לצעוד בדרך חדשה – ישנה

 

 

 

ההתבודדות הינה דרך אישית לגמרי, ואין בה שום כללים, וכל אדם ואדם צריך בפשיטות לעמוד לפני ה’ ולדבר אתו כמו עם חבר טוב על כל מה שבליבו, לפי מה שמאיר לו ולפי מה שעובר עליו וכפי מה שה’ עוזר לו לבטא את עצמו וכו’. אולם ישנם מספר קווי יסוד וכללים, שעל ידם האדם יכול בקלות להתגבר על מניעות רבות, ולהינצל מטעויות נפוצות. קווי יסוד אלו נובעים כולם מדברי רבינו הקדוש בכל השיחות שבהן הוא מתייחס להתבודדות, וכן הם נבנו והתפתחו על ידי דורות של עובדי ה’ שעסקו רבות בהתבודדות, והם בדוקים ומנוסים.

 

לכן, בהציגנו את סדר ההתבודדות, ואת מרכיבי ההתבודדות, אין זה כדי להגביל את המתבודד חלילה מלבטא את עצמו, או מלזרום עם הרגשותיו הפנימיות, אלא אך ורק על מנת לתת לו איזו מסגרת ועצה טובה שעל ידם יוכל להגיע להתבודדות נכונה, ולמצוא את הנקודה והשליחות שלו ולהתקרב אל ה’ בדרך ובנתיב האישי שלו כרצון ה’ באמת.

 

 

כדי לדבר עם ה’ צריכים אמונה. לכן הדבר הראשון והנחוץ כשבאים להתבודדות, זה להתחזק בכל מה שקשור לאמונה, דהיינו, להאמין שכל מה שהיה עד עכשיו זה מאת ה’ וזה הכי טוב, להאמין שה’ אוהב אותי ורוצה בתפילתי, ורוצה לעזור לי והוא כל יכול ויכול לעזור לי בלי שום מגבלה, ואין סוף לרחמים שלו – הוא רוצה לרחם עלי בלי קשר למעשי אם מגיע לי או לא, והכל בהשגחה וכו’, והעיקר שיאמין שהכל לטובה ומה שהיה עד עכשיו הכל לטובה וישמח בכל מה שזכה עד עכשיו, אפילו שהכל היה עקום, כמו התם שהיה עושה מנעל (נעל) משולש והיה מתענג עליו: איזה מנעל של דבש וצוקר וכו’, כך יתענג על כל מעשיו שעשה עד עתה וישמח בחלקו.                    

 

לכן זה גם הזמן הטוב להתפלל על אמונה ושמחה, שהם דברים שצריכים להרבות מאוד בתפילה עליהם, ובמשך השנים הראשונות צריכה להיות עיקר התפילה על אמונה ושמחה. וכן אצלי (המחבר) עיקר ההתבודדות בשנים הראשונות היתה על אמונה ושמחה, וממש הייתי מבקש שעות שלמות רק על אמונה, במשך שנים.

 

 

חשוב לדעת, שכל דבר בחיים חייבים להתפלל עליו רבות, וכל מה שעושים בלא תפילה סופו להזיק לאדם, וכל שכן ההתבודדות שהיא הדבר החשוב ביותר בחיים, שצריכים הרבה תפילה עליה, והזמן הטוב לזה הוא בתחילת ההתבודדות, שממילא בזה הוא גם עושה הכנה ונכנס להתבודדות עם נקודת אמת ואמונה וענווה.

 

