מלחמת עמלק

 

 

 

מובא בגמרא (ברכות לב): אמר רב חנין אמר רבי חנינא כל המאריך בתפילה אין תפילתו חוזרת ריקם. מהיכן למדים זאת? ממשה רבינו, שנאמר (דברים ט): "ואתנפל לפני ה’ כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה" וגו’, ומה כתוב אחרי כן? "וישמע ה’ אלי גם בפעם ההיא". משה האריך בתפילה ארבעים יום וארבעים לילה ונענה, וממנו למדנו שאם אדם מאריך בתפילה מובטח לו שתפילתו תתקבל.

 

עוד מובא בגמרא (שם): תנו רבנן, ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין – שנאמר (יהושע א’): רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה. חזק – בתורה, ואמץ – במעשים טובים. תפילה מנין – שנאמר (תהלים כז): "קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’"; דרך ארץ מנין – שנאמר (שמואל ב’ י’): "חזק ונתחזק בעד עמנו" וגו’.

 

למדנו מהגמרא הקדושה שישנם ארבעה דברים שהאדם צריך שיחזק עצמו בהם, ושישמע דברים שיחזקו אותו בהם, והעיקר לעניינינו – היא התפילה שצריכה חיזוק תמידי, כי כל אדם איך שלא יהיה עובר עליו מה שעובר וישנם זמנים שהוא נחלש מהתפילה, לכן צריכים לחזק אותו כל הזמן בעניין התפילה.

 

 

ומהו עיקר החיזוק בעניין התפילה? רבי נתן מברסלב מאיר את עינינו, וכותב שהעיקר הוא שצריכים להתחזק באמונה שלמה להאמין בעצמו שיש לו כח לפעול כל דבר בתפילתו, וכשיאמין כך בודאי יתחזק בתפילה.

 

וזה דבר ברור בחוש, שאדם שצריך לעשות איזה דבר ואין לו אמונה שביכולתו לעשותו הוא לא מתחיל כלל לעשותו. למשל, אם תאמר לאדם להגיע לאיזה מקום רחוק מאוד ברגל, אם אינו מאמין שהוא מסוגל לכך הוא לא יתחיל כלל ללכת, רק אם יאמין שהוא מסוגל לכך אזי יוכל ללכת לשם, אפילו שיודע שבדרך יהיו לו קשיים ומכשולים רבים, כי מאחר ומאמין שיש ביכולתו לעשות דבר זה והוא מסוגל להתגבר על הכל, אזי הוא מחזק את עצמו ויוצא לדרך .

 

וכן הוא לעניין התפילה. אדם שמאמין שיש ביכולתו לפעול בתפילתו הכל, אזי על אף שיודע שלפעמים הדרך ארוכה ויכול להיות שיצטרך להרבות בתפילה מאוד ולהמתין זמן רב עד שיענו לו מן השמים, וכן יודע הוא שדרכו רצופה בקשיים ויהיו לו הרבה מניעות על התפילה, למרות זאת מחמת שסוף כל סוף הוא מאמין ויודע שתפילתו פועלת – הוא מתגבר על הכל ועוסק בתפילה עד שזוכה לפעול את הישועה הנצרכת לו.

 

ודע, שיש כמה סוגים של חלישות הדעת בעניין התפילה, ולמעשה כל סוגי חלישות הדעת הם קליפת עמלק המטיל ספק בכוחה של התפילה, וככל שהאדם מתגבר להאמין בתפילתו, זו למעשה נקראת מלחמת עמלק והכנעתו – שנלחם בספקות באמונה.

 

וכתוב בתורה בעניין מלחמת עמלק, שמשה – שהיה כולו אמונה ויכול היה לעמוד ולהתפלל – כל זמן שהיה מרים את ידיו למעלה היו ישראל מתגברים, וכשחס ושלום היה מוריד את ידיו מיד "וגבר עמלק".

 

חז"ל ביארו שכשמשה היה עומד בתפילה, מיד גם ישראל היו מרימים את עיניהם למעלה, וברגע שהפסיק קצת מיד גם ישראל היו מפסיקים להרים עיניהם למעלה ואז – "וגבר עמלק" – חילותיו של עמלק הרשע היו מתגברים עליהם. נמצא שמשה, שהוא הצדיק, הוא זה שיש לו את הכח למשוך את לבותיהם של עם ישראל אל האמונה ואל התפילה ובכך לנצח את עמלק.

