הקרב האחרון

 

 

 

זה כבר לא חלום: כל המנהיגים בני זמננו אומרים שזהו המאבק האחרון לפני שמשיח יבוא.

 

בקרב הורדת ידיים, כאשר המתמודד קרוב להורדת ידו של היריב ועל ידי זה להכניעו, מגייס היריב את כל כוחו, מתאמץ ומשתדל כדי לנצח. אם הלוחם הראשון מצליח להתמודד מול ההשתדלות העצומה שהיריב מגייס, אז הוא ינצח, אבל זה לא קל כמו שזה נשמע.

 

במציאות, בחיים האמיתיים, המתמודד בהמשלה לעיל הוא עם ישראל, העם היהודי בכל רחבי העולם. היריב, האויב במקרה זה, הוא היצר הרע, כוחות הרוע. העם היהודי נלחם על האמונה, וליתר דיוק, על ערכי התורה. הצד הרע נאבק בשיניו ובציפורניו נגד האמונה, נגד משמעות שמו של השם יתברך. היצר הרע יודע שרק אמונה תביא את המשיח, כיוון שברגע שמשיח יבוא, הרע וכל חילותיו פשוט ייעלמו מן העולם. לכן הוא משתמש בכל כוחו כדי לנסות ולהרוס את האמונה.

 

כשאנשים שומעים את המושג ‘מלחמת גוג ומגוג’ הדבר מטיל עליהם אימה ופחד. אבל כבר אין צורך להמתין בפחד ויראה שמלחמת גוג ומגוג תפרוץ. היא כבר פרצה.

 

הנבואות מלמדות אותנו שמלחמת גוג ומגוג היא מלחמה גשמית. ואכן, אנו חיים עם איום יומיומי תמידי, לא רק מצד הטילים המאיימים מאיראן, או האיום הגרעיני וטילי הקסאם. אנחנו אפילו לא יכולים לסמוך על אותו עובד ‘תמים’, לכאורה, שעובד עם טרקטור או דחפור ומבצע תיקונים שונים ברחוב או בכביש, כי בסופו של דבר מסתבר שהיה זה מחבל מתאבד שהשתמש בכלי הזה ככלי רצח. מאיראן אנו מקבלים מסר ברור כשמש – כוונה ברורה למחוק את ישראל מהמפה, החמאס שולט בעזה, ולארגון החיזבאללה יש יד חופשית לפעול ככל העולה על רוחם בלבנון. חבית מלאה בחומר נפץ שעומדת להתפוצץ בכל רגע – זה תיאור בלשון המעטה לכל מה שקורה

 

למעשה, ישראל סובלת הרבה יותר מאירופה או ארצות הברית. בהתחשב במה שקרה ב-11 בספטמבר בניו יורק, רציחתו של אילן חלימי בפריז, והפיצוץ ברכבת התחתית בלונדון, ובנוסף לזה גם ההתעוררות האנטישמית במזרח אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה. יהודים ברחבי העולם כבר לא בטוחים יותר. וגרוע מכל, אלפי אנשים גורשו מבתיהם כאן בארץ ישראל, ועל אלפים אחרים מרחף גירוש דומה. זה כבר עולה על כל תסריטי האימה מבית היוצר היצ’קוק.

 

אך עדיין, למרות האיומים הפיזיים-גשמיים, גוג ומגוג היא מלחמה רוחנית. נשק גרעיני יכול להרוס גוף יהודי, אולם הנשמה היהודית, שהיא חלק אלוק ממעל – מהשם יתברך, היא נצחית. גוג ומגוג היא מלחמה כלל עולמית שכל עיקרה הוא להרוס את האמונה, את אותה אמונה טהורה ושלמה בבורא העולם. התכנון של גוג ומגוג – על ידי הרס האמונה – הוא לנתק את הנשמה היהודית מיוצרה, ה’ ישמור. וכאשר הנשמה מתנתקת מיוצרה, היא קמלה, ואז מתרחש מוות רוחני. מוות רוחני הוא טרגדיה גדולה יותר מהמוות של הגוף.

 

תקופה זו היא הזמן הקשה ביותר של עם ישראל, לאורך כל ההיסטוריה שלו במשך כל 3300 השנים של קיומו. מעולם לא הייתה התבוללות כמו שאנו רואים היום. ההתבוללות הורגת פי מאה ממה שמסוגל לעשות הטרור. פעם חשבנו שהתבוללות נמצאת בתחומי אירופה וארצות הברית, אבל עכשיו, זה קורה אפילו כאן, בישראל. לא מזמן, קיבלתי שיחה מאמא שבורת-לב בה היא סיפרה לי על בתה שהתאהבה באחד הסטודנטים שלומדים איתה באוניברסיטה העברית – אלא שאותו חבר ללימודים היה ערבי. היום, היא המשיכה לספר לי, בתה חיה בכפר ערבי ברמאללה, כשהכאב הנורא מכל הוא שילדיה יכולים לגדול ולהפוך לשאהידים, למחבלים מתאבדים…

 

אכן, התקופה הזאת מאוד קשה. היא מלאה בהמון ניסיונות ומבחני אמונה, תקופה עליה אמרו חז"ל ‘יתי ולא אחימניה’, שמשיח יבוא, אבל אנחנו לא רוצים להיות חלק מהדור שיקבל אותו…

 

נישואי תערובת, גירושין, בעיות כלכליות ונפשיות בלתי נסבלות – זה חלק ממה שעובר עלינו. ועצם המחשבה על הבעיות שהדור הזה מתמודד איתן, גורמת למיגרנה לא קלה.

 

אולם ישנה רק דרך אחת להתגבר על המתקפה האחרונה של הרוע – כל אחד מאיתנו צריך להכניס את אור האמונה לעולם, וכמו שאמר פעם הרבי מליובאוויטש, שמעט אור דוחה הרבה מן החושך.

 

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, א), שהשם ברא את הנשמה היהודית כך שהיא תוכל לשלוט על המלאכים, שתהיה לה ממשלה על המלאכים. זאת בעצם המטרה העיקרית של צאצאי יעקב, שעל ידי תפילותיהם והיכולת שלהם להתגבר על הדחפים הגופניים, וכן המעשים הטובים שלהם (משום שמעשה טוב יוצר מלאך קדוש) – הם ישלטו על המלאכים.

 

מנין היו ליעקב אבינו מלאכים? יעקב אבינו הגיע לדרגה רוחנית עצומה כל כך, עד שהצליח להשיג שליטה על המלאכים במשך כל חייו. אך למרות זאת, כפי שהזוהר הקדוש מלמד אותנו, יעקב אבינו לא סמך על כוחו. הוא – וכל הצדיקים שהלכו בעקבותיו מאז ועד היום – כל צאצאיו של יעקב אבינו – בכה וזעק אל השם בתפילות רבות. נקודה זו הינה הנושא הבסיסי והעיקרי של סדרת מאמרים זו.

 

יחד עם כל מה שקורע את ליבי מכל מה שאנו חווים ושומעים, ישנו דבר אחד שכואב לי מאוד: רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שבזמן שבני ישראל היו בגלות מצרים – ואפילו גרוע מהעובדה שבגופם הם היו משועבדים ובגלות – גם כוח הדיבור שלהם היה בגלות. כלומר, שהם אפילו לא יכלו להתפלל. הם לא יכלו לדבר עם השם. במילים אחרות, הם היו בתרדמה רוחנית איומה.