אחי הוא! די לשנאת חינם

עוד יותר מגוחך ומכוער.

 

 

מישהו שאל אותי מהו הדבר הכי מתועב בעיני. ללא היסוס, עניתי "שנאת חינם". לא רק שכל ישראל חברים, כל ישראל אחים, בנים לאיתני העולם – אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה, רחל ולאה. ואם זה לא מספיק, התורה בעצמה מעידה (דברים יד, א): בנים אתם לה’ א-להיכם. אם לנו אותו אב, אזי כולנו אחים ואחיות.

 

פעם, היה יהודי עני ואביון באזור ז’יטומר שבאוקראינה. ליהודי הלז היתה בת יחידה שהגיעה לפרקה, ולאביה הרש אין כל. כדי לחתן אותה, היה זקוק לסכום של שלוש מאות רובל, לכל הפחות. בקושי הייתה לו פרוסת לחם בבית, כל שכן סכום עתק שמספיק לנדוניה ולחתונה.

 

והנה, יום אחד בסיום התפילה, כאשר טליתו ספוגת דמעותיו שנבעו מעומק לב שבור, הקדוש-ברוך-הוא הבריק לו רעיון בראש: העני נזכר בבן דוד שני (סבא שלו וסבא של הבן דוד היו אחים) שהיה סוחר אמיד בעיר ברדיטשוב, במרחק יום וחצי עם סוס ועגלה מעיר מגוריו ז’יטומר. "איזה רעיון נפלא!" צהל בליבו. "אין למשה בן-דודי ילדים. הוא בודאי ישמח לעזור לי".

 

העני ארז את חפציו, ושם את פעמיו ברדיטשובה. היה זה יומיים לפני ראש השנה. העני היה בטוח שבן דודו האמיד ישמח לאגור עוד מצוה לפני יום הדין הגדול והנורא. כשסוף סוף מצא את הבית של רבי משה הסוחר, הוא התקבל בקרירות ובדחייה. "משה, אתה לא זוכר אותי? אני יענק’ל, בן-דודך מז’יטומר!"

 

"אז מה?" ענה הסוחר, בחוסר סבלנות מופגנת.

 

"משה, כל חיי שקדתי על התורה. בקושי התפרנסתי מעבודות מזדמנות. והנה, בתי היחידה הגיעה לפרקה, ואין לי כל אמצעי לחתן אותה. אם תוכל לעזור לי בסכום 300 רובל, השם יתברך בודאי יגמול לך מאה מונים".

 

משה הסוחר שם את ידו בתוך הכיס והוציא שטר של חמישה רובל. "קח," הוא אמר. "יש עוד אנשים בעיר הגדולה הזאת – תבקש מהם".

 

יענק’ל הביט בשטר הזעום שבידו, שבקושי היה חלק אחד בשישים מן הסכום הדרוש לו. "אבל משה, אנשים אחים אנחנו… הסבים שלנו היו אחים…"

 

"אז מה? איזו מין קירבה זאת? האם עלי לרחם על כל בן-דוד רחוק שמופיע על מפתן דלתי? אני נותן לכל אחד חמישה רובל עבור הכנסת כלה. קיבלת כמו כל אחד אחר…" וטרק את הדלת בפניו.

 

במר נפש עזב יענק’ל את ביתו הגדול של בן דודו הסוחר. דמדומי הערב כבר הופיעו, ולא היה שייך לחזור לז’יטומר. בעוד מספר שעות, תחל אמירת סליחות "זכור ברית" של ערב ראש השנה בבית מדרשו של צדיק העתק – רבי לוי יצחק מברדיטשוב, זכותו יגן עלינו. יענק’ל יישב את עצמו והחליט להישאר בברדיטשוב במחיצתו של פרקליטם של ישראל, רבי לוי יצחק האהוב.

 

* * *

 

ברבע לשלוש בבוקר, רבע שעה לפני תחילת אמירת סליחות "זכור ברית," בית מדרשו של הצדיק היה עמוס עד אפס מקום. כולם המתינו למילת הפתיחה "אשרי" היוצאת בקדושה ובטהרה מפיו של הצדיק, כאשר די בשמיעת המילה הזאת להכניס לאדם בעל לב-אבן הרהורי תשובה. עברה השעה שלוש… שלוש ורבע… שלוש וחצי, ואין הצדיק יוצא מחדרו. כולם פנו אל הגבאים, ודרבנו אותם לאזור חיל ולהיכנס לחדרו של הרבי כדי לגלות את סיבת העיכוב. הגבאים פחדו להפריע לצדיק, אך לחץ הציבור גבר עליהם. הם דפקו בדלתו של הרבי ונכנסו אל הקודש פנימה.

 

מבלי שהספיקו להוציא הגה מן הפה, פתח רבי לוי יצחק ואמר: "אינני יכול לצאת ולהתפלל עם הקהל. רבי משה הסוחר לא נותן לי!"

 

שני הגבאים ההמומים הסתכלו זה אל זה בתמיהה גמורה. הם רצו החוצה אל הקהל, איתרו את רבי משה הסוחר, וסחבו אותו כמו שבוי חרב אל חדרו של הרבי.

 

"מה עשיתי?" התרעם רבי משה בפני הצדיק. "אני מונע מן הרבי להתפלל עם הציבור? איך ייתכן?" הוא שאל בפחד, כאשר דמעות חמות זולגות על לחיו.

 

ענה הרבי, "עוד מעט, אני צריך להגיד סליחות מן העמוד. כשאגיע לפיוט "זכור ברית", כתוב, ‘זכור ברית אברהם ועקידת יצחק’. המקטרגים בשמים יצחקו עלי וישאלו, ‘אז מה? איזו מין קירבה זאת? האם חייב השם יתברך לרחם על כל נין או נכד רחוק בשמונים או תשעים דורות שמופיע על מפתן דלתו? מי זה אברהם ויצחק בשבילך?’"

 

משה הסוחר לא היה טיפש כלל וכלל. תוך בושה גדולה והרהורי תשובה, הוא קלט מיד את כוונתו של הצדיק. "טוב רבי! אתן ליענק’ל בן דודי את כל מה שהוא צריך כדי לחתן את בתו. הוא אכן אחי!". הרבי שלח את הגבאים לקרוא ליענק’ל, ובתקיעת כף עם בן דודו התבשר על הישועה המובטחת. בשמחה עצומה, יצאו כולם לתפילת הסליחות.

 

* * *

 

מי שמבין, ולו במקצת, בתורת הגיניאולוגיה היהודית (ייחוס משפחות) יודע שאם נחזור 16 דורות אחורה, חייב להיות איזה סבא או סבתא משותפים בין כל יהודי לחברו.

 

לדוגמא, משפחתי הינה ממגורשי ספרד במקור. בזמן האינקוויזיציה, חלק מהם ברחו מזרחה לאזור פולין ואוקראינה, וקראו להם "ברוידא" בניב אשכנזי. חלק אחר של המשפחה ברחו דרומה למרוקו, וקראו להם "ברדה" בניב ספרדי. נמצא ש"ברדה" המרוקאי ו"ברוידא" האוקראיני הם אחים גמורים! לאור עובדה זו, שנאת חינם מקבלת גוון עוד יותר מגוחך ומכוער.

 

אם מזדמן לכם לעזור ליהודי – ולכאורה הרחוק ממך ביותר – נא לזכור שזה אחיך, בנו של הקב"ה והאבות הקדושים. איזו נחת מקבל האבא כאשר הבנים אוהבים זה את זה. והנחת הזאת היא מספיקה להביא את הגאולה, במהרה בימינו אמן.

 

* * *

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net