כשהדרך מסובכת, לא מגיעים לשום מקום!

 

 

אחרי שתיאר הרבי בחמש מילים את דרכו של התם: "הלך התם ולמד מלאכת רצען", עתה מספר לנו הרבי את דרכו המסובכת של החכם.

 

 

כאן כבר מתחיל החכם לעשות טעויות על ידי חכמתו. הטעות הראשונה, היא כאשר מתחיל לשוטט על מנת להחליט מה יעשה בחיים. זו טעות עצומה. אדם צריך להיות שמח בחלקו ולא לשוטט כלל, ואם מצא לו איזה מקום עבודה, או מקום לימוד עליו לשבת באותו מקום ולהשתדל לעשות את הטוב ביותר באותו מקום, ואז הוא יגיע ליעוד שלו, כמו שאמרנו על דוד המלך שהגדולה רדפה אחריו, הוא לא היה צריך לשוטט ולחפש אחריה. כך הוא בכל אדם, שחייב להתמיד במקום שהוא ולראות איך לעשות את מה שעושה בתמימות ובאמת, ואם הוא צריך להגיע לאיזה מקום או לפגוש אדם מסוים, הוא לא צריך לחפש אחר זה, כי הבורא כבר ישגיח עליו ויסבב סיבות לזמן לו את כל מה שצריך.

 

וכל שכן שלא צריך לשוטט בשוק שהוא מקום החיצונים, ועל ידי שהחכם הלך לשוטט בשוק בזה הוא הראה שהחיפוש שלו הוא אחר החיצוניות, ומובן שעל ידי זה הוא רק ילך ויטעה, כי בחיצוניות יש אחיזה גדולה לשקר ומי שהולך אחר ראות עיניו יטעה בודאי.

 

  

ובאמת למה החכם ‘הדגול’ הגיע על ידי חכמתו? להיות משרת נבזה, כמו שכתוב כאן: וְשִׁמֵּשׁ אוֹתָם הֵיטֵב מְאד עַל הַדֶּרֶךְ… אותו חכם, שלא היה נאה בעיניו לעשות מלאכה פשוטה, וחשב שהוא חכם ורצה להחליט בעצמו על חייו, נעשה משרת, מנקה שירותים וכדומה, ואילו חברו התם, אמנם עוסק במלאכה פשוטה אבל מכובדת,ולא נפל לכזה בזיון: להיות משרת.

 

וזה מה שרבינו כתב: "ושימש אותם היטב מאוד על הדרך", הוא לועג לאותם חכמים כאומר: פשששש! כזה חכם אתה, איזה משרת מעולה אתה… וכל זה בלעג גדול: ראה שכל חכמתך הגדולה מועילה לך לדבר אחד – שתהיה משרת טוב. ממש גדולה! מה יש לומר…

 

 

כאן רואים אנו עוד אחת מתכונות החכם – שהוא לא יכול להתמיד בשום דבר. מיד כשהגיע לוארשה החליט לעזוב את מעבידיו. כך כל אדם שאינו מתמיד בעבודה, במקום הלימוד, שהרי זה רק מחמת חכמות וגאווה. אם היה שמח בחלקו היה נשאר במקום שלו ומשתדל להצליח בו, כמו שכתבנו לעיל, שאין מה לקפוץ ממקום למקום, אלא אם מצאת לך מקום, כל זמן שאין הבורא מכריח אותך לעשות שינוי – השאר במקומך וחפש את הדרכים כיצד להצליח בו.

 

 

כאן אנו רואים עוד אחד מן הטעויות הבאות על ידי חכמה רעה זו, שהחכם כבר נופל ללשון הרע. כי גם אם החליט לעזוב את אותם אנשים, בשביל מה הוא מדבר וחוקר עליהם ונכשל בלשון הרע? שיקום וילך! כל אדם, גם אם כבר החליט לעשות איזה שינוי, לעזוב את מקומו, לעזוב את חבריו וכדומה, ראוי שיקום וילך מבלי לדבר על אף אחד.

