שני אנשים זרים

 

 

תופעה נפוצה, לצערנו, בהרבה בתים בישראל היא חוסר תקשורת מילולית בין בני הזוג.

 

נשים רבות מצרות על כך שבעליהן לא משוחחים עמן. "הוא משוחח עם כל העולם רק לא איתי", הן קובלות. "הוא יכול לשוחח בטלפון עם בן משפחה או חבר זמן ממושך, אבל כשאני מנסה לפתח שיחה, או שהוא לא מגיב, ואם אני כבר מצליחה להכריח אותו, הוא לא זורם עם השיחה, הוא מתנהג כאילו היינו שני אנשים זרים".

 

שלא תבינו לא נכון – הן מבהירות – הוא משוחח איתי, אך שיחותינו נסובות על עניינים טכניים בלבד. הוא מדבר איתי על חשבון חשמל ועל ארון חדש ועל הטיפול בילדים, אך אין בינינו שיחות נפש. מדוע עם חבריו הוא יכול לשוחח שיחות רעים ארוכות, שבהן הוא נראה עליז ושמח, ואילו בשיחות איתי הוא הופך לקצר רוח?

 

בעוד האישה סבורה כי זה רק בעלה, מסתבר כי אלה "כל הבעלים".

 

מדוע זה ממעטים הגברים בתקשורת מילולית בתוך ביתם?

 

אין זה נובע חלילה מרוע לב וגם לא מתחושת חוסר קשר כלפי אשתו.

 

סיבה אחת למיעוט השיחה היא חוסר שימת לב. הוא פועל יוצא מן המחשבה המוטעית כי עם הרחוקים יש צורך לשוחח כדי לשמור על קשר, אך עם האישה הקרובה "כל החיים", אין צורך לשוחח. אם גרים בבית אחד, אם אוכלים ושותים ליד שולחן אחד, מה יכול להיות יותר מזה, אז לשם מה צריך לדבר? זוהי טעות הנובעת מחוסר מודעות לחשיבות השיחה גם עם בני המשפחה הקרובים ובמיוחד איתם.

 

סיבה נוספת שמקשה על שיחת רעים בין הבעל לאשתו היא חוסר בנושאי שיחה משותפים. עיסוקיהם של הבעל והאישה שונים זה מזה בתכלית. עיסוקי האישה בבגדים אינם מעניינים את האיש, ותירוצו של הבעל על רמב"ם מוקשה (או סיפורים על מה שדיבר עם חבריו) אינם מעניינים את אשתו. האיש אינו מתעניין לדעת מהי החנות הזולה יותר, והחדשות המסעירות את האיש אינן מעניינות אותה. נוצר מצב של "אין על מה לדבר", ומלבד שיחות טכניות נחסמת התקשורת המילולית.

 

אבל זה מצב שאינו מועיל, ויש לעשות הכל למנוע אותו.

 

 

השיחה היא הקשר בין בני הזוג. אם למחמאה חשיבות כה רבה בזכות היותה טכניקה לקירוב הלבבות, הרי ערכה של השיחה הוא פי כמה וכמה בהיותו קירוב הלבבות בעצמו. על ידי המחמאה נקשרים בני הזוג, הקשר בין אנשים הוא התקשורת המילולית. דרך השלילה תוכיח. מי נקרא שונא לרעהו – מי שלא דיבר עם חברו מתוך שנאה.

 

"החזון איש" זצ"ל כתב באגרתו "עליו להשתדל להראות קירוב בריבוי שיחה וכו’", רואים שריבוי שיחה זהו הקירוב שבין בני הזוג.

 

האיש חושב בטעות כי מכיוון שהוא אינו נזקק לשיחה כדי להרגיש קשור עם ביתו, גם אשתו יכולה בלי השיחה. אבל אין זה נכון. כי הצורך של האישה בשיחה שונה משל האיש. האיש הוא נברא תכליתי, שמשוחח כדי להשיג את צרכיו, האישה – כדי לשוחח.

