חירות והתחדשות – חלק ב

 

 

במאמר הקודם למדנו את העצה כיצד להתחדש – שעל ידה האדם יכול להשתחרר מכל המתקפות של היצר הרע – ולעשות התחלה חדשה. במאמר זה נמשיך לבאר את חשיבותה ועוצמתה של עצה זו.

 

מלבד הכוח של ההתחדשות להינצל מהמועקה שהיצר הרע מניח על ליבו של האדם, כשהוא מזכיר לו את כל הכישלונות והנפילות שעבר, ישנו עוד כוח עצום בעצה זו, משום שההתחלה החדשה שהאדם עושה מתקנת את כל ההתחלות שלא היו כראוי, כמו שכותב רבינו (ליקו"מ, בתורה סב):

 

"כִּי עִקָּר הִיא הַהַתְחָלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי פֶּן וְאוּלַי לא הָיְתָה הַתְחָלָתוֹ כָּרָאוּי, וְאִם כֵּן גַּם כָּל עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי הַכּל מִתְנַהֵג כְּפִי הַהַתְחָלָה, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, בְּכחַ הִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהִתְגַּבְּרוּת חָדָשׁ לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ כָּרָאוּי כְּפִי כּחַ הַהַתְחָלָה כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם צָרִיךְ לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשָׁא זוֹ, פֶּן לא הִתְחִיל עֲדַיִן כָּרָאוּי, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ".

 

הכלל היוצא מדברי רבינו הוא – שהכל הולך אחרי ההתחלה. אם ההתחלה טובה, כמו שאומרים "ברגל ימין", אז הכל הולך טוב. אבל אם ההתחלה לא טובה – הכל הולך עקום. למשל, בעסקי הבניין, אם בשורה ראשונה שהבנאי בנה הוא סטה רק בכמה מילימטרים ספורים, דבר שבקושי רואים, אבל בשורה העשירית כבר יראו את הקיר עקום לגמרי. מדוע? משום שההתחלה לא הייתה טובה. וכך הוא בכל דבר – הכל הולך אחר ההתחלה.

 

לכן כל אחד יחשוב: מדוע הוא הגיע לאן שהגיע והוא רחוק כל כך משלמות? זאת, משום שההתחלה שלו לא הייתה נכונה. לכן, מה יעשה? התחלה חדשה! וההתחלה הזאת שהוא מתחיל אותה עכשיו, היא לא כמו אותה ההתחלה הקודמת, כשעוד לא ידע כלום ובודאי טעה במה שטעה, אלא הוא מתחיל עכשיו התחלה חדשה מנקודת מוצא הרבה יותר טובה, שהרי הוא כבר יודע הרבה דברים, כגון ממה עליו להיזהר, ואיך לגשת בצורה הנכונה לעבודת ה’ וכו’, וכמו שאומרים: אין חכם כבעל ניסיון. וכך יוצא, שעל פי המשל הנ"ל, שהוא בונה עכשיו "שורה ראשונה" חזקה וישרה יותר מה"שורה הראשונה" הקודמת. וכשיעשה עוד התחלה חדשה, הוא יעשה "שורה חדשה" עוד יותר טובה ועוד יותר יציבה וכן הלאה, עד שבסופו של דבר הוא יזכה באחת הפעמים שעשה התחלה חדשה לעשות התחלה טובה ומושלמת, שאיתה הוא כבר יוכל לגמור לבנות את כל הבניין, שיהיה בניין טוב ויפה מאוד.

 

נמצא, שהעצה של ההתחדשות היא נקודה חזקה ומועילה מאוד, אולם העיקר שאדם צריך לדעת שזהו רצון השם – שהאדם יתחיל התחלות חדשות! וחייב הוא להאמין שזהו רצון השם, וישכח את כל מה שעבר ויתחיל התחלה חדשה. אחרת, יוצא שהאדם מאמין ליצר הרע.

