דרכי מילוט – ארבעה שלבים

 

 

 

 

 

על דרכי המילוט וההצלה מגורלנו העצוב והמר הזה יש להאריך ולהרחיב ככל האפשר.

 

הסדר העולה מספרי רבינו נראה כך: בראש ובראשונה – מהפכה – "להשליך את מעשה החכם" (סיפורי מעשיות ט). לבצע מהפך אדיר במהלך מחשבותינו ולהתחיל מחדש לבנות אמונה גדולה בערכה של השמחה. להרים את שושנת השמחה המושלכת בין עקבי הצאן ולהציבה בראש הכסא – בפסגת המעלות, השאיפות והנחשקים הקדושים שלנו. אליה לכסוף ואותה להעריץ, לה להעניק את הכבוד והיקר, ואותה להשגיב בכל מחשבותינו ודיבורינו. כדי לבצע שינוי כה מהפכני, עלינו לפרק לגורמים את כל סולם הערכים שלנו ולבנותו מחדש, כשהפעם מתנוססת בראשו השמחה ושמחת המצוה.

 

זהו אם כן, השלב הראשון וההכרחי – ניפוץ מניעות וחוסר ההכרה בחשיבות השמחה, לא עוד "הידור מצוה וקישוט", אלא יסוד היסודות שהכל תלוי בו. והקושי העיקרי הוא שהאדם שיחליט לפעול ולקיים את השינוי הנפלא והעצום הזה, ויקבל על עצמו את עול השמחה, צריך לדעת שאל לו לצפות להערכת הבריות כי לא יזכה בעבור שמחתו לשום קורטוב של הערכה. ולא עוד, אלא שעלול הוא להיות נידון ברותחין של בזיון וקצף.

 

 

אחרי שגייסנו די אמונה ורצון לעבוד ולהשקיע את מיטב כוחותינו בהשגת השמחה, כעת עלינו להכריז מלחמה על העצבות. "מלחמה לה’ בעמלק", מלחמת חרמה בכל מחשבה המולידה עצב ובניית המוח מחדש על פי השכלים הקדושים של השמחה, כפי שמלמד אותנו רבינו. על פי רוב, כיוון שהעצבות כל כך גוברת והמוח אינו בן חורין ומסרב לציית לרצוננו ולחשוב מחשבות משמחות, אין מנוס מהשימוש במילי דשטותא – כלומר, בדיחות ודברים שיעלו חיוך על פנינו.

 

 

"כי עיקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על ידי מילי דשטותא, כמו ששמעתי מפיו ז"ל, וכן דיבר מזה כמה פעמים. כי מחמת שעכשיו השמחה היא בגלות היא מלובשת במילין דעלמא שהם מילין דשטותא. על כן מי שרוצה לבוא לשמחה – לשמוח בקדושת יהדותו במה שזכה להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי, אי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא. כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל. ועל כן איש הישראלי כשמשמח את עצמו על ידי מילי דשטותא אזי נעשה מזה תיקון גדול, בחינת עליית ניצוצי השכינה מגלותה, כי מעלה ניצוצי השמחה מן הגלות מאחר שהוא בא לשמחה על ידי מילי דשטותא אלו, כי תיכף כשאיש ישראל הוא בשמחה תיכף חזרה ועלתה השמחה למקומה ושורשה, כי ישראל יש להם לשמוח כל ימיהם בכל מיני שמחה בלי קץ וסוף מאחר שזכינו להאמין בה’ ובמשה עבדו ובתורתו הקדושה, כי מקור נשמת ישראל הוא בבחינת שמחה שהיא השכינה" (ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד, ב).

 

 

המדייק בדברי רבי נתן יבחין כי השמחה השלמה והראויה היא השמחה הבאה מכוח האמונה בה’ ובמשה עבדו ובקיום המצוות, כמו שכתוב: "כי בו ישמח ליבנו". כלומר, השמחה הבאה מנעיצת שכלי השמחה ומחשבות החדווה ברהיטי המוחין. אבל כיוון שבגלותנו רהיטי מוחנו חסומים ואטומים, קשה לנו להפשיט מעל המוח שלנו את הרהורי העצבות והדאגות הטורדניים והדביקים, ולהעמיק את מוחנו במתיקות ונעימות "הגיון הכינור" וחכמת השמחה.

