כל הדברים הטובים שזכה בהם יודה עליהם, וישפוט עצמו אם עשה אותם כראוי בשלמות או שיש לו מה לשפר, וכל הדברים שהוא נכשל בהם יתוודה ויעשה תשובה עליהם, ועל כל החסרונות שיש לו ירבה בתפילה ויבקש מבורא עולם שימלא חסרונו.

 

על ידי שינהג האדם כך, יהיו כל ימיו בתשובה וסוף כל סוף מאחר והוא מתמיד בכך ופונה יום יום אל הבורא ומודה לו כפי יכולתו, ועושה תשובה כפי יכולתו, ומבקש ומתחנן כפי יכולתו לעשות רצונו, בודאי יעזרהו הבורא ויזכה להיות צדיק גמור ולחיות חיים מאושרים.

 

אשרי הזוכה לאחוז בהנהגה קדושה זו, שמלבד מה שממתיק כל הדינים מעליו ומעל כל התלויים בו, אף מקרב את הגאולה ומציל את עם ישראל מגזרות קשות.

 

יהי רצון שנזכה כולנו לעסוק בהתבודדות כל יום ונזכה לגאולה שלמה, אמן.