אל תחכה עם הסטופר – כשתגיע השעה, יתנו לך!

 

במאמר הקודם, הסברנו שישנן מניעות רבות על התפילה ועיקר המניעות הן מניעות המוח, שהאדם נחלש בדעתו בראותו שהוא מתפלל ומתפלל כמה ימים וזמנים ואינו נענה. כיצד יחזק האדם את ליבו להמשיך להתפלל פעם אחר פעם אחרי שראה שלכאורה לא נתקבלה תפילתו?

 

על כן נביא במאמר זה מספר חיזוקים שידע האדם ששום תפילה אינה הולכת לאיבוד כי ה’ שומע תפילת כל פה, כמובא במדרש (מ"ר ואתחנן): שערי תפילה אינן ננעלים לעולם! וזהו יסוד שחייבים לדעת  – כל תפילה ותפילה שאדם מתפלל בודאי מתקבלת, והסיבות מדוע אין אנו רואים תוצאות מידיות לתפילותינו הן מגוונות, ונזכיר כמה מהן כדי שיהיה לאדם חיזוק בעת הניסיון בידעו שיש בעניין התפילה הרבה דברים נסתרים.

 

 

ראשית צריכים לדעת שלכל תפילה יש את הזמן שלה, כמו שמובא באותו מדרש (שם), שיש תפילה שנענית לארבעים יום, כמו שראינו אצל משה, כמו שכתוב: "ואתנפל לפני ה’ ארבעים יום" וגו’,  ויש תפילה שנענית לעשרים יום, כמו שראינו אצל דניאל, ויש תפילה שנענית לשלשה ימים, כמו שראינו אצל יונה הנביא, ויש ליום אחד – אצל אליהו הנביא, ויש לחצי יום – אצל דוד המלך וכו’.

 

ויש תפילה שטרם יתפלל אותה האדם כבר הוא נענה, כמו שכתוב (ישעיה סה): "והיה טרם יקראו ואני אענה…", אבל לא כל אחד זוכה לתפילה כזו, וגם לא כל הדברים שווים בעניין זה, כי יש לכל תפילה יש את הזמן שלה, כמובא עוד במדרש הנ"ל: אמר רבי חיא ברב אבא, כתיב (תהלים כז) "קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’" – הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך! פירושו שאתה תתפלל! ויש שעה שיתנו לך!

 

הכלל הוא, שאין אדם יכול לדעת מתי קבעו בשמים שתתקבל תפילתו, ואין לו אלא להתפלל ולקוות עד שיתנו לו את מבוקשו, וזה הניסיון שלו – שנגזר עליו להמתין כך וכך ימים וצריך הוא לעמוד בניסיון ולהמתין ולהמשיך להתפלל, ולא לדחוק את השעה או להתייאש מן התפילה חלילה.

 

מה שמחליש את האדם הוא, שחושב שמחמת שהתפלל קצת תיכף מגיע לו שתתמלא בקשתו. אולם כשידע שלכל תפילה יש את הזמן שלה, כמו שאמר רבי חייא: תתפלל ותחזור ותתפלל עד שתגיע השעה ויתנו לך, אזי הוא יקח בחשבון שיתכן והתפילה הזאת צריכה ארבעים יום, וזו עשרים יום וכו’.

 

מי לנו גדול ממשה רבינו ראש כל בני ישראל, הצדיק של כל עם ישראל, והוא לא נענה מיד! אם כן מדוע שאנחנו נצפה לזה? ומה נאמר על האבות הקדושים והאמהות הקדושות שהתפללו עשרות שנים עד שנענו, וכי אנחנו טובים מהם שמגיע לנו שתתקבל תפילתנו תיכף ומיד?

 

 

עוד אמרו חז"ל: תפילתו של אדם אינה חוזרת ריקם, אם אינה מתקיימת בו מתקיימת בזרעו. פירוש הדברים הוא, שלפעמים אדם מתפלל הרבה ואינו רואה שום תוצאות ונדמה לו שהתפילות שלו הלכו לאיבוד, אבל אין הדברים כך כלל וכלל, אלא תפילתו שמורה לזרעו אחריו ובזכות תפילותיו יבואו טובות וישועות לצאצאיו, ישועות שהם בעצמם לא יבינו מדוע זכו להן, ובטח לא יעלו על דעתם שעמד אחד מאבותיהם והרבה בתפילה ובכה ואולי גם הצטער וחשב שאין תפילותיו עושות פירות, והם נהנים מיגיע כפיו עתה.