 

למעשה זו כל המלחמה של האדם: למי להאמין? לצדיק שמלמד אותו באמת מהו רצון השם? או להאמין ליצר הרע שמרמה אותו? רוב האנשים שהם מיואשים ומדוכאים, והולכים כמו זקנים ולא עושים הרבה, וגם מה שהם עושים הם עושים בלי חשק וחיות, זה משום שהם מאמינים ליצר הרע ששכנע אותם שהם כבר אבודים, ואין להם כל תקנה והם לא מסוגלים וכו’ וכו’. אבל הצדיק אומר לאדם: תתחיל התחלה חדשה! תאמין שזה רצון השם! והוא אף צועק: זה רצון השם שתתחיל התחלה חדשה! תאמין!

 

ברגע שהאדם מאמין שזהו רצון השם, אז מיד הוא מתחיל התחלה חדשה, וכך הוא נשאר תמיד צעיר ותוסס. זכיתי להכיר חסידי ברסלב שהיו בני שמונים ואפילו תשעים, וראו עליהם שהם כמו ילדים בני שלוש או ארבע – פנים אדומות, שמחים וקופצים – הזקנה פשוט לא קפצה עליהם אף פעם.

 

האדם צריך להבין שזו מלחמה: למי להאמין? לצדיק או ליצר הרע? אם הוא מאמין ליצר הרע, הוא ילמד אותו היטב איך להיות בדיכאון… ובעצבות – שגם זו זקנה שהאדם הולך עצוב וחלוש בלי כוח – זקנה נפלה עליו. למה? כי הוא זוכר את כל מה שהוא עבר בחיים ואת כל הכישלונות שלו, את כל הניסיונות שלו להיות כרצון ה’ שלא עלו בידו, לפי דעתו! כי באמת, כל תנועה ותנועה שעשה בשביל הקדושה היא בעצמה הצלחה עצומה שאנחנו לא מסוגלים לשער אותה, אבל על כל פנים, הוא זוכר את זה, וזה מפיל עליו זקנה ותשות כוח.

 

לכן הצדיק אומר לו: תשכח מכל מה שעשית עד השניה הזאת שאתה עומד בה, ותתחיל התחלה חדשה. ולא סתם התחלה חדשה, אלא התחלה חדשה שיש בה הרבה ידיעות. תעשה ישוב הדעת: אני מתחיל מהרגע הזה, ואני יודע שיש לי חולשות כאלו, לכן אני אקבע לעצמי סייגים כאלו וכאלו, ולעשות סדר בספר מסוים, ואקבע מעכשיו מחדש עתים לתורה. ואקבל על עצמי מחדש להתפלל בכוונה, וכו’. כך יזכה לעשות ישוב הדעת והתחלה חדשה.

 

ולא יחשוב האדם שהתחלה חדשה זה דבר שעושים רק פעם אחת או פעמיים, אלא עד מאה ועשרים שנה האדם צריך בכל פעם להתחדש, ולעולם לא ייתן לזקנה להיכנס אליו, כמו שמסופר על רבינו בעצמו שהגיע למה שהגיע רק בזכות עצה זו, כמובא:

 

"וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְעָמִים, לא הָיָה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, רַק אָמַר שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל לִכְנס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק עַתָּה הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם תָּמִיד הָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁגַּם בְּיוֹם אֶחָד לִפְעָמִים נָפַל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד".

 

אם כן נחשוב נא, אם רבי נחמן העיד על עצמו שזו העצה שהועילה לו להגיע למה שהגיע, והוא בעצמו היה עושה בכל יום כמה וכמה התחלות חדשות, קל וחומר כשאנו מדברים על עצמנו – שאנחנו מוכרחים ללכת בדרך זו ולעשות אפילו אלפים ורבבות של התחלות חדשות בכל רגע ורגע.

 

וזה מה שכתוב בתורה: "היום הזה נהיית לעם", וכותב רש"י: בכל יום ידמה בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית. נמצא, שמה שאמר רבי נחמן מברסלב, כתוב ברש"י. לכן כל אחד יקיים את מה שכתוב בתורה ויחליט: היום אני נכנס בברית עם הקדוש-ברוך-הוא. היום אני מתחיל להתקרב אל השם יתברך. היום אני מתחיל לדבק את עצמי לקוני ויוצרי.