הקטגור שהפך לסנגור

 

 

בבית מדרשו של הצדיק ר’ ברוך ממעז’יבוז’, ישבו הרבי וסביבו כמה מחסידיו והוא לימדם תורה. לאחר שהשמיע באוזניהם פירוש נאה, פנה אליהם לפתע בשאלה תמוהה: "האם מישהו מכם יכול לספר לי דבר רע על רבי לוי יצחק מברדיטשב?"

 

החסידים התקשו לרדת לסוף דעתו של רבם. הם סברו שבכוונתו להפליא במעלת רבי לוי יצחק ולומר כי אין  איש בעולם המסוגל לדבר בגנותו, ולכן גם לא ענו על שאלתו. אולם רבי ברוך לא הרפה, ודבריו לבשו נימה של הפצרה. "נו, אדרבה", דחק בחסידיו, "ספרו נא דבר רע על רבי לוי יצחק… מצפה אני לזה".

 

תמהו החסידים תמיהה רבה והתקשו מאוד לדלות ממוחם דברים שליליים שידעו או ששמעו על צדיק זה, אוהבם וסנגורם של ישראל. אך מכיוון שהרבי ביקש, התאמצו להשביע את רצונו. ניסו את כוחם, זה בכה וזה בכה, ועדיין לא הצליחו לומר דבר מה  בגנות של הצדיק מברדיטשב.

 

כעבור שעה קלה משראה הצדיק כי תמיהתם ופליאתם של תלמידיו הולכת וגדלה, פנה אליהם והסביר רבי ברוך את בקשתו המוזרה: "דעו", אמר לחסידיו, "כי מלאכי מעלה מתקנאים בו ברבי לוי יצחק, אשר נתקיים בו ‘מצא חן בעיני אלוקים ואדם’. כל כך שלם הוא ביראת שמים, בלימוד התורה הקדושה, בחיבוב מצוות ובאהבת הבריות, עד שכביכול מתקשים הם המלאכים לעמוד כנגדו. כתוצאה מכך נוצר עליו קטרוג וסכנה נשקפת לחייו. על כן מתאמץ אני למצוא בו חיסרון כלשהו, כדי לצנן את להט הקנאה של המלאכים בו, ולהסיר מעליו את הקטרוג".

 

הסברו של רבי ברוך הניח את דעתם של החסידים. שוב נפנו לחפש ולהעלות חסרונות ודברי ביקורת על הצדיק רבי לוי יצחק ודרכו, והפעם ברצינות המלאה בידיעה כי בכך יוכלו להציל את חייו ולהיטיב לו.

 

בתוך כך נכנס לבית המדרש תושב העיר, סוחר בעל ממון, שנהג לבלות את רוב זמנו

במסעות עסקים בין הערים והעיירות. כששמע הסוחר את נושא השיחה בין הרבי ותלמידיו, ניצת אור בעיניו. הוא המתין לרגע הראשון של השקט ואז פתח את פיו  ואמר: "אני יכול לספר בגנותו של הרבי מברדיטשב".

 

הכל הפנו עיניים משתאות לעבר הסוחר, שהצהרתו נאמרה בחדווה מוגזמת ובשמחה לאיד. הביט בו גם הצדיק רבי ברוך במבט משתאה וחודר. בקול שקט אמר לו: "ספר".

 

בארשת חשיבות סקר הסוחר את פני החסידים והחל לספר: "לפני כמה שבועות נזדמנתי, במסגרת עסקיי, בברדיטשב. בבוקר, כאשר התעוררתי, פניתי לעבר בית הכנסת לתפילת שחרית. השעה בה הגעתי לבית הכנסת הייתה מאוחרת למדי. נכנסתי פנימה, ובעמדי על המפתן סקרתי את הנעשה. כל המניינים לשחרית כבר הסתיימו. בפינת בית הכנסת עדיין עמד רבי לוי יצחק, שקוע בתפילתו. כדרכו, התפלל בהתלהבות גדולה, ושמעתי בבירור כי עומד הוא בברכת ‘יוצר אור’.

