מי מטהר אתכם?

 

 

ידועה המעשייה (מעשה יב בסיפורי מעשיות) שסיפר רבינו הקדוש, על אודות הבעל תפילה, שהיה מקרב את כל העולם לעבודת ה’, לעסוק רק בתפילה ושירות ותשבחות לה’, ושהייתה רוח סערה שבלבלה את כל העולם והתפזרו כל בני העולם. אחרי כן התקבצו וחיפשו להם תכלית, וטעו כל כת וכת כפי שטעו: זו בחרה לה את הכבוד לתכלית וזו את הדיבור, זו את הרציחה וזו את הניאוף, זו את הממון – שזו הטעות הקשה מכולם, וכן כל קבוצה וקבוצה טעו במה שטעו, כל אחת לפי סברתה השטותית. מלבד כת אחת שלא טעתה – הכת שבחרה לה את התפילה כתכלית.

 

עוד מסופר שם, שהיה מלך שהוא ואנשיו, שהיו כולם קדושים וטהורים, גם הם התפזרו בעת שהייתה אותה רוח סערה, והבעל התפילה היה אחד מאותם אנשי המלך. בהמשך מסופר כיצד החלו להתקבץ כל אנשי המלך, בעיקר בזכות עבודתו של הבעל תפילה, עד שהיו כולם מקובצים יחדיו, ואז היה צריך לטהר את העולם מכל הטעויות והתאוות שנפלו אליהם. את מי מאנשי המלך – שכאמור היו כולם קדושים וטהורים – שלחו לטהר את אותן כתות? את הבעל תפילה! וכלשון רבינו הקדוש: "והנה עתה חזרו ונתקבצו כל הקיבוץ הקדוש יחד, ושלחו את הבעל תפילה אל המדינות הנ"ל (היינו המדינות של הכתות הנ"ל, שבחרו להם מידות רעות הנ"ל לתכלית) לתקן אותם ולטהר אותם ולהשיבם משטותם, כל מדינה ומדינה משטות וטעות שלה, כי כולם טעו ונבוכו כנ"ל, ועתה היה בודאי כוח ביד הבעל תפילה לילך אליהם ולהשיבם…"

 

מכאן אנו לומדים את היסוד הגדול ביותר בחיים: רק התפילה יכולה לגאול את העולם בכלל, ואת כל אחד ואחד בפרט! למעשה – הגאולה היא התפילה! כמו שראינו במעשה זה, שמי שנשלח לטהר את כל העולם לא היה אלא הבעל תפילה! כי רק לו היה את הכוח להוציא את כל העולם מהבליהם.

 

נשאלת השאלה: מדוע הבעל תפילה הוא היחידי שיכול היה לתקן את העולם? מה היה בו יותר מכל אותם הצדיקים? מאותם אנשי המלך הקדושים והטהורים? התשובה לכך פשוטה: מאחר וכל עניינו הוא תפילה, לכן יכול היה ללמד את כולם להתפלל, ולזכות על ידי זה להיטהר.

 

עלינו להבין היטב: מה זו "גאולה"? גאולה זו תפילה! לכן הבעל תפילה שהלך לטהר את העולם ולהשיבם, עשה זאת על ידי שלימד אותם להתפלל. כך יהיה כשיבוא משיח. המשיח יתקן את העולם על ידי שילמד את בני העולם להתפלל, וכי איך יתקן את בני העולם, אם לא על ידי התפילה? מה יעשה קסמים? כישופים ח"ו? בודאי שלא. המשיח פשוט ילמד כל אחד ואחד להתפלל ועל ידי זה לזכות לתיקון שלו.

 

כשמשיח יבוא, עוד היום בעזרת ה’, הוא יגיד לכל אחד ואחד: לך ודבר עם בורא עולם! תבקש ממנו שירחם עליך ושיחזיר אותך בתשובה. תבקש ממנו שיוציא אותך מהרע שלך ומההבלים שמעסיקים אותך. כי לאדם יש יצר הרע והוא צריך לבקש מה’ יתברך שירחם עליו ויעזור לו ויוציא אותו מהשטויות שהיצר הרע מכניס בו, וכמו שכבר אמרו חז"ל: אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות, ומכאן שהאדם צריך לבקש הרבה מאוד מהבורא: רחם עלי ועזור לי להתגבר על היצר הרע שלי.

 

לכן, התפילה הוא הדבר העיקרי שיכול לטהר את כל העולם, כי מאחר ועל ידי תפילה האדם יכול לצאת מכל הרע שלו ולהיטהר מכל הזוהמה שלו ולחזור בתשובה שלמה, ממילא כשלומד להתפלל – הוא למעשה נגאל. וזה שאמרנו ש"גאולה" זו תפילה.

 

כדי להבין עניין זה לעומק, אספר לקוראים, על אחד מהדברים שעוררו אותי מאוד להעביר לעולם את המסר הזה, שגאולה זו תפילה.

