שלוש חליפות והרבה תובנות

 

 

היה זה מאותם בקרים עמוסים בו היה עלי לבצע הר של מטלות, ובנוסף על כך היה זה בוקר של חופשה…

 

דווקא בימים כאלה, כידוע לכל שוחרי "חוק מרפי" השחוק, הכל הולך הפוך.

 

המכונה תקועה, המינוס חוגג, ומצב הרוח לרצפה כמעט נושק. כנראה שמרוב לחץ וטרדות, נוצרו הרבה אי הבנות עד ששאלתי את עצמי אם אני דוברת עברית או אולי סינית.

 

הילדה שנשלחה להחזיר את חבילת הקמח לשכנה, הביאה אותה משום מה לתופרת, וזו שהיתה צריכה ללכת לתופרת להחזיר ממנה תיקונים, הביאה לביתה שקית עם בגדים שחיכו להחלטה מצידי.

 

בקיצור, בוקר מסורבל ומעצבן, כמוהו אין רבים במחוזותינו, וברוך ה’ על כך.

 

ניסיתי להתעלות מעל התסכולים המרגיזים ולהתייחס לכל התופעה כאל קוריוז מלא הומור. אולי משום כך, כשהלכתי בשעות אחר הצהריים לבית המעמדת לבחור פרונט לספר שעמדתי להוציא לאור, נמשכתי כבחבלי קסם לפרונט חמוד בשם – ‘פלונטר’.

 

אכן, בוקר כזה ‘מפלונטר’ מזמן לא היה לי…

 

רק יומיים מאוחר יותר, ביום שישי אחר הצהריים, בשעה שהלחץ מאיים להרקיע שחקים, גיליתי עד כמה הסרבול הזה היה משמעותי. הר אי-ההבנות שפקד אותי באותו בוקר היסטרי, הוביל שקית ובה שלוש חליפות שהבאתי למדידה והסתפקתי אם לקנותם, הישר אל בית התופרת.

 

התופרת, שאני נמנית על קהל הלקוחות הקבועות שלה (ולא יעזרו שני החוגים לתפירה בהם השתתפתי ברצינות ראויה לשמה), לא שאלה יותר מדי שאלות. היא ראתה את הסיכות שתחבתי ביד חובבנית אי פה ואי שם על הבגדים, וקיצרה את שלוש החליפות לפיהן!

 

כשהשקית ובה הבגדים הגיעו לביתנו, לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, אך מה שבטוח הוא שכעסתי על… עצמי!

 

פתאום אני מוצאת את עצמי עם שלוש חליפות כמעט זהות, ומה שגרוע יותר שהן לא קוצרו לטעמי!

 

אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי באותם רגעים (ואולי לא. יש אנשים כאלה, אני יודעת. מידת ההשלמה שלהם עם רצון שמים תמיד ראויה לציון).

 

מי שעזרה לי לקבל את הדברים בפרופורציה הנכונה, היתה חברתי מירי.

 

"כמה טוב שאצל ה’ זה לא כך! כמה טוב שאצלו, אפשר לתקן את הקרע העמוק ביותר!" הגיבה אוטומטית כששפכתי בפניה את מר לבבי ואת רוב תסכולי על הבגדים שהלכו לבלי שוב.

 

אמנם תגובתה לא היתה אמפטית ביותר, אך היא לימדה אותי לראות את האפיזודה המרגיזה והמתסכלת שעברה בגוון חדש.

 

לפתע עמד מול עיני בגד עשוי בד וחוטים שבמחי יד אפשר לקצרו אך לא תמיד ניתן לתקנו. ולעומת זאת, הנשמה, הנשמה שלנו הקדושה, חלק אלוק ממעל, זו שבמחי ראיה לא טובה או שמיעה לא ראויה עלולה להיפגם, אותה נשמה ניתנת לניקוי בכוח התשובה. האין זה נפלא?

 

ולא זו אף זו אלא שה’ מצפה, מחכה ממש לתשובה שלנו.

 

פתחו לי, אומר לנו הבורא, פתחו לי פתח כפתחו של מחט – ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם!

 

זה הסוד הנפלא של התשובה, אותו פתח מופלא שנחפר מתחת לכסא הכבוד.

 

התשובה שבזכותה אפשר לא רק ללבן את העוונות אלא שזדונות הופכים לזכויות!

 

הבגדים ממשיכים לעמוד כאבן שאין לה הופכין על כסא בחדרי (אולי, אני ממשיכה לקוות, אולי אצליח לשפץ אותם בכל זאת?) אך בשקט האופייני להם הם מלמדים אותי לקח שאני לא אשכח במהרה.

 

הם מלמדים אותי על הכוח המופלא שבתשובה.

 

ואם רק בשביל להשיב אל ליבי את הלקח העצום הזה, רק בשביל לקלוט את הדברים לעומקם, היו כדאיות כל חוסר ההבנות שפקדו אותי…

 

 

(מתוך מגזין "בבית שלנו")