עם ה’ – פרשת ויקרא

בין אם אלו זאבים להם שיני חרב וחנית

או מטוסים ופצצות, בסופו של הסיפור יוותר

עם ישראל על הבמה, ואויביו יכלו ויאבדו.

 

 

פרשת ויקרא

 

"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מ"ג, כ"א)

 

הפטרת פרשתנו מתאימה בדיוק לכניסת חודש ניסן.

 

"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מ"ג, כ"א). כאן מונחת בעצם השליחות המוטלת על עמנו – "תהילתי יספרו". סיפור זה בא לידי ביטוי בשני אופנים, בהכרה ברורה שלהם כי היקום כולו על הגלקסיות, הכוכבים, הימים וכל בעלי החיים נועדו כולם ללמוד מתוכם את גדלות הבורא, וזוהי תכלית הבריאה שיכירו הברואים בבוראם ויפרסמו גדולתו. וכלשון הרמב"ן, "שאין לנו טעם אחר ביצירה ראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקים שבראו" (סוף פרשת בא). מטרה זו מושגת על ידי בני ישראל בחיי היומיום על ידי מצוות, ברכות ותפילות בהן באה לידי ביטוי הכרה זו.

 

ואילו באמצעות התנהלות העולם סביב מצבו של עם ישראל מושגת המטרה בהיקף של כל הבריאה והברואים, כלשון דוד המלך: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ה' לעולם הללויה".

 

בהתבוננות בגורלו של העם הנבחר, קיומו הניסי לאורך אלפי השנים ככבשה בין שבעים זאבים – בין אם אלו זאבים להם שיני חרב וחנית או מטוסים ופצצות, בסופו של הסיפור יוותר עם ישראל על הבמה, ואויביו יכלו ויאבדו.

 

הדברים הללו הביאו את הרב יוסף יעבץ (מגדולי התורה גולי ספרד) לכתוב את המילים הבאות: "חי נפשי כי ניסי קיומנו בין האומות גדולים בעיני מניסי יציאת מצרים".

 

אם מבט זה לנו, לא ניפול ברוחנו, ולא ירפו ידינו אל מול אויב רחוק או קרוב, היום או בעתיד.

 

תהילות ה' נספר.