אדם צריך לבוא להתבודדות עם נקודת אמת, שידע היטב שהוא לא יודע כלום, ואינו יודע היכן הוא מונח, היכן הוא עומד ולאן פניו מועדות, מה התיקון שלו ומהי השליחות שלו, על מה הוא צריך לבקש, איך לבקש, וכמה לבקש, וכמה הודאה הוא צריך ועל איזה נושא להתרכז וכו’, כמבואר בספר "בגן הגעגועים", ממילא צריך שיתפלל על זה ויבקש מהקדוש-ברוך-הוא, שייתן לו את הדיבורים הנכונים וידריך, ינחה ויזכה אותו לעשות התבודדות נכונה, ויציל אותו מהתבודדות שאינה נכונה, ויתפלל על שלבי ההתבודדות שאנו לומדים כאן, כלומר לבקש שיזכה להודות הרבה בכלליות ובפרטיות, ויזכה לעשות חשבון נפש כראוי, על כל פרט ופרט מההתבודדות של אתמול עד לרגע זה, ויזכיר לו הקדוש-ברוך-הוא את כל הפרטים שעליהם הוא צריך לעשות תשובה, ויאיר עיניו ויזכה אותו למצוא את המסר והרמזים שבכל מה שעבר עליו וכו’.

 

 

ההודיה היא אחד הדברים החשובים ביותר בהתבודדות, והיא ממתיקה את כל הדינים וגם מחזירה את האדם לאמונה ולנקודת האמת שהכל טוב והכל בהשגחה, והיא משמחת את האדם, ורק על ידי זה יכול לפרש שיחתו בלב נשבר, כמו שאמר רבינו שרק אם האדם בשמחה יוכל לבוא ללב נשבר באמת, וללא השמחה אינו יכול לפתוח פיו כלל וגם התפילה שלו היא בטרוניה ותרעומת ומעוררת עליו דינים חס ושלום, ואילו השמחה וההודיה מסלקת ממנו את כל הדמיונות, ומבררת את הרוח הטובה מתוך הרוח הרעה שעל ידי זה זוכים לנבואה, כמבואר בתורה נ"ד.

 

לכן, אף על פי שהאדם מרגיש שזו לא האמת שלו להודות עכשיו, וכפי התגלות ליבו היה רוצה רק לצעוק על חסרונותיו ומכאוביו, אם ידע את מעלת ההודיה, ואף יכריח את עצמו להודות, ההודיה תאיר לו את האמת ואז יוכל לעשות התבודדות נכונה וגם לצעוק על חסרונותיו בצורה הנכונה.

 

דבר זה בדוק ומנוסה מניסיון אישי, שהרבה פעמים הגעתי להתבודדות כל כולי מבולבל ונסער, עם כאלו הרגשות רעות ומרות, וכאלו ייסורי נפש שנראה שכל העולם שחור משחור, וכשהתחלתי להודות מיד התפוגג הכל וחזרתי לראות את העולם באור האמיתי שלו – שהכל טוב, והכל בהשגחה, ואין שום רע בעולם, ויש ה’ שמשגיח ועוזר ואני עכשיו עומד מולו ויכול להשיח את ליבי לפניו ולפתור את כל הבעיות שיש לי בקלות, וממילא המשך ההתבודדות כבר היה בנעימות וזכיתי למצוא את הנקודות והרמזים ולהתקדם ברוחניות. אילו הייתי מדלג על שלב ההודיה, מתוך אותה "אמת" שזה לא מה שבאמת אני רוצה לבטא, משום שהייתי רוצה עכשיו לצעוק ולבכות, אז הייתי מפספס הכל ומן הסתם מעורר עוד יותר דינים ובלבולים, כי כאמור לעיל, האמונה היא התנאי הראשון לעשות התבודדות נכונה, ואדם שמרגיש שיש משהו לא טוב בעולם, הוא בודאי נפל מהאמונה לגמרי ולא שייך שיוכל להתחבר עם ה’.

 

לכן, כל אחד, אפילו שרוצה לזרום עם ההתבודדות מתוך הנקודה השייכת לליבו, ולכאורה מרגיש שהוא מגביל את עצמו בזה שהוא מכריח את עצמו להתחיל בהודאה, כי מה שליבו חפץ ברגע זה הוא דווקא לצעוק ולבכות, ידע שעל פי רוב זה מזיק מאוד לבוא ככה ולהתחיל תיכף בבכיות, ועל פי רוב זה מפיל את האדם לעצבות וכעס, ולכן ידע שבכל אופן שיהיה הטוב ביותר להתחיל בהודיה.

