מסכת נדרים פרק א משנה ד-פרק ב משנה א

א,ד  האומר קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים שאני אוכל לך–אסור; רבי יהודה מתיר.  קרבן, כקרבן, הקרבן שאוכל לך–אסור.  לא קרבן לא אוכל לך, רבי מאיר אוסר.  האומר לחברו, קונם פי מדבר עימך, וידי עושה עימך, ורגלי מהלכת לך–אסור. א,ד  האומר קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים שאני אוכל לך–אסור; רבי יהודה מתיר.  קרבן, כקרבן, הקרבן שאוכל לך–אסור.  לא קרבן לא אוכל לך, רבי מאיר אוסר.  האומר לחברו, קונם פי מדבר עימך, וידי עושה עימך, ורגלי מהלכת לך–אסור.

ב,א  אלו מותרין:  חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרון וכתרומתו–מותר.  האומר לאשתו, הרי את עליי כאימא–פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך.  קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, האומר לאישה, קונם שאיני משמשך–הרי זה ב"לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).  שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך–אסור