שניים שהם אחד

 

 

לאחר סירוב של נימוס, ניאות הדוד לומר "כמה מילים" ולברך את הזוג הצעיר. ואלו הם דבריו:

 

הכל יודעים את דברי חכמינו ז"ל שקשה זיווגו של האדם כקריעת ים סוף. אימרה מפורסמת זו טעונה בירור.

 

קודם כל, הרי ידוע לכולנו כי לקב"ה הכל-יכול לא קשה שום דבר בעולם, לא קריעת ים סוף, ולא זיווגו של אדם. אם כן, בודאי אין הכוונה באימרה זו לומר דבר על קושי כלשהו הקשור לה’ יתברך. כמו כן אין הכוונה לומר שהקושי הוא של האדם, וכביכול הזיווג קשה לו כמו לקרוע את ים סוף. וכי אדם יכול בכלל לקרוע את ים סוף?

 

אולי לא באה אימרה זו אלא לומר משהו על טיבו ואופיו של זיווגו של אדם, ולהשוותו לשם כך עם קריעת ים סוף. אלא שכאן עולה מאליה שאלה הגיונית פשוטה וחזקה, הרי זיווגו הוא עניין של חיבור בין שני נפרדים, אם כן מה שייך להשוותו מבחינת הקושי עם קריעת ים סוף שעניינה קריעה והפרדה של ים שהוא אחד? מי משווה דבר עם ניגודו? השוואה תיתכן רק בין בני אותו סוג הניצבים על אותו מישור, ולא בין שני עניינים ההפוכים זה מזה. חיבור וקריעה אינם בני השוואה.

 

בטרם ננסה לענות על תמיהתנו, נרחיב במקצת את היריעה על קריעת ים סוף.

 

חז"ל למדו מן התורה שעניין קריעת ים סוף הותנה על ידי הקב"ה עם הים עוד בשעת בריאתו של הים בששת ימי בראשית. כאשר ישראל סיימו לעבור את הים ביבשה, ציוה הקב"ה על משה רבנו "נטה את ידך על הים וישובו המים" – "ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בוקר לאיתנו".

 

חז"ל במדרש רבה למדים מהמילה "לאיתנו" – "לתנאו" הראשון, כלומר לאותו תנאי שהתנה הקב"ה עם הים כיצד יתנהג כאשר ישראל יצאו ממצרים.

 

לכאורה, כל עצמו של התנאי הזה הוא מוזר ונראה מיותר. אם הים עומד בדרכם של ישראל ביציאתם ממצרים, מה חידוש יש בכך שהים נדחה ונס מפני בני ישראל? הרי הבריאה כולה נדחית היא מפני מקיימי רצונו של ה’ אדון העולם. גם הירדן יבש כאשר הוצרכו ישראל להיכנס לארץ ישראל, ולא שמענו על תנאי כלשהו שהותנה עם הירדן קודם לכן. גם נהר גינאי נבקע לפני התנא פנחס בן יאיר, כך מספרת הגמרא, וגם זאת ללא שום תנאי ראשוני מעצם בריאתו של הנהר הזה. הרי פשוט הדבר שאם משהו בבריאה עומד כמכשול לפני מי שעושה רצונו של הקב"ה, ברור שאותו מכשול יסתלק, או יבקע, לפני מי שעושה רצון בוראו, ואין צורך בשום תנאי מלכתחילה לשם כך. גם ההרים והגבעות שהפכו למישור לפני בני ישראל בדרכם במדבר לא הוצרכו לשום תנאי בבריאתם כדי שלא יעמדו למכשול לפני שבטי י-ה היוצאים ממצרים.

 

יש להתפלא במיוחד על המקום בו כתבה התורה את המילה המלמדת על התנאי שהתנה הקב"ה עם הים בבריאתו. מאחר שהתנאי הוא, לכאורה, שהים יבקע לפני בני ישראל, היה מתאים שהמילה "לאיתנו" המרמזת על התנאי הקדום, תהיה כתובה בפסוקים המדברים על בקיעת הים וקריעתו, ולא בפסוק המספר על שובו של הים לאיתנו לאחר בקיעתו וקריעתו לפני בני ישראל. דבר נוסף שיש להתפלא עליו, הוא הציווי המיוחד למשה רבנו לנטות את ידו על הים כדי שיחזור לאיתנו.

