קינת השכינה

 

 

בימיו של האר"י (רבי יצחק לוריא) זצ"ל, חי בעיר צפת יהודי ירא שמים מופלג ותלמיד חכם גדול, ושמו ר’ אברהם הלוי ברוכים.

 

מנהג קבוע היה לו לר’ אברהם – להשכים קום מדי לילה סמוך לחצות, לסובב בסמטאות העיר, להקיש על דלתות הבתים ולהעיר לעבודת הבורא את תלמידי החכמים והמקובלים הרבים שגדשו את עיר הקודש צפת. ובכך לזכותם לקום ולומר "תיקון חצות", לבקש ולהתאונן על גלות השכינה הקדושה ועל גלותם של כלל עם ישראל. במנהגו זה נהג שנים רבות. לא ימות החמה ולא ימות החורף הקשים הניאוהו ממעשיו הקדושים, אלא דבק במלאכתו זו בדבקות ובנאמנות רבה.

 

וכשהיה ר’ אברהם מעירם, לא הייתה חולפת שעה ואלה היו מתנערים מיצועם וממהרים לבתי הכנסת, כדי לערוך ‘תיקון חצות’ ולבכות את מר הגלות. לאחר אמירת ‘תיקון חצות’ היו הכל לומדים בעיון ובהתמדה תורה,ב נגלה ובנסתר. בליל של קולות לימוד היה בוקע אז מבתי הכנסת ומתפשט בחלל האוויר של צפת. סמוך להנץ החמה היו פונים האנשים לטבילה במקווה, ולאחר מכן מתפללים שחרית וותיקין בנחת ובכוונה.

 

דמות מרתקת וייחודית היה ר’ אברהם. כל ימיו חי בדוחק ובפרישות, ופעל נמרצות לחיזוק כל ענייני הקודש של העיר צפת. הרבה לעסוק בתפילה ובתורה. אך את עיקר חייו ומעשיו הקדיש לעניין אחד – גלות השכינה. בכל פעם שהיה עולה עניין הגלות על שפתיו, אפף אותו צער עמוק. הוא היה מוכיח בשער, מעורר להרבות בקינה על בית המקדש שחרב. כה רבות התעסק בגלות השכינה ובגאולתה, עד שהאר"י זצ"ל בכבודו ובעצמו העיד עליו, כי נשמתו היא גלגול של ירמיהו הנביא.

 

יום אחד חלה ר’ אברהם ונפל למשכב. מצבו הלך והדרדר עד שהגיע ממש לשערי מוות. טובי הרופאים בסביבה הוזעקו למיטתו, אך הם אמרו נואש. מכריו השלימו בליבם עם המצב והכינו עצמם לגרוע מכל עד שערי מוות. דומה היה כי גם ר’ אברהם עצמו מכין את עצמו ליום המוות הקרב ובא.

 

דבר השמועה על מחלתו הנואשה של ר’ אברהם הגיעה אל אוזניו של האר"י. האר"י הקדוש בידעו על מעלת צדקתו של ר’ אברהם מיהר לבקרו בטרם יהיה מאוחר. משהגיע האר"י אל מיטת ר’ אברהם אמר לו: "דע לך ר’ אברהם כי נשלמו ימיך, ולא נותר לך עוד זמן רב לחיות, אולם עדיין יש לפניך סיכוי להסיר את רוע הגזירה, לקום ממיטת חולייך ולשוב לאיתנך. זאת, אם תעלה לירושלים, להתפלל ליד שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. אם תגיע לשם ותפיל תחינה, מעומק הנפש, תזכה לראות את השכינה הקדושה. והיה אם תזכה לכך, מובטח לך כי תחיה עוד שנים רבות וטובות".

 

דבריו הכנים והטהורים של האר"י הקדוש נכנסו הישר בליבו של ר’ אברהם וכששמע זאת, גמר אומר בליבו לצאת לירושלים ויהי מה. אף כי באותם ימים זה לא היה דבר של מה בכך. הנסיעה התנהלה על גבי חמורים, עברה בדרכים לא סלולות וארכה ימים אחדים. היא גם עלתה סכום כסף שהיה למעלה מהישג ידו של ר’ אברהם. אך ר’ אברהם החליט למסור את נפשו למען הצלת חייו ולמען עשות נחת לשכינה הקדושה שזו הייתה מטרת חייו. למרות הכל, קיבל עליו ר’ אברהם את המסע. ובתוך ימים אחדים חלה התאוששות מה במצבו, עד שהצליח לרדת ממיטת חוליו ולעמוד על רגליו.

