רגע האמת!

 

 

יום הכיפורים הינו שיאו של תהליך רוחני שהחל בראש חודש אלול עבור ראש השנה, עשרת ימי תשובה וערב יום כיפור.

 

רישומו של היום הוא עמוק וחווית התפילה היא מרוממת ומהעזות והמרגשות בחיי היהודי, ביום זה פוקדים את בתי הכנסת ברחבי הארץ והעולם רבים רבים שבכל ימות השנה אינם נראים, אך יום הכיפורים שונה הוא, שובר מחיצות, מגביה מעל חומות, מאחד את כולם, אנו מתירים להתפלל עם… מהו יחודו של היום?

 

ומה נאמר על כך במקורות? בספר ויקרא (בפרשת אחרי, פרק טז, כט): "בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה’ תטהרו".

 

סגולה מיוחד לו, ליום זה שבו קרובים אנו להקב"ה יותר משאר ימות השנה, חמשת העינויים הכלולים בעינוי הנפש – מניעת אכילה, שתייה, רחיצה סיכה ותה"מ, יוצרים מצב שבו הגוף וצרכיו נדחים ומרוחקים לקרן זווית, והרוח והנשמה יכולות להעפיל אל על, ומצאנו מחכמינו עד כדי ביטוי נדיר "כי ביום הזה דומים למלאכים" (ומכאן אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו", לאחר ‘קריאת שמע’, בקול רם ולא בלחש ככל ימות השנה).

 

ובעומק העניין נראה כי הקב"ה הפליא לעשות ויצר את האדם ונתן בו מחד, נשמה רוחנית מרוממת – ומאידך צרכי גוף והרגשות חומריות. שני קצוות אלו מתגוששים בקרבו כל ימיו. המצוות המעשיות וקדושת לימוד התורה מסייעות לנשמה להתחזק ולהתגבר על הכוח השני, אך המלחמה קשה ויש קרבות רבים בהם יד היצר הרע על העליונה.

 

רצונו של הקב"ה היה להוציא לפועל את שאיפותיו הפנימיות הכנות והעמוקות של האדם, ולשם כך קבע יום מיוחד שבו תינתן לרוח ולנשמה זכות הבכורה, ועל ידי כך יוכל להתעלות ולהתרומם ביום קדוש זה. וכן לשון הפסוק: "ימים יוצרו ולו אחד בהם" (תהלים קל"ט). ואמרו על כך במדרש – "ימים יוצרו" אלו ימות השנה כולה, "ולו אחד" זה יום הכיפורים, שבו אין רשות לשטן לקטרג". כלומר, כאן נחשף האדם ללא "תירוצי היום יום", ולכן אומר רבינו הקדוש כי "עיצומו של יום מכפר".

 

היום ניתן על מנת לערוך בו חשבון נפש ולבדוק את מעשיו והתנהגותו כדי שיוכל האדם להתנקות ולהיפטר מכל רבב שדבק בו כל השנה, מהירידות הרוחניות ומהחטאים שנתלכלך בהם כל השנה ואזי יבהיק בניקיונו וביכולתו לדבוק בבוראו, ולכן על האדם לבקש ולהתפלל לא רק על צרכיו הגשמיים – בריאות, פרנסה וכדומה, אלא בעיקר על עלייתו והתקדמותו הרוחנית.

 

הפסוק בשיר השירים אומר "אל גינת אגוז ירדתי". למה שלמה המלך המשיל את עם ישראל לאגוז?

 

אלא, כל הפירות כאשר הם נופלים לתוך טיט או לכלוך אחר, אדם נמאס מלאוכלן והוא משליכן, אך האגוז כיוון שקליפתו החיצונית נפרדת ושומרת על תוכו אין הלכלוך מגיע עד הפרי ולכן אדם שוטף ואוכל את הפרי. כך ישראל, בכל השנה מתלכלכים בעבירות ובא יום הכיפורים ומכפר עליהם שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם" (על פי מדרש שיר השירים פ"ו, א).

