“עלי כל המצווה הזאת!”

גבריאל גוילי, חי בעיר טריפולי שבלוב, למחיתו עסק כקניין לבית המלוכה של ממלכת לוב.

יהודי כשר שהיה נוהג לעשות מצוות בסתר. אחד ‘הפרויקטים’ שלקח על עצמו, היה לא פחות מאשר הלבשה מא’ ועד ת’ לבני מצווה יתומים. ובמשך שנים קנה מלבוש והנעלה, טלית ותפילין לילדים שהגיעו למצוות והיו יתומים מאב.

ויהי היום, הגיעה בקשה לארגן לקבוצה עשרה ילדים, שהגיעו למצוות, את כל הנדרש, והקהילה הלובית תישא בהוצאה של כל החגיגה הזאת.

כמנהגו בקודש, רץ וקנה והכין לכולם חליפות, הנעלה, הלבשה,טליתות ותפילין, והשמחה הייתה ברומו של עולם.

למחרת, ביקש נציג הקהילה להביא לו את הקבלה סך העלויות, וההוצאה שהייתה לו, גדולה במיוחד של סכומי עתק.

הגיש הוא את הקבלה לנציג, וזה חשכו עיניו, הישר מבט ואמר: “כבוד גבריאל אנחנו לא יכולים לשלם את עלות הפרוייקט ,זה המון כסף, מי יוכל לעמוד בזה? למשמע הדברים הללו, לקח גבריאל את הקבלה וקרע אותה לעיני כולם, חייך ואמר נחרצות ‘עלי כל המצווה הזאת!’ וזה המסר לכל העוסקים בחסדים.