מסכת נדרים פרק ב משנה ד-ה

מסכת נדרים פרק ב

ב,ד  סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל.  כיצד:  אמר הרי עליי כבשר מליח, וכיין נסך–אם של שמיים נדר, אסור; ואם של עבודה זרה, מותר; ואם סתם, אסור.  הרי עליי כחרם–אם כחרם של שמיים נדר, אסור; אם של כוהנים, מותר; אם סתם, אסור.  הרי עליי כמעשר–אם כמעשר בהמה נדר, אסור; אם של דגן, מותר; אם סתם, אסור.  הרי עליי כתרומה–אם כתרומת הלשכה נדר, אסור; אם של גורן, מותר.  אם סתם, אסור, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת–שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה.  סתם חרמין ביהודה מותרין, ובגליל אסורין–שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי כוהנים.

ב,ה  נדר בחרם, ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים, נדר בקרבן, ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים, הרי עצמי קרבן, ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו, קונם אשתי נהנית לי, ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגירשתי–על כולם אין נשאלין להן.  ואם נשאלו–עונשין אותן, ומחמירין עליהם, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.