 

גם אנו, אם נתבונן נראה שהרבה טובות באות לנו שלא התפללנו להן ולא עמלנו בשבילן, אם בגשמיות – כגון בריאות, פרנסה וכדומה, ואם ברוחניות – כגון שאדם ניחן באיזו מידה טובה בלי שיעמול עליה, או בהבנה יתרה בתורה בלי שום מאמץ וכדומה, אין זה אלא מחמת שיש מאבותיו שהרבו בתפילה והוא נהנה מהתוצאות של תפילתם ומי יודע אם לא עמדו הם בניסיון קשה שחשבו שאין תפילותיהם מתקבלות.

 

 

בספר "דגל מחנה אפרים" מובא בשם הבעל-שם-טוב זי"ע: לעיתים אדם מתפלל על דבר זה ונותנים לו דבר אחר. או לפעמים פועלת התפילה רק בעולמות העליונים.

 

זקן ברסלב, הרב לוי יצחק בנדר ע"ה, היה מסביר לנו, שלעיתים אדם מתפלל על דברים מסוימים שהוא מרגיש שהם נצרכים לו יותר מכל, אולם בשמים רואים שיש עליו איזו גזירה קשה ח"ו שהוא בכלל לא מודע לה, ואין לו מושג שהיא תלויה מעליו, וברור שהוא זקוק לישועה בעניין זה הרבה יותר מאותם הדברים שהוא מתפלל עליהם. לכן לוקחים את אותן תפילות שהתפלל על כל אותם דברים – כי יודעים שסוף כל סוף יכול הוא להסתדר גם בלי אותם דברים – ושומרים לו אותן בצד עד שמצטברות הרבה תפילות, ועם כל התפילות הללו מבטלים לו את אותה גזירה גדולה. נמצא, שאדרבה, תפילתו פעלה פעולה גדולה מאוד אלא שזה בלי ידיעתו. לכן העיקר להתחזק תמיד באמונה פשוטה שהתפילה תמיד פועלת, ואם לא ראית תוצאות תדע שיש לזה סיבה טובה, משום שכל מה שמגלגלים משמים הכל לטובה.

 

ניתן להסביר את זה בדרך משל פשוט, כמו שילד מבקש מאביו סוכריה או שוקולד וכיוצא בזה דברים שלילד נראה שהם עומדים ברומו של עולם, אולם האבא יודע היטב שהילד הזה זקוק למשהו הרבה יותר גדול, כגון דירה וכדומה, ובודאי השוקולד שמבקש הוא שטות לעומת מה שהוא באמת צריך, לכן הוא מחליט שהילד יכול להסתדר בלי זה וכל פעם שהילד מבקש שוקולד וכו’, הוא שם לו בצד כסף כנגד זה וכך מצטבר לילד סכום גדול עד שיום אחד הוא אומר לו: הנה, בטח אתה שאלת את עצמך מדוע איני נותן לך מה שאתה מבקש, הנה, חסכתי לך  הכל וקניתי לך דירה…

 

ומה שהובא בספר הנ"ל שלפעמים תפילתו של אדם פועלת בעליונים בלבד, פירושו שלפעמים יש צורך דחוף להורדת שפע לכלל העולם שבלעדי שפע זה יהיה העולם ניזוק חלילה, וכשרואים בשמים שאחד מתפלל יפה ובכוונה ותפילתו היא על דבר שהוא יכול עדיין להסתדר בלעדיו, אזי מזכים אותו שעל ידי תפילתו ירד השפע המסוים הזה לעולם.

 

ובאמת גם הוא נהנה מזה השפע, כי על ידי שניצול העולם מגזרות או שנמשכה ישועה כללית לעולם – יש לו תועלת רבה עוד יותר מהתועלת האישית שביקש לפעול על ידי תפילתו, אולם הוא לא רואה שתפילתו היא שפעלה את הישועה הגדולה הזאת לכלל העולם ולכן הוא חושב שלא התקבלה תפילתו.

 

 

הכלל היוצא מדברינו עד כה הוא, שכל עיכוב שיש בתפילה הוא אך ורק לטובה, כמו שאומרים העולם: כל עכבה לטובה. כמה וכמה פעמים ראינו זאת אצל תלמידים שהרבו מאוד להתפלל על איזו ישועה, כגון דירה בירושלים, זיווג, ילדים, שיזכו להצליח בלימודיהם וכו’, וכשראו שהם מתפללים זמן רב ולא נושעים נחלשה דעתם ובאו לרב לבקש חיזוק, ואמר להם הרב: תמשיכו להתפלל ואל תתייאשו ואתם עוד תראו מה יצא מהתפילות הללו, איזו נחת תהיה לכם!