 

אמנם מחמת שבאמת בסופו של דבר ההתבודדות היא אישית לגמרי, וזה היופי שבהתבודדות – שאין בה שום כללים קבועים ומגבלות, ובודאי האדם צריך להשתדל לבוא בלי תוכניות שסוגרות אותו, ולזרום עם עצמו, לכן לא יגביל את עצמו בצורה מוחלטת לעניין זה שצריך להתחיל בהודאה, כדי שלא תהיה אצלו ההתבודדות כמו כל שאר הדברים שעושה על פי תבנית וגבולות, שעל פי רוב התוצאה היא שעושה אותם כמצוות אנשים מלומדה, רק ידע ויזכור את האמת הזאת, שבאמת כאשר ניגשים לפני ה’ מוכרחים לבוא עם אמונה ועם הודאה, ואין זה מתקבל יפה בשמים בכלל כשאדם רק בוכה ולא מודה על כל החסדים שה’ עושה עמו, ובפרט שבאמת כל הבכיות הללו הן בכיות של חינם, וכל אחד שמודה לה’ רואה היטב שהחסדים והטובות מרובים על הצרות, ולמעשה אין שום צרות כלל, רק דרכים להתקרב אל ה’, ממילא ירצה להתחיל תמיד את ההתבודדות בהודאה.

 

וההודאה בשלב זה היא בכלליות, כי את ההודאה בפרטיות טוב יותר לעשות בזמן שעושים חשבון נפש, שם גם המקום להודות על כל פרט ופרט ביום שעבר, לכן בשלב זה מודים על כל הדברים הגדולים והקבועים בחיים, כגון על התורה, על האמונה, על הצדיק, על האישה, על הילדים, על הפרנסה, על השבתות והחגים, על התפילין והציצית וכו’. וצריכים להרבות בהודאה זו.

 

צריך כל אחד להתפלל כל יום על עם ישראל, ובעיקר שיזכו להתקרב לצדיק האמת ושיהיה לכל אחד ואחת מעם ישראל לפחות שעת התבודדות בכל יום, ושיבנה בית המקדש ותתגלה מלכות ה’, וידעו כל הגויים שה’ מלך וכו’.

 

 

מובא בליקוטי מוהר"ן (תורה טו), שעל ידי שהאדם שופט את עצמו בעצמו על כל עסקיו, הוא ניצל מכל הפחדים וייסורי העולם הזה וזוכה לטעום טעם אור הגנוז, וזוכה להעלות את מידת היראה לשורשה, כלומר לזכות ליראת הרוממות ברה ונקייה בלא שום אחיזה ליראות הנפולות של פגעי העולם. עוד מובא בתורה ד’, שעל ידי וידוי דברים האדם זוכה לחיות חיים של מעין עולם הבא, דהיינו להבין את הנהגת הבורא בעולמו, כיצד הכל מונהג תמיד אך ורק מידה כנגד מידה, והכל צודק וישר וטוב, ולזכות לרוח הקודש ולדעת ידיעה ברורה שכל מאורעותיו הן לטובתו.

 

עוד מובא בזוהר הקדוש שאדם שעושה חשבון נפש כל יום, אין עליו שום דין, כי כאשר יש דין למטה אין דין למעלה. וכן מובא בספרי קודש רבים, בעניין מה שאמרו חז"ל, הוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה, ושכר מצווה כנגד הפסדה, שהאדם צריך לעשות יישוב הדעת בכל ענייניו, מה יוצא לו מכל דבר וכיצד צריך לנהוג בכל חייו, ברוחניות ובגשמיות, וכן מובא בשם הרה"ח הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל זקן ברסלב, שקרא להתבודדות "יישוב הדעת", והיה אומר שצריך שיהיה לאדם יישוב הדעת על כל פרט ופרט בחיים, כיצד ינהג עם בני ביתו, וכיצד ינצל את זמנו, וכיצד יתפלל ויברך וכו’.