 

וצריכים לדעת שבכל פעם שיש איזה פיגוע או צרה קשה אחרת, לא עלינו, זה מה שנקרא "וגבר עמלק", כי אם עם ישראל היו דבוקים בתפילה לא היו צרות, לכן עיני כל עם ישראל צריכות להיות תמיד נשואות כלפי מעלה על מנת להינצל מהצרות הנוראות ומהאויבים הרבים שיש לנו מבית מחוץ, וגם כל אחד מעם ישראל צריך שיהיו עיניו נשואות למעלה ולהתפלל אל ה’ תמיד, וכך יוכל לצאת מכל הצרות שיש לו, ואפילו כאשר נראה שבדרך הטבע אין מוצא מהבעיה שיש לו, ידע ויאמין שהתפילה היא הפתרון לכל הבעיות.

 

 

העיקר שהכל תלוי בו, והוא עיקר החיזוק לתפילה, הוא כאמור – שיתחזק כל אחד להאמין שיש בכוחו לפעול בתפילתו את כל הישועות. וכך כותב רבי נתן (ל"ה, הלכות נחלות ד):

 

"צריכין יגיעה ועבודה גדולה להיות חזק באמונה זאת בשלמות להאמין בעצמו שיש לו כח לפעול כל דבר בתפילתו. כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בעניין זה כאשר יודע כל אחד בעצמו, ורוב בני אדם נדמה להם שהוא אין לו כח לזה ועל כן אינו מתחזק בתפילה.

 

"ועיקר היגיעה הוא בתחילה, דהיינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכוונה בבחינת "כל ההתחלות קשות", כי אז עדיין לא ראה שום פעולה על ידי תפילתו. אבל כשזוכה להתגבר בכל כחו להתפלל בכוונה עד שזוכה לפעול איזה דבר בתפילתו, כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה, אזי הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו שיש לו כח לפעול בתפילתו מאחר שרואה שכבר שמע השם יתברך גם תפילתו ונענה, ואז נעשה אצלו כלי לקבל השפע. כי עיקר התהוות הכלי הוא על ידי האמונה דהיינו על ידי שמאמין גם בעצמו שהשם יתברך שומע גם תפלתו וכנ"ל". עד כאן דבריו הקדושים של רבי נתן.

 

פירוש הדברים הוא, שכאשר האדם אינו מאמין בעצמו שה’ שומע תפילתו ממילא אין לו כלי לקבל את השפע, כי עיקר הכלי לקבל את השפע הוא שהאדם יאמין בעצמו. ואיך יזכה לכך, כלומר להאמין בעצמו שיכול לפעול בתפילתו? רק אחרי שפעם אחת יאריך בתפילה על דבר מסוים, ויעמוד ויבקש ויתחנן עד שיקבל מבוקשו – כמו שלמדנו בתחילת המאמר, שכל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם – רק אז יקבל חיזוק מכך שנענתה תפילתו ויוכל להתחיל להרבות עוד ועוד בתפילות ולפעול את כל הישועות שצריך.

 

 

המציאות היא שרוב בני אדם רחוקים מהאמונה הזאת. ותיכף כשמתחילים להתפלל קצת מצפים הם שתתקבל תפילתם, ואם האריכו רבע שעה בתפילה כבר מרגישים שהרבו להתפלל, ואם אף הגיעו לחצי שעה של תפילה זה בכלל נראה להם ארוך ביותר, וכשאינם מקבלים מבוקשם גם אז, הם נחלשים ומפסיקים להתפלל, כי חושבים בלבם: הנה! התפילה לא עובדת, לא פועלת! ואף מאשימים את עצמם: אתה לא מסוגל לפעול בתפילה, השם לא רוצה לעזור לך וכו’. כללו של דבר – היצר הרע מתחיל לשדר במרץ שידורים של ייאוש, דיכאון וחלישות הדעת.

 

לכן צריכים לדעת שלהאריך בתפילה פירושו לעמוד ולהאריך כמה שצריך – עד שנושעים! כי אין כזו מציאות שתפילה לא פועלת! פשוט אין כזה דבר, ומה שנראה שלא פעלה תפילתך הוא רק משום שלא התפללת מספיק, לכן תמשיך להתפלל הלאה עד שתענה.

 

על זה מביאה הגמרא (שם) את הדברים הבאים: אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כ"ז): "קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’".

 

והנה, תיכף כשאדם מאריך בתפילה זה כבר נקרא שהוא מאמין שהוא יכול לפעול בתפילתו, כי אדם שאינו מאמין שהוא יכול לפעול בתפילתו אינו יכול בשום אופן להאריך בתפילה.