 

לכן ייעץ לנו רבינו עצה – לבקוע את חומת העצבות באמצעות מילי דשטותא, "שיעשה עצמו כשוטה" וכדומה, כי לזה אין צריך דעת וחכמה. אולם אחר כך, חלילה להישאר בזה. כי שלמות התיקון הוא להעלות את ניצוצי השמחה והדעת הקדושה ולשמוח שמחה של דעת, על כן מיד עם יצירת הסדקים הראשונים בחומת העצבות וראשית נביטת השמחה בלב והתעוררות החושים מקיפאונם, מיד יש לחטוף את השמחה הזו ואת כוחות הנפש המתעוררים מתרדמתם ולגייסם לעבודת המוחין, עבודת בניית הדעת באמצעות התבודדות, עיון, התבוננות והעמקה בחכמת השמחה והניגון המתפרש בהרחבה בספרי רבינו.

 

כי כשם שאנו רגילים להעמיק במחשבות של צער על חדלוננו והיקף חסרוננו, בפרט בשעת התבודדות או תפילה, שאז דרכו של אדם לעורר על עצמו רחמים ולהשתדל להפך באפס זכותו, דלותו ומסכנותו – כן, ביתר שאת, צריכים אנו ברוב עוז ותעצומות להעסיק ולהעמיק את מוחנו במחשבות על רוב הטוב והחסד, הניסים והנפלאות, שעשה עימנו יוצר בראשית, ועל מצב המעלה והזכייה שבכל מצוה ומצוה.

 

 

אחד השכלים העמוקים, שמקורם באור המופלא של עולם התיקון (כוכבי אור), הוא המבוא בליקוטי מוהר"ן (ח"ב, כג) ומתפרש בהרחבה רבה בליקוטי הלכות (פו"ר ג והוצאה ו) – הוא השכל שהופך יגון ואנחה לשמחה, עצבות לחדווה, ועוונות לזכויות. כשאיש הישראלי מתגבר, אף על פי שעשה מה שעשה ומשמח את עצמו בנקודה הטובה שעדיין מוצא בעצמו, והופך את כל היגון ואנחה לשמחה כשאומר:

 

אדרבא, זהו עיקר שמחתי וחדוותי – שאדם מרוחק כמוני, שעשה מעשים כאלה, זוכה למרות הכל לעשות דברים חיוביים (תפילה וכו’). ואם אני עדיין רחוק מהשם יתברך ועדיין לא יצאתי מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה, אדרבא, זהו עיקר שמחתי, וכל מה שהיצר הרע מכניס בי עצבות ומרה שחורה אני שמח ביותר, כי אדברא, זהו עיקר שמחתי – שמרוחק כמוני יזכה לגעת בדברים קדושים ונפלאים כאלה, וכל מה שאני רחוק ביותר שמחתי גדולה ביותר…

 

ומי שזוכה להרגיע את עצמו ולשמוח בשמחה הזאת בודאי יזכה לכל טוב וימחלו לו כל עוונותיו (ליקוטי הלכות פ"ו ג, יג).

 

 

"הדברים נראים פשוטים, אבל מעוצם גשמיות גופנו ועכירת שכלנו, קשה וכבד מאוד להכניס בלב האדם תמימות ופשטות הדברים האלה, ובפרט כי באמת לאמתו התמימות ופשטות של דברי רבינו ז"ל עמוק מאוד מאוד, עמוק עמוק מי ימצאנו" (הקדמת ליקוטי הלכות). אבל אפילו במבט שטחי כמו שלנו, המופרע על ידי ריבוי חכמותינו וסברותינו, מתייצבת לנגד עינינו דרך מופלאה אשר באופן מדהים אמורה להמיר יגון ועצבות להיפך הגמור – לשמחה וחדווה, וכל מחשבה וטענה לעצב הרי שהיא מצד היצר הרע.

