הקנאה – חלק 3

        

     

במאמר הקודם, הזכרנו שמידת הקנאה קיימת כטבע וכאופי, במיוחד בעם ישראל, מה שאין כן באומות העולם. מקורה החיובי של מידת הקנאה הישראלית יוצאת הדופן, היא היכולת של כל אחד מאתנו לגלות באופן אישי פרטי צד אחר בתורה השונה מחברו והמשלימו.

 

מתוך כך ברור, שכאשר אין מידת הקנאה מופיעה בצורתה הנכונה, קרי: בקנאותו של האדם למימוש עצמיותו, אלא מתגלה בצורתה המקולקלת בקנאתו בחברו, תתפרץ הקנאה בעוז בחברה הישראלית כולה. הקנאה תתגלה בצורת מחלוקות קשות בין אדם לחברו ובין קבוצות שונות בכל החברה, ודרך כעסים עד כדי שנאה איש כלפי רעהו.

 

כיצד ניתן אפוא להתמודד עם תכונות הקנאות הישראלית שכה מייחדת אותנו, ולכוונה למטרתה הראויה? ניתן לומר באופן כללי שישנן ארבע דרכים המשלימות זו את זו בעניין זה:

 

1. איזון המידות הקשות בכלל ומידת הקנאה בפרט, על ידי המידות הטובות הטבועות בנו גם הן כטבע.

 

2. לימוד התורה ושמירת המצוות.

 

3. ייסורים וצרות.

 

4. עבודה קבועה ויסודית על מידותינו.

 

1. איזון המידות הקשות

 

הרבה מידות ברא הקב"ה, דרכן הוא מתגלה אלינו בעולמנו, העולם הזה. יש מהן מידות שאנו קוראים מידות טובות כגון חסד, אהבה, רחמים, ביישנות וכדומה. אך מצד האמת כל המידות הן טובות, כמקורן בבורא הטוב המוחלט "ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב" , אלא רק הטוב, והרי "הדומה מוליד דומה" – תולדות הטוב הן רק טוב, אלא שישנן מידות שבהן הטוב גלוי וקל לזהותו כחסד ואהבה, ולהן קוראים ובצדק, מידות טובות.

 

ישנן מידות אחרות שבהן הטוב נסתר, הטוב חסום בקליפות וחציצות המפריעות לגלותו ומשום כך הדרך לגילוי הטוב שבהן קשה ומסובך, ולהן ראוי לקרוא משום כך בצדק "מידות קשות", אך לא ח"ו רעות.

 

ייחודו של עם ישראל הוא בכך שאנו העם היחיד בעולם המסוגל לגלות את אחדות הבורא בכלל מידותיו, במידות הקשות כמו גם במידות הטובות. כך נבראנו, זהו ייעודנו – "שלמות התורה ושורש האמונה שיהיו כל המידות כלולות בה בסוד האחדות, וגם מידת האכזריות (לדוגמא וכמשל) כשמשתמשים ממנה לקדושה היא דבר המשלים התורה" (הראיה קוק מאמרי הראיה עמ’ 429). "כי כל מגמתם ותעודתם של ישראל היא ללמד סוד אחדות ה’ בעולם" (הרב קוק עין איה שבת א עמ’ 16) "האומה הישראלית שנטעה יוצר-כל להיות לאור עולם הוכנה בכוחות אדירים, כפי גודל הנפש ותעודתה, כן צריכים להיותו כוחותיה. גם הכוחות הקשים שבנפש, הקנאה הכעס, ומכל שכן הגבורה והגאווה, הם הוכנו לפעול גדולות בנפש גדולה" (שם עמ’ 15).

 

על כן, על מנת לגלות את ייעודנו זה, הטביע הקב"ה בנו כטבע וכאופי את כללות המידות, גם את המידות הקשות וגם את המידות הטובות. מצד אחד אנו קנאים ועקשנים – "עם קשה עורף", עזים – "ישראל עזין שבאומות", חוצפנים – "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא", ומאידך, "ישראל ביישנים", "ישראל רחמנים", "ישראל גומלי חסדים", "ישראל ענווים", ויותר מכך, עיקר החידוש ביצירת עם ישראל אינו האחריות לגלות רק את "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון", אלא דווקא לגלות את המידות הקשות, "מה הוא גאה אף אתה גאה, מה הוא קנאי אף אתה קנאי, מה הוא עז אף אתה עז", מידות שאותן אף עם לא יכול לגלות חוץ מאתנו, זהו ייחודנו, זהו ייעודנו ובשביל זה נוצרנו – לגלות את הבורא בכל מידותיו.

 

כמובן שעל מנת לגלות את המידות לפי ערכן הרצוי, ובפרט המידות הקשות, עלינו לגלותן לפי הערך-השיעור, המידה המדויקת כפי שהדריכונו חז"ל.

 

זהו הסוד הגדול בהדרכת הרמב"ם שמצווים אנו ללכת במידת האמצע. האמצע אינו פשרה אלא כולל את שני הקצוות שבמידות. מידת הענווה למשל, איננה פשרה אלא כוללת את שפלות הרוח מצד אחד ואת הגאווה מצד שני. אם כן, ברור שהדרך הראשונה שבה אנו יכולים להתמודד עם מידת הקנאה שבנו ולגלותה בערכה הנכון, היא הידיעה שבנוסף למידת הקנאה הטבועה בנו, כמו גם מידת העקשנות והעזות, הטביע בנו הקב"ה כטבע וכאופי גם את המידות ההפוכות להן – מידת הביישנות, הרחמנות וגמילות החסדים.

 

ועל כן זו חובתנו, מצד אחד לגלות את הקנאה בעומדנו על שלנו ובפרט ביחס לערכינו ומסרינו האלוקיים האמיתיים, ומאידך לדעת לקבל את זולתנו ולכבדו, למרות המחלוקות הקשות וההבדלים העצומים, שהרי ביישנים אנו, גומלי חסדים אנו, עם אחד אנחנו. זו משימתנו – כאלה אנחנו.

 

על שלוש הדרכים הנוספות להתמודד עם מידת הקנאה שבנו, בעז"ה במאמר הבא.

     

    

(מתוך אתר "מכון מאיר")