 

כל הדברים הללו נכללים בחשבון הנפש של האדם, שצריך לעשות בכל יום חשבון נפש, ויספר לקדוש-ברוך-הוא מה עשה מההתבודדות של יום האתמול ועד לרגע זה, ויפרט כל דבר ויעשה חשבון נפש אם טוב עשה אם רע, ואם הטוב הוא טוב מספיק או צריך שיפור, ויתוודה על כל פגם, חטא או עוון כנגדו יתברך, ויתחרט ויקבל על עצמו קבלה לעתיד, ואם יודע שחוטא או פוגם באיזה דבר שכבר רגיל בו ואינו יכול להשתנות בו תיכף ומיד, יקבל על עצמו לעבוד על הנקודה הזו, ללמוד ולהתפלל להשתנות בדבר זה.

 

כאן גם יודה על כל הדברים הטובים שזיכה אותו הבורא לעשות ביום החולף, ויפרט היטב כל חסד וזכות שנתן לו הבורא, אם זה ברוחניות – מצוות שזכה לעשות, דברים שהצליח להתגבר עליהם וכדומה, ואם בגשמיות – הנאות והרחבות שהרחיב לו הבורא והיטיב לו וכו’.

 

וצריך שלא יהיה קמצן וחסכן במילים, אלא יכביר במילות שבח והודאה, ויפרט היטב את הודאתו, ועל ידי זה יזכה להרגיש באמת כמה ה’ טוב ומטיב, וזה יועיל לו שיעשה את חשבון הנפש שלו, בלא עצבות ורדיפה עצמית ובלא תרעומת על ה’. 

 

 

ישנם דברים שהם ניסיון תמידי לכל החיים ועל האדם להתפלל עליהם כל יום בלא יוצא מן הכלל, ובלא התפילה, דהיינו בלא העזר של ה’ לא יוכל לעמוד בהם ויכשל בהם בוודאות גמורה, כמו שאמרו חז"ל: כל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו אינו יכול לו.

 

לדוגמא, שמירת עיניים. אם לאדם לא תהיה בכל יום תפילה ארוכה על שמירת העיניים, הוא בודאי יכשל בראיות אסורות, שפירושו, לעבור על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ומתוך כך לעבור על עבירות רבות, כגון: "אנוכי ה’ אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", "לא תנאף", "לא תחמוד", "הישמר לך מכל דבר רע", "התרחק מן הכיעור", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד הרבה. לכן צריך שבכל התבודדות יקדיש זמן מסוים להתפלל על שמירת העיניים, בתחילה לפחות חצי שעה כל יום, ולאחר שהצליח לקנות מידה זו וכבר אינו פוגם בעיניים, ישמור על זה בתפילה קצרה יותר של כעשר דקות בכל יום, ואחרי זמן מה שרואה שמחזיק היטב בשמירת העיניים יוכל להסתפק בתפילה קצרה יותר בבחינת שימור, אבל לעולם לא יפסיק לגמרי להתפלל על זה כי מיד יראה ירידה גדולה בשמירת העיניים שלו, וזה ניסיון של כל החיים כפשוטו.

 

שלום בית: צריך להתפלל יום יום על שלום בית שזו העבודה הראשונה והעיקרית של האדם, הכוללת את קיום כל התורה כולה, כמבואר היטב בספר "בגן השלום", ובעיקר צריך להתפלל על אותן נקודות שבהן היצר הרע מתגבר תמיד, ובפרט שלא להעיר לאשתו שום הערה ולתת לה מקום ראשון בחייו, וגם כאן כמו בשמירת העיניים, צריכים תקופה מסוימת להרבות בתפילה ואחרי כן צריכים לשמר את הקיים, אולם אסור בשום אופן להפסיק לגמרי להתפלל על שלום בית ולהסיח את הדעת מעבודה קדושה זו, כי תיכף ירגיש ירידה גדולה בשלום הבית ולא תהיה לו סייעתא דשמיא והיצר הרע יכנס לקלקל את שלום הבית.