 

בנקודה זו רבים נכשלים, וכדי להצדיק את עצמם ואת חוסר יציבותם, הם תולים את הקלקלה במקום שבאו ממנו, ומדברים רעה על מעבידים קודמים, רבנים וכו’, ובזה הם נכשלים בעוון חמור של לשון הרע והוצאת שם רע, כי אפילו אם יש להם בליבם איזו מחשבה רעה על מישהו, או איזה כעס או עלבון, ישנו הבדל עצום בין אם הדבר שמור בליבם, לבין הוצאתו אותו מן הפה, כי מהרגע שהמילה יוצאת מן הפה היא עושה פעולות רעות, והאדם נכנס לגדר של "בעל מחלוקת" שתשובתו כמעט בלתי אפשרית.

 

תכונה נוספת שאנו רואים אצל החכם, שאחרי ששמע שקשה להיות אצל מעבידיו הקודמים, מחמת זה החליט לעזוב אותם. הרי זו טעות עצומה! וכי הקושי הוא הקובע את התכלית? הלא אם זו האמת וזו התכלית ללכת בדרך זו או אחרת, אז מה זה משנה אם זה קשה או קל? העיקר שצריכים להחליט: זו האמת או לא? אם אדם מבין שאיזה דבר הוא האמת אין מקום כלל לשיקול אחר שזה קל או קשה, ואם זו האמת אז זה מה שצריך לעשות וזהו זה.

 

מכאן אפשר לראות עוד אחת מהגדרותיו של החכם: עצלן. העצלות נובעת מחכמות, כי האדם התם עושה את מה שצריך לעשות ואינו עושה חשבונות כלל, אבל מי שהוא חכם מיד מתחיל לחשוב אולי יש משהו קל יותר, הוא לא חושב כלל מה התכלית ומה האמת, רק מחפש חיים קלים.

 

הָלַךְ וְרָאָה מְשָׁרְתִים שֶׁל גִוֶעלְבִּין (חנויות הלבשה), שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּשּׁוּק-וְהָיוּ הוֹלְכִים כְּדַרְכָּם, עִם מִינֵי חֵן שֶׁלָּהֶם בְּכוֹבְעֵיהֶם וּבְמִנְעֲלֵיהֶם עִם הַקְּצָווֹת בּוֹלְטוֹת וּשְׁאָר מִינֵי חֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּהִלּוּכֵיהֶם וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶם-וְהוּא הָיָה בַּר- הֲבָנָה וְחָרִיף, וְיָשָׁר בְּעֵינָיו מְאד מֵחֲמַת שֶׁהוּא עִנְיָן נָאֶה וְגַם הַדָּבָר בְּבֵיתוֹ בִּמְקוֹמוֹ…

 

הרבי ממשיך ללעוג לחכם, שרואה איזה עובדים של חנויות הלבשה, אולי מדובר בדוגמנים וזה מוצא חן בעיניו, כל הגינונים שיש להם והלבוש האופנתי וכיוצא בזה, והרבי כותב שהחכם היה "בר הבנה וחריף וישר בעיניו" וזהו לעג גדול, וכי איזו חריפות והבנה יש בזה, להמשך אחר הבל שכזה? שהרי נאמר כבר: "שקר החן והבל היופי"…ומה זה משנה איך האדם לבוש? כל זמן שהלבוש נקי ולא קרוע והעיקר שהוא לא בולט, הן אצל נשים והן אצל גברים. לובשים בגד נקי בסגנון פשוט כמו שכולם לובשים שלא יהיה בולט וזהו זה, איזה עניין יש להתבלט בלבושו? וכל שכן אישה שאסור שישימו אליה לב בכלל ברחוב.

 

 

כמובן ששימש אותם היטב על הדרך, הטיפש הזה הנקרא "חכם" בעיני הבריות, אך למה הועילה לו חכמתו עד עתה? לשמש אותם היטב על הדרך בכל מיני עבודות בזויות.

 

כללו של דבר, החכם הזה אולי חריף בהבנתו, אבל הסתכלותו על פנימיותם ותכליתם של הדברים היא כדרכו של אדם טיפש וכסיל. מה שאין כן התם, עליו נדבר בהמשך, שלמרות שבאמת הבנתו לא חריפה בכל מיני עניינים, אולם בהסתכלותו על מהות החיים אין חכם ממנו!

 

ה’ יתברך יזכנו ללכת בדרכי התם, אמן כן יהי רצון.