 

מה המשמעות שהאיש משתמש בשיחה כאמצעי להשגת צרכיו? שבכוח הדיבור הוא מבקש, מתאם, מבהיר את חפצו ומוליך אל המטרה אליה הוא חותר. אפילו שיחת רעים שהוא משוחח עם חבריו היא אמצעי כדי לשהות בקרבתם.

 

אצל האישה משמשת השיחה גם לתכלית נוספת. נוסף על היותה אמצעי ליצירת קשר היא משמשת לה גם מטרה בפני עצמה. היא מחפשת חברה כדי שיהיה לה עם מי לשוחח. האישה רוצה לשוחח בשביל לשוחח, שיחה לשם שיחה.

 

לא לחינם נטע בה הבורא באישה את הצורך בשיחה. כוח השיחה שנטלו הנשים מסייע להן בגידול הילדים. כשהיא משוחחת עם ילדיה אודות רגשותיה, היא גורמת להם להיפתח בפניה ולספר לה את רחשי ליבם. כך היא יכולה להיטיב להבין אותם ולזהות את מצוקותיהם.

 

השיחה משמשת לאישה קשר עם הסובבים אותה ועם בעלה. היא משתמשת בשיחה גם כמבחן ומודד עד כמה בעלה באמת מעריך אותה. כשהיא רואה שבעלה משוחח עמה בעניין רב ולא רק כדי לצאת ידי חובה, זה סימן בעבורה כי הוא מעריך אותה וקשור אליה. שיחה של השגת צרכים גרידה אינה מספקת אותה. שיחה גברית וטכנית לא ממלאה את צרכיה. היא זקוקה לשיחה שתקשר ביניהם. שיחה שהיא אינה אמצעי אלא מטרה.

 

ושיחה שכזו לא תמיד יתאים תוכנה לעניין של הבעל, שאופיו כמובן גברי. לעיתים תיסוב השיחה אודות נושאים הקרובים לליבה של אשתו אך רחוקים ממחשבת הבעל. וכאן מתחילה עבודתם של בני הזוג. להקשיב גם לדברים שלא מעניינים אותם.

 

וכאן צריך לומר כי יותר משחשוב הדיבור כאמצעי לקשר, חשובה ההקשבה.

 

אדם נקשר אל מי שמקשיב לו. ובפרט כשאישה פורקת את מצוקותיה לבעלה, הרי בהקשבתו הוא מקיים את העזוב תעזוב עמה, ועוזר לה לשאת את המשא הכבד. על פי רוב, עצם סיפור הדברים, והידיעה שיש לב רחום ששומע אותם מפחיתה את עוצמת הבעיה. בכוחה של השיחה, אפילו כשאין לבעל כל פתרון להציע, לפתור את בעיותיה של האישה.

 

ונסיים בקושייתו הידועה של ה’חידושי הרי"ם’. מהי קללתו של הנחש "עפר תאכל", והרי בעפר יש ברכה שהוא מצוי בכל מקום?

 

והתשובה היא, כי היא היא הקללה. הנחש אינו צריך לבקש על מזונותיו, הם מצויים לו בכל מקום. הוא הפסיד את היכולת לבקש את צרכיו – לשוחח עם בוראו!

 

התפילה היא הקשר בין האדם ליוצרו.

 

אנו מתפללים שלוש פעמים ביום, משבחים ומספרים את צרכינו להקב"ה, פורקים את צרותינו לפניו ויודעים כי יש מי שמקשיב לשיחתנו, על ידי זה אנו מתקשרים לבורא עולם.

 

להבדיל, גם בין בני הזוג נוצר הקשר על ידי שיחה, על ידי הדיבור וההקשבה, לכן מחובתו של האיש לשוחח עם אשתו שיחה שהיא אינה אמצעי אלא מטרה. וחובת שניהם להקשיב זה לזה בסבלנות, ועל ידי כך יזכו שתשרה שכינה ביניהם, אמן.

 

 

(מתוך "שעה טובה")