 

ההתקרבות לצדיק: למעשה כל ההתבודדות כולה היא על מנת לקיים את עצות הצדיק, אבל צריכים להקדיש בכל יום תפילה להתקרב לצדיק, ולמצוא את רוח הקודש ורוח הנבואה של הצדיק, ועל ידי זה זוכים לבירור המדמה ולאמונה אמיתית בשלמות ולאמונת חידוש העולם בשלמות. וכמבואר היטב בליקוטי מוהר"ן (ח’ בחלק ב), שצריכים להתפלל על זה ולבקש מאוד מאוד מה’ יתברך שיזכה להתקרב לצדיק כזה שיש לו בחינת רוח הקודש, שעל ידי זה זוכים לברור האמונה כמובא.

 

 

על מנת להתקדם באמת בפועל בעבודת ה’, בתיקון המידות, לצאת מתאוות וכו’, חייב האדם לקחת נקודות מסוימות ולעבוד עליהן עד שמבטל את אותה המידה הרעה או התאווה, כמובא בליקוטי מוהר"ן נב, וזה אי אפשר אלא על ידי שלוקח את אותה הנקודה ומתבודד עליה כל יום לפחות חצי שעה ועדיף שעה שלמה, במשך זמן ארוך עד שמבטל אותה לגמרי, לכן בכל התבודדות צריך להקדיש חלק גדול ממנה לעבודה זו.

 

דרך נוספת לעבודה אישית היא, דהיינו לפי מה שעובר על האדם, כגון שיש לאדם מידה מסוימת שמתגברת עליו ביותר ומאמללת אותו ואת כל הסובבים אותו, כגון הכעס. לכן, צריך שיעשה עבודה מרוכזת על עניין זה עד אשר יפתור אותו. וכן ישנן בעיות שצצות וצריכות טיפול שורש, כגון בעיית החובות, בעיות עם אחד הילדים, בעיות קשות בשלום בית, בעיות בריאותיות קשות ל"ע. כל דבר כגון זה הוא למעשה רמז משמים להשקיע עבודה מרוכזת על אותו הנושא, הן בדרך של חיפוש על מה לעשות תשובה, והן בפשיטות – להאריך בתפילה על אותו נושא עד אשר נושעים.

 

וכן צריך לעשות מתורות תפילות, כלומר שיקח תורה או מאמר של צדיק האמת, וילמד אותו היטב ויתפלל לקיימו, וגם על זה צריכים להשקיע זמן ניכר מההתבודדות.

 

כללו של דבר, מלבד העניינים הקבועים, צריך שלכל אדם תהיה איזו עבודה אישית שעושה לקנות מידה מסוימת, לפתור בעיה כלשהי, ולהשיג איזו השגה מסוימת. אדם צריך לעבוד הרבה על השמחה, על האמונה, לצאת מהתאוות וכדומה. כל הדברים הללו שייכים לעבודה האישית, שהיא חוץ ממה שעושה את ההודאה וחשבון הנפש והתפילות הקבועות.

 

עתה מובן היטב מדוע רבינו הקדוש ציווה לעשות לא פחות משעה התבודדות בכל יום, כי הדברים שצריכים להתפלל עליהם ולכלול אותם בהתבודדות הינם רבים, ובאמת אפילו שעה לא מספיקה לזה. וזה מה שאמר רבינו, שבאמת מי שליבו חזק בה’, ורוצה באמת להיות כרצונו יתברך, צריך שיהיה לו כל היום התבודדות, רק מחמת שאי אפשר לצוות דבר כזה, הוא מצווה שעל כל פנים יהיה לכל אחד לפחות שעה התבודדות ביום. ובאמת, מובן מדבריו שזה המינימום של המינימום, ומי שיהיה אמיתי עם עצמו ויתבונן על עצמו בעין האמת, ויראה היכן הוא מונח, איזה שלום בית יש לו, כיצד הוא מתפלל, כיצד הוא מברך את הברכות, היכן הוא מונח במידות ובתאוות, כמה הוא רחוק מלימוד התורה וכו’, יבין כמה תפילה הוא צריך על כל פרט ופרט בחייו, וממילא הוא ידע היטב שהשעה לא מספיקה כלל, ואדם כזה בודאי לא יאמר שקשה לו לעשות שעה, משום שיודע היטב את האמת – שהוא צריך הרבה יותר משעה, וממילא הוא יעשה לפחות שעה בכל יום, ובכל הזדמנות שתהיה לו יחטוף גם שעתיים או שלוש, ויכסוף ויתפלל מתי יזכה להרבות בתפילה באמת, כפי הנצרך לו וכפי שיודע בנפשו חסרונותיו העצומים וכו’.