 

כמה מתאימים הדברים, גם אם יעשה האדם הררי עבירות הרי זה בגדר קליפה לפרי. נשמתו הפנימית העמוקה שלא תכלה ולא תתלכלך. "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, יט) פירושו, שקיים גרעין רוחני פנימי שלעולם לא יכבה ולא יכלה, ואם רק תהא האפשרות, יסור הלכלוך והפרי ישאר נקי כשהיה ולא נפגם! אז תהפוך הגחלת ללהבה אדירה, ולכן אלו שעדיין נותרה בליבם עדינות נפש נמשכים בחבלים בלתי נראים, ורגליהם נושאות אותם אם לא לבית הכנסת לפחות לרחבה שלפניו.

 

התפילות הנפלאות של הימים הנוראים הן מעשה חושב, המקיפות את הוויית האדם וכל צרכיו, היקום וכל אשר מתרחש בו. והתענית המזככת ומנתקת את היהודי ממאווי הגוף, חוברים יחד ומגביהים אותו לדרגה גבוהה, ועזה שאיפתו להתקרב לבוראו, ולחוש את קרבתו, כלשון דוד המלך: "ואני קרבת אלוקים לי טוב" (תהלים ע"ג). אלו הם שלמות והתענוג הגדול ביותר שיכול האדם להגיע אליו בעודו בעולם הזה.

 

והנה בהיות המקדש בנוי על תילו היתה עבודת יום הכיפורים מיוחדת במינה, הכהן הגדול טבל וקידש ידיו ורגליו חמש טבילות ועשרה קדושים!!! הביא את בקשת הסליחה שלו וביתו, שבט הלויים וכל העם, התוודה על חטאתם ועוונותיהם וביקש סליחה וכפרה, ושיא היום היה כשנכנס ביום זה לבית קודש הקודשים – דבר שנמנע ממנו כל השנה, כל זאת בצירוף הכנה נפשית מיוחדת כדי שיהא זכאי להזכיר שם המפורש בחיל ורעדה, והנה לאחר כל הפעולות רואים כל ישראל את חוט השני מלבין כלשון הפסוק: "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו" (ישעיהו א). כמה שמחת לב והתרוממות רוח שרו על העם, כאשר יצא הכהן הגדול מקודש הקודשים בשלום בלי פגע.

 

אבל בעוונותינו חרב הבית ולא נותר לנו אלא להשלים זאת בתפילה, ואכן סדר העבודה הנאמר ביום זה הוא מהמרגשים ביותר. (כדאי מאוד לפני החג לקרוא את התפילות ולהבין את פירושן כדי שתהיינה מובנות ומוכרות. ובזמן שמתפללים, יהיו תפילות אלו יוצאות מן הלב ומעוררת את הרגש).

 

אין דבר העומד בפני התשובה, מקובלים אנו מדברי התורה והנביאים כי הקב"ה חפץ בשוב האדם וחיה (שיחיה) ולא במות המת. מכל מצב ומכל חטא ניתן לשוב, ואל יסיתנו יצר הרע כי מעשינו אינם ניתנים לתיקון, ולא היא – חסדי השם יתברך כי כל אדם השב ומתחרט על עוונותיו, מתוודה על עוונו ומקבל על עצמו באמת ובתמים שלא ישוב ויכשל בו – נמחק, נשכח ונסלח. יש לשים לב כי בעבירות שבין אדם לחברו, עליו לרצות ולפייס את חברו, דרך משל, להשיב את הגזלה ולתקן את העוולה, ולא די בבקשה סליחה גרידא.

 

בתפילת נעילה אנו שבים ומזכירים את רצונו של הבורא לקבל את האדם השב אליו, ואת ידו הפשוטה לקבלו, ומיד מוסיפים את החלק הנוסף – בין אדם לחברו "למען נחדל מעושק ידינו", כאן נתבעים מעשים – החזרת הדבר וכו’, לא די בתשובה.

 

תפילת נעילה בסיומו של יום קדוש ומיוחד זה, מעלה את היהודי לטוהר ופסגות של שמחה פנימית. מחד, השיל מעליו את חטאי העבר המכבידים ומאידך, ליבו פתוח ועיניו צופות בתקווה לעתיד.

 

ובסיום הצום שבים ומכריזים אנו "שמע ישראל". עתה אנו אומרים זאת ממעמקי הלב ומתוך שאיפה עזה להתקרב ולהתקדש. ובקריאת ה’ הוא האלוקים – שבע פעמים – מקבלים אנו את מלכותו המוחלטת ועשיית רצונו בכל הלב.

 

ובשנה הבאה בירושלים הבנויה!

 

 

(מתוך "עת לחשוב" גליון מס’ 2)