 

משהתחזק גופו עוד והוא חש עצמו חזק דיו לקראת הדרך הארוכה והמתישה, החל למכור את מטלטלי ביתו, כדי לממן את הנסיעה, שכן עני מרוד היה וכסף מזומן לא היה בידו. כשהכל היה מוכן לנסיעה הסתגר ר’ אברהם בביתו שלושה ימים ושלושה לילות, בתענית ובתפילה לקראת המסע. רק לאחר מכן יצא בדרך העולה לירושלים עיר הקודש.

 

דרך ארוכה וקשה עברה על ר’ אברהם מצפת לירושלים. כמה פעמים כבר היה נדמה לו שגופו החלוש לא יצליח לעמוד בטלטולי הדרך והוא יקרוס תחתיו. אך רק רצונו העז ואמונתו הגדולה הם אלו שנסכו בו את הכוח, עד שהגיע לירושלים.

 

כשהגיע לעיר הקודש לא פנה לאכסניה. הוא הישיר את פעמיו אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו למלאות את שליחותו. כשהגיע, הייתה השעה שעת לילה מאוחרת, שעת חצות. ר’ אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות לב, החל בוכה ומבכה על צער השכינה הקדושה והגלות המרה עד שאפסו כוחותיו.

 

לפתע, מתוך העייפות הגדולה והחולשה הכבדה, הבחין בדמות לבושת שחורים, מיתמרת ועולה כענן מהכותל ועד לב השמים. הבין ר’ אברהם כי אותה דמות לבושת שחורים היא היא השכינה הקדושה השרויה בגלות, עטופה שחורים, ומתגוללת בעפרה על בניה הנתונים בצרה ובשביה. כאב חד פילח את ליבו, כל גופו הזדעזע והוא שב ונפל על פניו, בוכה בכי מר: "ציון המסולאת בפז, אוי לי שראיתיך בכך!", ומרוב צער נפל והתעלף.

 

בחזיון חלומו ראה את הדמות לבושת השחורים קרבה אליו ומניחה את ידיה על פניו, מוחה את דמעותיו ואומרת: "התנחם, בני אברהם, כי יש תקווה, ושבו בנים לגבולם. עוד אשוב לרחם עליהם ואקבצם". הקיץ ר’ אברהם מעלפונו, ושב להכרתו כשהוא משנן לעצמו את הדברים שראה ושמע.

 

כעבור כמה ימים החל ר’ אברהם במסעו חזרה לעיר צפת. הוא שב אל העיר מאושש, שמח וטוב לב על שזכה למלאות שליחותו בשלמות ועל שזכה לראות את האות והסימן היא השכינה הקדושה. כשראה אותו האר"י, הבחין מיד על פניו כי אמנם התפלל מעומק הלב ואף זכה לחזות בגילוי השכינה. אמר לו האר"י: "אשריך שזכית לרגע נדיר של גילוי פנים בתוך הסתר הפנים הגדול של הגלות המרה. כל זאת בזכות שכל חייך השתתפת בצערה של השכינה ומשום שאתה מעיר ומעורר יהודים מדי לילה לבכות את הגלות. מעתה מובטחת לך אריכות ימים".

 

זכה ר’ אברהם ברוכים לחיות בעיר הקודש צפת עוד עשרים ושתיים שנה ולהמשיך בעבודת ה’, על פי דרכו המיוחדת.

 

וזה שנאמר :"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל,ב,), באה השכינה הקדושה בעצמה וניחמה אותו. כך ימים אלו הם ימי בין המצרים, ובפרט בהם מאוננים ומקוננים על גלות השכינה, שעיקר הגלות היא הסתרת הצדיק האמת שמלמדנו אמונה.

 

יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה בקרוב ויתגלה אור הצדיק האמת, במהרה בימינו אמן.