די למריבות! די להתנצחות!

 

 

המידה המגונה והמכוערת ביותר הינה מידת הניצחון. רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב אומר שבמקום בו נמצאת מידת הניצחון, אין אמת. במקום ששני בעלי ניצחון יושבים בצוותא, חייבת להיות מריבה משום שכל אחד רוצה להיות הצודק. מריבה צומחת בכל מקום שהניצחון יותר חשוב מן האמת. ובמקום מריבה – היכן שאין אמת – לא יכולה להיות קדושה.

 

פעם, בעת ששימשתי תלמיד חכם וצדיק אחד, נקלענו לישיבה מסוימת אשר בה ישבו שני רבנים והתווכחו בלהט מתוך סוגיה שבגמרא, עד כדי הטחת עלבונות הדדיים. הצדיק תפס אותי ביד ואמר, "הבא נצא מכאן מהר. אין השכינה שורה כאן – ובכן זהו מקום מסוכן!" עד כדי כך…

 

בעלי המריבה פועלים לפי רגש ולפי דחף אשר מכתיבה להם נפשם הבהמית, העומדת על משמר בלתי מתפשר של כבוד מדומה, הדורש ניצחון בכל מחיר.

 

בעל מריבה שמתבזה, מגייס את כל כוחותיו כדי לרמוס את המבזה עד עפר, ותמיד מצטדק, בהצביעו על המבזה שפתח בריב. הוא ממהר לכעוס, ושנאה בוערת בכל איבריו. הוא מגיב בחמת זעם לבזיונו במהירות ובתקיפות, ללא כל מחשבה תחילה, ואין הוא בא על סיפוקו עד שלא נוקם את נקמתו בתוספת תשלום כפל.

 

בעל המריבה רחוק מחשבון נפש, ועובר באופן תמידי על צרור איסורים כגון, שנאה בלב, נטירה, נקימה, לשון הרע ומחלוקת. משום כך, אומר רבי נחמן מברסלב זי"ע (ספר המידות, ערך מריבה, סו), "במקום מריבה שם השטן", שבעלי המריבה מגרשים את הקדושה במו ידיהם.

 

למרות שבעל המריבה לא פתח בריב, כאמור, ובא השני וגרם לו בזיון, היות ובעל המריבה ממהר לצחצח חרבות, ביטוי כעסו אינו מוגבל לדברים בעלמא. לעיתים, הוא מתקוטט ממש. הוא מסוגל אף להרים יד על בני ביתו. לכן, הוא בשפל המדרגה.

 

 

חז"ל אמרו (במדבר רבה פרשה יח, פסקה יב): "ארבעה נקראו רשעים: הפושט ידו לחברו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב, יג): ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה, והלווה ואינו משלם שנאמר (תהלים לז, כא): לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול הימנו, שנאמר (משלי כא, כט): העז איש רשע בפניו וישר הוא יבין דרכו, ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר (במדבר טז, כו): סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ושניהם היו בדתן ואבירם עזות פנים ומחלוקת מחלקת – מ’ מכה, ח’ חרון, ל’ לקוי, ק’ קללה, ת’ תועבה, ויש אומרים תכלית כליה מביא לעולם".

 

המדרש הנ"ל מאיר עיניים: אפילו לא פתח במריבה, ובא חברו ומבזה אותו, אם מחזיק במחלוקת נקרא רשע. ואם מאיים על חברו, נקרא רשע פעמיים. ואם נוסף לכל המבזה הוא אביו, רבו, או זקן – והמתבזה מעיז פנים נגדו בחזרה – נקרא רשע פעם שלישית. מבהיל מעצם הרעיון.

 

 

בעל ה"אהבת חיים" זצ"ל (פרשת קרח), מספר בשם ה"בן איש חי" זי"ע, על בעלת מריבה שהתקוטטה במשך שנים עם שכנתה. חלתה בעלת המריבה ועמדה להסתלק מן העולם. כבקשה אחרונה, היא ביקשה מן הסובבות אותה לרוץ לקרוא לשכנה, למען שתפייס אותה לפני מותה. במהירות, הביאו את השכנה וקירבו אותה לפני מיטת החולה הגוססת.

 

"אני מבקשת מחילה", פתחה החולה בערמומיות, "התכופפי אלי למען אנשק אותך בטרם מותי". השכנה התקרבה והתכופפה, ולפתע נשמעה צווחה איומה. כל פני השכנה התמלאו בדם, הרי החולה נשכה לה חצי אף!

 

"כעת אוכל למות בשמחה", מלמלה בעלת המריבה הגוססת, שהייתה מוכנה להמיר את כל עולמה תמורת תאווה של רגע נקמה. עד כאן המעשה. קל להבין אפוא, מדוע אדם כזה נכלל בכלל רשעים.

 

 

כמובן שקיימות אינסוף מדרגות בתוך כלל בעלי המריבה, הכועס יותר והכועס פחות, הנוקם והנוטר יותר ומי פחות, וכדומה. כל מי שנמשך אחר מריבה, אפילו לא פתח בה, נקרא בעל מחלוקת. וקשה היא המחלוקת, המביאה לידי סכנת נפשות, מלקות, מיתה, חורבן ביתו של אדם, ואף שפיכת דמים וחורבן קהילות, רח"ל (ראה חפץ חיים, שמירת הלשון שער הזכירה, פרק טו).

 

הגיע הזמן שנגיד די לניצחון ודי למריבות. באו ניתן צ’אנס לאמת. לא צריך לוותר על שטחים כדי להשיג שלום, אלא די יהיה אם נוותר על מידת הניצחון והדחף למריבה, כדי להשליט את עצמנו על הזולת. הבא ננסה כל אחד לשלוט על היצר הרע שבקרבנו לפני שאנו מחפשים לשלוט על השכן. כאשר כל אחד יעשה את מה שמוטל עליו, אזי בעזרת השם יהיה שלום אמיתי וקדושה בעולם, אמן.

 

 

* * *

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net