 

בעודי עומד על המפתן, מתכונן להיכנס פנימה ולהתפלל ביחידות, פנה לעברי הצדיק. הופתעתי מאוד כשניגש אלי בפסיעות מהירות וקרא לעברי – כשהוא, כאמור, עומד באמצע ברכת ‘יוצר אור’  ‘מה יאמר המלאך מיכאל! מה יאמר המלאך גבריאל!’. מיד לאחר מכן נפנה לאחור וחזר למקומו".

 

הסוחר עשה אתנחתא קצרה בדבריו וסקר את פני הנוכחים ואת פני רבי ברוך בראשם. "נו, מה תאמרו על כך? האם יש הסבר להתנהגותו המוזרה של רבי לוי יצחק?! מה למיכאל ולגבריאל באמצע התפילה ומה למלאכים אלה ולי?! והחמור מכל, האם לרבי מותר להפסיק בדיבור באמצע ברכת יוצר אור?!"… חיוך של בוז נמתח על שפתי הסוחר שעה שהטיל לחלל את משפטו האחרון. 

 

משתאים למדי הביטו החסידים חליפות בסוחר וברבם. לא היה צריך עין חדה כדי להבחין במבטו הנוקשה של רבי ברוך. בהביטו אל החסידים, בתוך מה שנראה כהתעלמות מכוונת מהסוחר המספר, פתח ואמר: "כאשר מתפללים ברכת ‘יוצא אור’ ומגיעים למילים ‘יוצר משרתים’, עומדים המלאכים, ובראשם מיכאל וגבריאל, להמליץ טוב על עם ישראל. באותה שעה ממש הצטרף רבי לוי יצחק, סנגורם של ישראל, אל המלאכים ואף הוא לימד זכות על עם ישראל".

 

בשלב זה הטה רבי ברוך את ראשו ומיקד את עיניו החודרות בסוחר. "כשאתה הגעת לבית הכנסת ורבי לוי יצחק ראה אותך עומד שם, בידך שקית התפילין ובכיס מעילך כף הכסף שגנבת באותו בוקר מהמלון שבו התאכסנת – חיפש סנגורם של ישראל זכות, ולא מצא עליך שום לימוד זכות, שהרי עשיר אתה ואינך חסר מאומה, ומדוע אפוא גנבת?!".

 

סומק עז הציף את פני הסוחר. רבי ברוך לא הסיר ממנו את עיניו. "משום כך ניגש אליך וצעק – ‘מה יאמר המלאך מיכאל! מה יאמר המלאך גבריאל!’, הרי אפילו הם לא ימצאו עליך לימוד זכות!"…

 

הסומק על פני הסוחר התחלף בחיוורון עמוק. הוא השפיל את עיניו, והחסידים סביב השולחן היו עדים למעמד מופלא שבו התגלתה לעיניהם רוח הקודש של שני הצדיקים גם יחד – רבי ברוך ורבי לוי יצחק.

 

כעבור רגע נמסכה התרככות מה בקולו התקיף של רבי ברוך. "אם חפץ אתה בכפרה, עליך לשוב לברדיטשב, להחזיר את הגנבה לבעליה, לבקש סליחה מהצדיק על הזלזול בכבודו, ולהתחנן לקב"ה שיעזור לך לעלות על דרך הישר ולחזור בתשובה שלמה".

 

חדרו דברי רבי ברוך ללב הסוחר. בלי אומר ודברים קם ויצא מבית המדרש, פניו לעבר ברדיטשב, מתוך רצון כן להיטיב את מעשיו ולתקן את דרכו.

  

אכן, חיפש קטגור להציל את ר’ לוי יצחק, והפך סנגור – להחזיר את היהודי הסוחר בתשובה שלמה.