 

בליקוטי מוהר"ן (י) ובליקוטי הלכות בעשרות מקומות נאמר, "כי השם יתברך מקבל תענוג ושעשוע מהגרוע שבגרועים". ואדרבא, "כי זהו עיקר גדולתו יתברך כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו מודים בו יתברך ומתחזקים באמונה, ומודים ומשבחים אותו יתברך (בב"ח ד, יג). "כי כמו שהשם יתברך מניח כל העליונים מלאכים ושרפים וכו’ ורוצה דייקא בעבודת בני אדם הגשמיים, כן כל מה שהמדרגה נמוכה ופחותה יותר – כשמתעוררים משם באיזה התעוררות כל שהוא, נעשה מזה שעשועים נפלאים למעלה" (נטילת ידיים ו, מ).

 

ולכן, כאשר היצר הרע מעלה על ליבו של האדם מחשבות של ריחוק, וטענות שונות ומשונות, ומזכיר לו את ריבוי עוונותיו ומבקש להפילו, מגיש לו רבי נתן עזרה ואומר לו – אף אתה אמור לו:

 

"אמנם ידעתי שרחוק אני ומצוי במעמקים ובמקומות מגונים ומטונפים, אבל הידיעה הייתה מקופא ללא השבה אל הלב, אבל עתה שהזכרתני עוונותיי והחמרת אותם בפני עד בלי די – עתה אני מבין מה עמוקה נפילתי, וממילא מובן מה שגבה ויקרה עד אין תכלית מעלות מצוותי, כי מעלת וערך המצוה לפני השם יתברך נמצאת ביחס ישר ובהתאמה לעומק נפילתי וההתנגדות לקיומה בה אני נתקל, ועל זה יש לי לשמוח בכפליים".

 

כלומר, סיבת העצבות הופכת לשורש צמיחת השמחה.

 

 

דבר נוסף שנמצא בדברי רבי נתן הנ"ל, הוא טעם והסבר נוסף, כי כלל מסור בידינו – שהצדיק יכול לתקן כל חטא ועוון ואין נבצר מרצונו ויכולתו לעזור ולהושיע לכל המאמינים בו. וכגודל התגלות כוחו כך גדלה השמחה בזכות ההתקרבות אליו. לכן, כאשר אדם חפץ ללכת בדרך הנ"ל – לעיין ולשמח את נפשו במצוה שזכה לקיים, בגודל נחת הרוח שגרם בשמים, בנפלאות שכרו יותר מכל שכר שבעולם וכו’, ואז כידוע, מתייצב לנגדו היצר הרע בלבוש מחשבות "שפלות, ענווה, תשובה וחרטה" ומזכיר לו את גודל חסרונותיו וריחוקו משלמות קיום המצוה. או אז, מייעץ לנו רבי נתן, ומודיע כי מחשבות אלו הן עצת היצר הרע ושם הוא מקורן.

 

ואם נסתתמו טענותינו ואין לנו תשובה בשבילו, שוב עומד רבי נתן לימיננו ומלמד אותנו תשובה ניצחת: "בזה שהזכרתני עוונותיי ושפלות מצבי, בזה דייקא מתעצמת שמחתי נוכח הידיעה כי בידי הצדיק הרחמן והטוב אנוכי מסור, אשר הוא מכפר כל עוונותיי ועתיד להפוך אותן לזכויות נפלאות. אך מובן לכל משכיל שכל העצות והשכלים המופלאים הללו מונחים ונשענים על הביטחון והסמיכה בכוח הצדיק והבטחתו אשר הבטיח וביקש: "סמכו על כוחי", כי מה יש לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ומה לכם לחשוב מחשבות, אתם רק תביאו אבנים וסיד ואני בונה מהם בניינים נפלאים".

 

ולמי שהולך בדרך זו כבר הבטיח רבי נתן: "בודאי יזכה לכל טוב וימחלו כל עוונותיו".