 

בחג השבועות הייתי באומן, בציון רבינו הקדוש, ופגשתי אנשים שונים. היו אנשים פשוטים שזו להם הפעם הראשונה באומן, וגם אנשים הנקראים "חסידי ברסלב", שהיו באומן הרבה פעמים, וחלקם באים לאומן כמה פעמים בשנה. ראיתי שרבים מהם שבורים ורצוצים, מבולבלים, מיואשים וחלשים, וחלקם אף פנו אלי בבקשה ובתחינה: מה יהיה איתי? האם אי פעם אזכה לתיקון?

 

התבוננתי בתופעה הזאת ולא הבנתי: איך זה יכול להיות? כיצד יתכן שאותם אנשים המקורבים לרבינו והיו בציון כל כך הרבה פעמים, כל כך שבורים? מדוע לא מועילה להם ההתקרבות לצדיק כדי לקבל כוחות ורצונות, והצלחות רוחניות? ואז הבנתי, שחסר להם דבר אחד: הם לא קיבלו מרבינו את הדבר העיקרי שיש לקבל ממנו – הם לא התקרבו אל התפילה! למעשה, הם לא התקרבו לרבינו כלל. כי הם לא קיבלו מרבינו את העיקר שהיו צריכים לקבל ממנו: את התפילה.

 

רבינו הקדוש אמר בפירוש: העניין שלי זה תפילה! ואם אדם לא לומד את התפילה מרבינו, אין לו למעשה כמעט שום קשר איתו. נכון, הרבי הבטיח שכל מי שיבוא על ציונו הקדוש וייתן פרוטה לצדקה, ויאמר את עשרה פרקי התהלים שתיקן, הוא יוציא אותו מהגיהינום. אבל רבינו גם אמר, שמי שיעשה שעה התבודדות בכל יום לא יראה פני גיהינום כלל. אם כן מדוע להסתפק באותה הבטחה, שרבינו יוציא את האדם מהגיהינום בזמן שיכול שלא להיכנס לגיהינום כלל?

 

אם האדם ילמד את עיקר העניין של רבינו, שהוא התפילה והתבודדות, הוא לא ייכנס כלל לגיהינום! וכך לא יצטרך להטריח את רבינו להיכנס לגיהינום בשבילו, להוציאו משם. כאשר אני פוגש אדם שקורא לעצמו "חסיד ברסלב" ואין לו שעת-התבודדות בכל יום, אני שואל אותו: אתה אוהב את הרבי? אתה באמת אוהב את הרבי? אז למה אתה גורם לרבי שייכנס לגיהינום? כמובן שהוא מסתכל עלי בתמיהה ושואל: אני מכניס את הרבי לגיהינום?! ואני אומר לו: כן! הרי הגעת לאומן ואמרת תיקון הכללי וכו’, והרבי הבטיח שהוא יוציא אותך מהגיהינום, ומה שהוא הבטיח, הוא בודאי יקיים. אז למה אתה נותן לו להיכנס לגיהינום כדי להוציא אותך? למה אתה לא עושה שעה התבודדות בכל יום, כך שלא תיכנס כלל לגיהנום, והרבי לא יצטרך להיכנס לשם, לחפש אחריך ולהוציא אותך?

 

על זה אנו אומרים את הפסוק בתהלים: "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תיתן חסידך לראות שחת". כלומר: "כי לא תעזוב נפשי לשאול" – אל תיתן לי להיכנס לגיהנום, ולמה? כדי ש"לא תיתן חסידך לראות שחת" – כדי שלא יצטרך החסיד שלך, שהוא רבינו הקדוש, לבוא אחרי ולראות את הגיהינום – את השחת – בגללי. וההמשך של המזמור הוא: "תודיעני אורח חיים" – תלמד את אותי את דרך החיים, שהיא האמונה וההתבודדות, ואז: "שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" – אזכה לשפע של שמחה עד כדי שובע, מהארת הפנים שאקבל מהקדוש-ברוך-הוא, ולנועם נצחי, מימינו וחסדו של הקדוש-ברוך-הוא!

 

לכן, אני אומר לאותם חסידים: אם אתה אוהב את הרבי שלך, תעשה בכל יום שעה התבודדות! שעה אחת לפחות – שלא תצטרך לרדת לגיהינום, ורבינו לא יצטרך לבוא אחריך לשם. ואם אתה לא עושה שעה התבודדות, זה מראה שאתה לא אוהב את הרבי שלך, שהרי אתה גורם לו לרדת לגיהינום…

 

זה הדבר שעורר אותי על השאלה – מדוע אנשים מבולבלים? למה הם לא מרגישים שמחה ובטחון? זאת, משום שהם לא קיבלו מהרבי את מה שצריך לקבל ממנו – את התפילה!

 

לכן מעתה, כשאנו רוצים להתקרב אל הצדיק ולקבל ממנו תיקון לנפשנו, יודעים אנו מה לחפש אצלו.

 

שה’ יתברך יזכנו ברחמיו להתקרב לרבי באמת, ולקבל ממנו את המתנה הנפלאה ביותר שהיא הגאולה – את התפילה!