 

ההתבודדות היא לימוד בפני עצמו, והיא דרך שהאדם צריך להכיר אותה ולהתמצא בה, וכשם שבלימוד כל נושא בחיים צריכים בתחילה הדרכה ואחר כך אימונים, וככל שהזמן חולף צוברים ניסיון ובקיאות, ואף מפתחים שיטות חדשות ויעילות וכו’, כך היא ההתבודדות, שבודאי צריכה לימוד והדרכה רבים, ובעיקר התמדה, כי בכל התבודדות והתבודדות שעושה האדם, הוא זוכה לקבל מושג יותר ויותר כיצד להתבודד, והוא לומד להכיר את עצמו, כגון שכשמתבודד כך זה מחזק אותו וכשמתבודד כך זה מפיל אותו וכו’, ומה העבודה שלו, ומה לא לעשות וממה להיזהר וכו’, וכך הוא הולך ומברר יותר ויותר בבהירות את דרך ההתבודדות האישית שלו, ומשתפר במדרגות הרוחניות בלי סוף, ומובן שאל לו לאדם לצפות שתיכף ומיד כשניגש ללכת בדרך ההתבודדות, מיד יפתחו לפניו כל השערים וידע להתבודד בצורה נכונה ומועילה.

 

לכן, עיקר ההכנה כדי להתחיל לצעוד בדרך הנפלאה של ההתבודדות, שעליה אמר רבינו הקדוש שהיא דרך חדשה לגמרי וגם ישנה מאוד, היא שהאדם יכין את עצמו, ולא יעניין אותו בכלל אם הלך לו בהתבודדות, אם דיבר דיבורים או שתק, אם היתה לו התעוררות הלב או לא, או שיצא מההתבודדות בהרגשה רעה חס ושלום, אם קשה לו או קל לו, אם נרדם בהתבודדות וכו’, רק יחליט וידע: אני אעמוד כל יום שעה לפני ה’ יהיה מה שיהיה.

 

צריכים להיות מאוד חזקים בהחלטה זו, עד כדי כך שיסכים האדם בדעתו שאפילו יעמוד שעה ורק יסתכל על מחוגי השעון, ובסוף השעה יאמר תודה וילך לו, גם זה טוב מאוד, כי העיקר הוא שירגיל האדם את עצמו לעמוד כל יום שעה לפני ה’, חוק ולא יעבור, וכך בודאי יזכה גם לדבר דיבורים ואף לשפוך את שיחו כמים נוכח פני ה’, וגם אם לא יזכה לזה, ההכנה עצמה שמכין עצמו לדבר עם ה’ גם זה טוב מאוד.

 

ההכנה הזאת, שלא מעניין אותו כלום, הינה הכרחית למי שרוצה לזכות להתמיד בדרך זו, משום שרוב האנשים שנופלים מההתבודדות, או שבכלל אינם מתחילים בה, זה רק מפני כל מיני חששות וחלישות הדעת שיש להם, שלא יודעים על מה לדבר, לא מרגישים שיש מי ששומע אותם, נופלים לעצבות, לכעס וכו’. אולם מי שיש לו אמונת חכמים, והוא מאמין בדברי רבינו הקדוש שאמר, שמי שיהיה לו שעה התבודדות בכל יום לא יראה פני גיהינום, הוא לא מסתכל על כלום, אלא מקיים בפשיטות את העצה הזאת, שהיא עצת העצות והיא העיקר בדרך ההתקרבות לצדיק וקיום התורה הקדושה. ואם ישתמש במסגרת שלימדנו לעיל וילך כך מדבר לדבר, יראה בחוש כיצד ההתבודדות שלו נהיית מלאה ועשירה בדיבורים ובהבנות חדשות בכל יום ויום.

 

ה’ יתברך יזכנו להתחזק בעבודה הנפלאה של ההתבודדות אמן סלה.