פייגל’ה הנביאה

ידידיי קוראי ברסלב הנכבדים, יחדיו, הבה נחכים קצת אודות הדמות המסתורית מלאת החן, היופי והקדושה, שכונתה בתואר “פייגל’ה הנביאה”, ואשר זכתה להעמיד את אחד מגדולי עמודי התווך של פאר היהדות והחסידות, הלוא הוא אדוננו, מורנו ורבנו רבי נחמן מברסלב.  

היא נולדה במזיבוז’ בבית סבה הקדוש, הלוא הוא הבעל שם טוב היקר, אבי תנועת החסידות. לאמה אדל (בתו הצדיקה של הבעל שם טוב) ואביה יחיאל מיכל אשכנזי.

חתונת פייגה ושמחה

כשהגיעו לפרקם, נזכרה מרת אדל בדברי רבה הקדוש, בעל שם טוב שאמר טרם פטירתו מן העולם, “דאס אינגל גיפעלט מיר” (הילד הזה מוצא חן בעיני), ואמרה לעצמה אם זקני הוצרך לומר מילים אלו כנראה שזו הייתה כוונתו. ותוך זמן קצר הם נכנסו לברית הנישואין.

או גדול יורד לעולם!

רבי שמחה היה צדיק גדול ופרוש מכל עינייני העולם. תורתו אמונתו ולעיתים היה יוצא מביתו ולא חוזר שבועות.

הגיע ליל טבילה של אשתו הצדקת מרת פייגא, וזה היה בליל שבת. כשהגיע ערב שבת קודש, ראתה כי בעלה טרם הגיע, נכנס לליבה חשש שמא לא יבוא והתעצבה מאד.

מרת פייגא הייתה צדקת גדולה, ויידעה דבר מה בעינייני קבלה וייחדה ייחודים על מנת לבדוק היכן בעלה, ואם יבוא הביתה לשבת קודש, אך לא ראתה שום דבר.

הדליקה את נרות השבת שעתיים קודם צאת הכוכבים, והלכה לציון זקנה הקדוש הבעל שם ושם בכתה ובקשה את עזרתו עד שנתגלה לה הבעל שם טוב הקדוש ואמר לה: “ער וועט קומען, ער וועט קומען, ער איז שוין און תחום שבת” [הוא יבוא, הוא יבוא, הוא כבר בתוך תחום שבת].

ובלילה הזה נמשכה נשמת רבנו ז”ל בעולם, ונתעברה אמו הצדקת מרת פייגא.

כל ימי עיבורה של אם רבינו, הצדקת מרת פייגא, הייתה רגילה לבוא על ציון זקנה הבעל שם טוב הקדוש זי”ע, ובכתה שם הרבה מאד מאד, והתפללה על הולד שיהיה צדיק גדול מאד.

הנהגה חסידית טובה!

מסופר שכאשר רבנו הגיח לאוויר העולם אימו הצדיקה מיד כסתה את ראשו בכיפה וגם נטלה לו את ידיו הקדושות, וגם כאשר רצה לינוק הייתה עשה כן.

הברית של רבי נחמן

תאריך ח’ ניסן תקל”ב, השבת הגדול (שבת לפני פסח) פרשת מצורע, נכנס בבריתו של אברהם אבינו ע”ה, ונקרא שמו נחמן על שם זקנו, סבו, ר’ נחמן הורידנקער ז”ל.

ובשעת הברית וקריאת השם אמר דודו הצדיק הקדוש ר’ ברוך ממעז’בוז’ ז”ל: נחמן על שם (בראשית ה, כט) “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'” כלומר, “צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם”.

וניגשה אליו מרת פייגא ואמרה: “ברוכ’ל” (כך קראה לאחיה הקדוש), “תאחל לו שלא יחלקו עליו” [ווינטש איהם אן מעז אל נישט קריגען אויף איהם]. והשיב לה הצדיק הקדוש ר’ ברוך: “פייגלה, זה לא יכול להיות, זה כבר אבוד, מוכרחים לחלוק עליו”, (פייגלא, דאס קען נישט זיין, עס איז פאר פאלן, מע מוז קריגען אויף איהם).

רבנו הקדוש החזיק טובה כל ימי חיו לאמו הצדיקה על שלקחה אותו יום יום אל ציונו של הבעל שם טוב שזה עזר מאד להצלחתו ולכן בקש שיזכירו אף את שמה כאשר מכנים אותו.

חיי מוהרן – המדבר על מרת פייגא

וַיְהִי הַיּוֹם בִּשְׁנַת תק”ס רָאָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְהִשִּׂיג בְּמָקוֹם שֶׁהִשִּׂיג שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְבּעַ דִּירָתוֹ בִּקְהִלַּת זְלַטִיפָּלְיֶע. וּבְאוֹתוֹ הַשָּׁנָה בְּסוֹפוֹ בְּראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ אָדִיל הַנַּ”ל, וְהַחֲתֻנָּה הָיְתָה בַּחֲמֶלְנִיק, וְהָיָה שָׁם עַל הַחֲתֻנָּה עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כַּנָּהוּג. וְעַל הַחֲתֻנָּה הָיְתָה אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה. וְרָאֲתָה בְּעֵת הַחֻפָּה אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת בַּעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ לְבַעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ וּלְבַעֲלַת הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה וּבִפְרָט אַחֶיהָ הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים הַיְנוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסֶּדִלְקֶיב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם הֶחֱזִיקוּ אוֹתָהּ כְּאַחַת מִן הַנְּבִיאוֹת. וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת תֵּכֶף אַחַר הַחֲתֻנָּה הַנַּ”ל נִשְׁתַּדֵּךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם בִּתּוֹ מָרַת מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, עִם הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ לֵיבּוּשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק (חיי מוהר”ן אות קיד).

היום, י”ט אדר א’, יום פטירת מרת פייגה בת אדל בתו של הבעל שם טוב הקדוש, ורבי יחיאל, הלוא היא אמו של רבנו הקדוש! שכפי שאני נוהגת לסיים את המאמר על צדיקים, אנא מכם יהודים יקרים, הדליקו נר לעילוי נשמתה הקדושה, שימו פרוטה לצדקה, קראו את התיקון הכללי ואם תוכלו גם לערוך סעודה מה טובה. מבטיחה לכם שהצדיקה לא תישאר חייבת.. קידמה, צאו לדרך!