המשפט והצדק – פרשת השבוע דברים

לא אחת עדים אנו לתופעה משונה –

הכרעה משפטית שאינה סבירה ואינה

הגיונית. אנו סבורים כי לאור הנתונים

שבידינו פלוני הזכאי ואלמוני החייב,

ובפועל הדברים מתהפכים.

 

 

פרשת דברים

 

"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטן כַּגָּדל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו"

 

לא אחת עדים אנו לתופעה משונה – הכרעה משפטית שאינה סבירה ואינה הגיונית. אנו סבורים כי לאור הנתונים שבידינו פלוני הזכאי ואלמוני החייב, ובפועל הדברים מתהפכים. אנו ממהרים להסיק מסקנות על רמת השופט ומידת הבנתו וכו' וכו'.

 

ואכן, מוטלת עלינו החובה לדון ולקיים משפט וצדק בין כל חלקי העם.

 

ברם, המשפט האנושי אינו המילה האחרונה. ואף אם לא תתפייס שורת הדין, עדיין נותרו לבורא אופציות פתוחות. וכך אומר הרמב"ן בפרשתנו על הפסוק: "וטעם 'כי המשפט לאלוקים הוא', כטעם 'כי לא לאדם תשפטו כי לה', ועמכם בדבר משפט' (דברי הימים ב' י"ט, ו'). לומר כי לאלוקים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק, ולהציל גזול מיד עושקו, ונתן אתכם (הדיינים) במקומו, ואם תגורו ותעשו חמס, הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו".

 

כלומר, הקב"ה מינה את הדיינים לעשות כאן את תפקידו, לישר דרכי בני האדם ולהציל עשוק וגזול מגוזלו. אך למעשה מוטלת עליו החובה הסופית. וכאשר לא יעשה כן הדיין, חוזר התפקיד אל הבורא, והוא בדרכיו ובגלגולי הדברים ישיב הגזלה לנגזל ויעניש הגזלן. הרי האדם לא יוכל לעולם להקיף כל הפרטים והנסיבות, אך מוטל עליו לעשות כל אשר לאל ידו, ואת הצדק המוחלט והסופי יוביל הקב"ה ויוציאו לאור.

 

* * *

בימי בין המצרים, כאבלי ציון וירושלים, מתפללים ומייחלים אנו להיותה של ירושלים עיר הצדק קריה נאמנה, וישובו שופטינו כבראשונה.