 

הלא כמה זוגות מתחתנים מהר ומיד אחרי החתונה מתחילות בעיות, וכמו שהם התחתנו מהר כך הם מתגרשים מהר… או שחייהם אינם חיים ועתה הם צריכים לרוץ לשדות ולצעוק הרבה יותר כדי לתקן את המעוות. ואילו אותם שהתעכב להם הזיווג והרבו עוד ועוד בתפילות אזי כשסוף סוף התחתנו באו כל התפילות הללו לעזרתם וכל המניעות הפכו לנעימות והם זכו לשלום בית וברכה גדולה.

 

וכן בעניין הילדים, כמה זוגות שקיבלו תיכף ומיד ילדים בלי תפילות כלל או עם מעט תפילות, ואחרי כן סבלו עם הילדים שלהם והיו צריכים ישועות גדולות מאוד על מנת לשנות את מה שכבר יש, ואילו אותם שנתעכב להם עניין הילודה כשזכו בסוף לילדים הם ראו מהם רק נחת רוח.

 

 

הדוגמא היפה ביותר לזה היא שרה אמנו, שהתפללה כל כך הרבה שנים לילד ולא קיבלה, עד שהחליטה לתת את שפחתה לאברהם אולי תבנה ממנה. והנה, הגר תיכף ילדה בן בלי שום תפילות, וכמובן שהיא התמלאה בגאווה וחשבה: הא! איזו צדיקה אני! תיכף קיבלתי בן…שרה הזאת סתם נראית כמו צדיקה, כמה היא מתפללת והשם לא שומע את התפילות שלה… ואני תיכף קיבלתי בן בלי שום תפילות. מיד "ותקל גברתה בעיניה" – היא זלזלה בשרה אמנו.

 

ולמען האמת איזה בן היא ילדה כך בלי תפילות? הלזה יקרא בן? בן שכל הרע שבעולם, כל הטינופת של העולם יצאה ממנו, שעליו נאמר: ידו בכל ויד כל בו… בן שיצאה ממנו אומה שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו מתחרט ומצטער כל יום על שישנה אומה שפלה כזו בעולם… כמובא במסכת סוכה (נב): ארבעה הקדוש-ברוך-הוא מתחרט עליהם שבראם: גלות, כשדים, ישמעאלים, ויצר הרע…

 

אולם שרה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשכבר קיבלה בן על ידי ריבוי תפילותיה, היא קיבלה בן שכל הטוב שבעולם יצא ממנו, שכל עם ישראל יצאו ממנו – לכזה בן זוכים כאשר מתפללים תפילות רבות כל כך…

 

 

וכן הוא בעניין הלימוד, יש שלימודם מצליח להם תיכף ומיד אולם ברבות הזמן הם מאבדים את החשק ללמוד או שנחלשים ביראת שמים ונכנסת בהם גאווה ומחלוקת, ואילו אותו אחד שהרבה מאוד להתפלל ולהתחנן שיפתח לו הלימוד, סוף כל סוף כשנפתח לו יש לו כלים נפלאים להמשיך ללמוד ולהתעלות כמעיין המתגבר ואין לו שום גאווה מזה. אדרבה, מודה הוא בכל יום בכל מאודו על שנפתח לו הלימוד בחסדו יתברך.

 

וכן הוא בכל עניין ועניין, צריך האדם להתחזק מאוד ולהאמין באמונה שלמה שברגע שפותח את פיו ומתפלל את תפילתו, כל מילה שאומר מתקבלת ופועלת את פעולתה, כמובא בספר "פורת יוסף" ששמע מהבעל-שם-טוב: יאמין שכשיוצאת מפיו נוסחת התפילה מה ששואל – מיד נענה… ואם מתעכבת ישועתו יאמין באמונה שלמה שהכל לטובה, ובודאי רוצים לזכות אותו במשהו הרבה יותר יפה ושלם, משהו שהוא מעבר לצפיות שלו ומעבר להשגתו שידע שהוא יכול לזכות בו, או ששומרים לו את התפילות לדבר אחר שהוא זקוק לו הרבה יותר, או שמשתמשים עם תפילותיו לגאולת העולם כולו וכאמור לעיל.

 

וגם את העניין הזה לומדים משרה אמנו, כמובא בדברי חז"ל, שכששרה סוף כל סוף נפקדה, נפקדו אתה כל העקרות שבדורה, כי על ידי תפילותיה פעלה ישועה לכל העקרות כולן, ומובא עוד שהיתה אומרת לקדוש-ברוך-הוא שיפקוד את כל העקרות ואם אינו פוקד את כולן שלא יפקוד גם אותה… אמנם שרה אמנו היתה במעלה זו, שמעצמה חשבה על טובת הכלל לפני טובתה האישית, אולם גם אנו זוכים לכך לפעמים שלא ביודעין כאשר אנו מתפללים על דבר מסוים ופועלים בזה ישועות כלליות.

 

לכן חזק ונתחזק באמונה ובתפילה עד שנזכה לכל הישועות ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.