 

ישנן שתי עצות נפלאות שעל ידם יזכה האדם להאריך תמיד בתפילה:

 

הראשונה היא, שלפני שמתפלל על איזה עניין, יזכיר לעצמו את אותן פעמים שזכה לפעול בתפילתו ויודה להשם על אותן ישועות, וגם יחזק את עצמו: "הנה, בפעם ההיא התפללת ופעלת ישועה, וגם בפעם ההיא ה’ עזר לך, וכן במקרה הזה עזרה לך תפילתך, אז תתחזק גם עכשיו להתפלל ובודאי תפעל ישועה".

 

וכן על זו הדרך יודה לה’ ויחזק את עצמו וכך יהיה לו חיזוק גדול להאריך גם בעניין הזה שהוא צריך עכשיו, כי דרכו של היצר הרע להשכיח מהאדם את אותן ישועות ולטעת בו תחושה של ייאוש, וכאשר האדם נזכר בפעמים שכן זכה לפעול בתפילתו והוא מודה ומהלל להשם יתברך על אותן הישועות הוא מקבל שמחה ותקווה וחיזוק גדול לתפילה. ובאמת כל אחד – אם ירצה – יראה שכבר זכה להרבה ישועות במהלך חייו, ובודאי יש לו על מה להודות ובמה להתחזק.

 

השניה היא, שהשם יתברך האיר את עינינו, שהאדם צריך להתפלל על התפילה, דהיינו שיתפלל ויבקש מהבורא שיזכה אותו להאריך בתפילה כמה שצריך לאותו עניין שצריך לפעול בו ישועה. זהו הדבר הראשון שצריכים לבקש כשניגשים להתפלל על איזה עניין – שיזכה להאריך כמה שצריך בשביל שתתקבל תפילתו.

 

לכן בכל פעם שרוצה להתפלל על איזה דבר, יקדים וישא תפילה ויבקש: ‘רבונו של עולם, איני יודע כמה תפילות נדרשות לדבר זה שאני רוצה לבקש ממך עליו, אנא תזכה אותי להאריך בתפילה כמה שצריך ושלא אחלש כלל בתפילה ואמשיך להתפלל כמה שצריך עד שאפעל ישועה’.

 

 

עוד חשוב לזכור, שצריכים תמיד ללכת בדרך של משה רבינו שביקש רק מתנת חינם. משה רבינו אף פעם לא הרגיש שמגיע לו ושהשם יתברך חייב לו, אלא רק ביקש מתנת חינם. הוא אמנם האריך מאוד בתפילה – ארבעים יום וארבעים לילה רצופים על דבר אחד! אבל מההתחלה ועד הסוף לא היתה לו שום הרגשה שמגיע לו שהשם יתן לו מבוקשו מחמת שהאריך בתפילה, כי הוא חי את האמת שהשם לא חייב לו כלום וכך עמד ימים ולילות וביקש ברחמים ותחנונים.

 

לכן, כל הרוצה להאריך בתפילה ולפעול איזה ישועה, צריך להיזהר מאד שלא תכנס בו ההרגשה שמגיע לו שתתקבל תפילתו מחמת שהרבה להתפלל, ויזכור שסוף כל סוף, גם מה שזכה להרבות בתפילה הוא מאת השם יתברך שריחם עליו וזיכה אותו להתפלל, לכן אין לו לבקש שכר על כך שהאריך בתפילה מאחר וגם זה מאתו יתברך בחסד. אדרבה, ישמח ויודה לה’ שזיכה אותו להתפלל ויאמין שאלו התפילות לא הלכו ריקם, וימשיך לבקש ברחמים ובתחנונים כרש וכדל בבחינת ‘תפילה לעני’, וכך יזכו אותו להמשיך להתפלל הלאה עד שיפעל בתפילתו מה שצריך.

 

כי אם רק ירגיש אפילו קצת שמגיע לו, תיכף ינעלו בפניו שערי התפילה ולא יוכל להאריך עוד בתפילה וממילא לא יפעל בתפילתו. לכן צריכים זהירות רבה בזה שלא יאבד – על ידי ההרגשה שמגיע לו – את כח התפילה, שהוא הכח היחיד שיש בידו לפעול על ידו ישועות, אלא ילמד ממשה רבינו עליו השלום, שאין יותר צדיק ובעל זכויות ממנו ואף על פי כן ביקש רק מתנת חינם.

 

השם יתברך יזכה אותנו להתחזק בתפילה ולהמשיך לקוות ללא שום לאות וחלישות, ברחמים ובתחנונים, עד אשר נזכה להיוושע בכל הישועות בפרטיות ובכלליות, ונזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב, אמן סלה.