 

לכאורה, היינו מצפים שברגע שהאחרון מישראל הוציא את רגלו משטחו של הים, בו ברגע היה צריך הים לחזור באופן טבעי למצבו הראשון, כמו דלת קפיצית שמחזיקים אותה עד שאדם חשוב יעבור את הפתח, ולאחר מכן אין צורך בשום פעולה נוספת ומיוחדת, אלא עצם עזיבת הדלת גורמת לחזרת הדלת למקומה הטבעי הקודם. מדוע היה הכרחי ציווי מיוחד מה’ ופעולה מיוחדת של משה רבנו כדי להשיב את מי הים למצבם הראשוני?

 

בין נפלאות הבורא בספר תהלים על זה יש תיאור של קריעת ים סוף, איך המים "יחילו, אף ירגזו תהומות" בראות המים את התערבות ה’ בטבעיות שניתנה להם בתחילת בריאתם. אך דרך ה’ עוברת בים – "בים דרכך, ושבילך במים רבים", ומסיים הפסוק בעוד שלוש מילים – "ועקבותיך לא נודעו".

 

לאחר פעולת ההרס והייבוש של עמוד האש וקריעת הים, חזר הכל ליושנו ולאיתנו, וחוקי בראשית של מים התחתונים חזרו לתיקנם. עלינו להעריך נכונה את החלק הזה של פלאי הבורא בקריעת ים סוף.

 

לעיתים מסיים חשמלאי התקנת קו חשמל בקיר, הקו מותקן אבל הקיר וסביבתו שרויים בחורבן, הרס בקיר, בלבנים ובצבע. בדוגמה הפוכה, מנתח מעולה מסיים ניתוח, ושיבחו בכך שכעבור שבועות לא רבים קשה לראות איפה החתך בגוף שדרכו בוצע הניתוח.

 

אצל הקב"ה להבדיל, נסללו דרכים יבשות בתוקפו של ים, לכל שבט שביל מיוחד, מהפכה אדירה! אך מי שעבר שם כעבור יום – "עקבותיך לא נודעו"! אין אפילו סדק קטן לעדות של הקריעה האדירה של הים שהתרחשה בו למעבר מיליוני יוצאי מצרים.

 

מכאן אנו למדים שבמכלול העצום של ניסים ונפלאות רבים בהם הראה ה’ את כוחו באירוע ההיסטורי האדיר הנקרא בשם הכולל "קריעת ים סוף", תופסת מקום מיוחד השיבה של מי הים אל איתנם הראשון מבלי להשאיר כל רושם מבקיעתם. המים מחלקי הים שנקרעו לגזרים, שבו והתאחדו והיו לאחד מושלם בלי כל עקבות לקריעתם ובקיעתם.

 

דרכים רבות יש לחיבורם של חלקים נפרדים, אפשר לחברם במסמרים, או לכרוך עליהם חבל ולקשור אותו, או להדביק אותם בדבק חזק. אך אפילו בהדבקה מעולה, הדבק עצמו מפריד בין הדבקים… אבל חלקי ים סוף שהתאחדו מחדש לאחר הפרדתם, הם ממש אחד, ללא עקבות להיותם נפרדים אי פעם. איחוד מושלם זה הוא אחד הפלאים שהראה ה’ ב"קריעת ים סוף". הוא יצא לפועל בזכות היות הים אחד עוד לפני בקיעתו ובהצבת התנאי המיוחד בבריאתו לשוב לאיתנו לאחר שעברו בו ישראל.

 

לאיחוד זה התכוונו חז"ל כאשר השוו את זיווגו של אדם לקריעת ים סוף. הם התכוונו לאיחוד המופלא והמושלם של חלקי הים באותו "לפנות בוקר", כששב היום לאיתנו.

 

האדם אף הוא נברא אחד, כשהוא כולל בקרבו את האיש וגם את האישה. לאחר מכן הופרדה האישה מן האיש, אבל שניהם נשאו בקרבם את הטבעיות הראשונית של היותם אחד מטבע בריאתם. בשלב של זיווגם, כשהם שבים למהותם הראשונית כרצון בוראם, דומים הם מאוד למים הנפרדים של ים סוף שהתאחדו מחדש לים אחד המוכרז לו, והיו לבשר אחד – אחד ממש, כמו ים סוף שאין להכיר בו כל סימן לקריעתו. מעתה שב הקב"ה וקורא את שמם של השניים – "אדם". הם אחד. הם שלמות אחת כפי שנועדו לכך מתחילת יצירתם.

 

מכיוון שהארכתי מספיק נשאיר את פירוש המילה "קשה" שבאימרת חז"ל להזדמנות אחרת.

 

איחולי לזוג הצעיר שתתגשם בהם כוונת בוראנו לחיות בשיתוף מושלם לעשיית רצונו, אמן.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")