מי בעל הבית האמיתי?

 

 

שנים רבות חוכר ר’ ליפא את אכסנייתו, אכסניית-דרכים מאת הפריץ המקומי. ההכנסות שהביאה לו האכסניה לא היו מרובות, למרות זאת, לא העלה על דעתו להחליפה.

 

לפני שנתיים דרש ממנו פתאום הפריץ תשלום שנתי של אלף ומאה זהובים. בסכום ענק כזה יכול היה לחכור אכסניה טובה יותר במקום אחר, אבל הוא לא העז לסכן מקור מחיה בטוח, אף כי דחוק היה מצבו, ולהתחיל הכל מחדש.

 

אולם, משנה לשנה גבר ‘תאבונו’ של הפריץ להגדיל את סכום החכירה, ובפרט מהיהודי. רק בשנה שעברה דרש תוספת של מאה זהובים והשנה כבר העלה את המחיר במאה זהובים נוספים. "אלף ושלוש מאות זהובים!", הלם הסכום העצום במוחו של ר’ ליפא. "גם אם אעבוד עשרים וארבע שעות ביממה, ללא רגע מנוחה, לא אוכל גם לקיים את משפחתי וגם לשלם את דמי החכירה המופקעים הללו"… חכך בדעתו תוך כדי חיפוש פתרון לבעיה.

 

* * *

 

לא הרחק ממקום מגוריו של ר’ ליפא התגורר הצדיק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, שנודע בקדושתו. באותם ימים רבו הישועות שפעלו צדיקי הדור בכל הקשור להצלת ישראל ודאגה לפרנסתם. גם רבי יצחק אייזיק נודע במעשי המופת שחולל. אלה התייחדו לרוב בדרכים שונות ומשונות, מבלי שיהיו מובנים בדעת בני אדם. אמנם ר’ ליפא לא נמנה עם חסידיו המובהקים של הצדיק מזידיטשוב, אבל בעת צרה וצוקה ידע גם הוא את הכתובת הנכונה.

 

כאשר שמע הצדיק את דברי הטענה והצער מאת ר’ ליפא הנהן ראשו מתוך השתתפות בצערו וענה: "אכן, אכן, תוספת של מאה זהובים לשנה, זה סכום גבוה ומופקע הגובל בחוצפה של ממש, וכמה סבור אתה יש להוסיף לפריץ על דמי החכירה דאשתקד?" הוסיף הצדיק ושאל.

 

ר’ ליפא נבוך לרגע. הוא חשב שהצדיק "יפעיל את כוחותיו העליונים" לביטול כל תוספת של תשלום, ואף להפחתת הסכום, והנה הצדיק שואל אותו באשר לתוספת המקובלת עליו!…

 

הצדיק, שנראה היה כי קרא את מחשבותיו, חייך קלות ואמר: "שמע, סבור אני כי בכל זאת יש להוסיף משהו. אלף ומאתיים וחמישים הוא סכום סביר והקב"ה יהיה בעזרך"…

 

אם סבר ר’ ליפא כי הופתע דיו מדברי הצדיק, דבריו הבאים הדהימוהו שבעתיים. הצדיק מזידיטשוב שקע רגע במחשבות, ואחר אמר: "אם כן, ‘סגרנו עסק’. כעת טול מידי את הסודר הזה", ובדברו הניף ממחטה שהייתה מונחת על שולחנו, "ונקיים קניין על העסקה. אני מחכיר לך אפוא את האכסניה לשנה הקרובה באלף מאתיים וחמישים זהובים"…

 

הפעם, כמו התעלם הצדיק ממבטיו המשתוממים של ר’ ליפא, הוסיף ואמר: "מיד עם שובך לביתך, גש אל הפריץ והודע לו על העסקה שנחתמה בינינו"…

 

כל הדרך חזרה לביתו ניסה ר’ ליפא להוגיע את מוחו בהבנת כוונותיו הנסתרות של הצדיק, אך לשווא. יתר על כן, פחד מילא את ליבו כאשר חשב על הוראתו המוזרה של הצדיק. כיצד יעז לבוא אל הפריץ הקשוח ולומר לו את הדברים המוזרים שביקש ממנו הצדיק לומר?!…

 

מתוך פחד ומבוכה הסתגר בביתו בניסיון נואש לברוח מן המציאות. הגיע היום האחרון שבו היה עליו לחדש את עסקת החכירה. לר’ ליפא לא נותרה כל ברירה אלא לגשת לבית הפריץ. הפריץ הביט בו אגב חיכוך ידיים. "אני מבין כי לאחר שהארכת בחישוביך, נוכחת כי בכל זאת כדאית העסקה עימי, אהה?!" שאל הפריץ בנימת ניצחון.

 

ר’ ליפא ידע כי הרבה אין לו מה להפסיד. הוא אזר כוח ואמר: "להווי ידוע, כי הצדיק מזידיטשוב כבר החכיר לי את האכסניה באלף ומאתיים וחמישים זהובים. פרוטה לא יותר".

 

הפריץ הנדהם מצמץ בעיניו והטה את ראשו קדימה כמבקש לשמוע ולעכל דברים משונים אלה…

 

"חזור על דבריך שנית!" הורה כשחיוך קל מרחף בשולי שפתיו.

 

לרגע אבדה לשונו של ר’ ליפא וכבר הצטער על הדברים שהשמיע רגע קודם לכן. "אה לא, לא כלום", כמעט אמר. אבל משהו בתוכו דחף אותו לציית לצדיק. "הוא שאמרתי, הצדיק מזידיטשוב כבר החכיר לי את האכסניה בחמישים זהובים פחות מכפי שדרשת"…

 

אין לדעת בבירור מה בדיוק שמע הפריץ וכיצד פירש את הדברים שהגיעו לאוזניו. עובדה אחת ברורה, כי מאותו רגע החל הפריץ להתנהג כמי שדעתו נשתבשה עליו. מבטי כעס וזעם נורו מעיניו. הוא החל מתהלך בטרקלינו המפואר מצד אל צד ונראה היה כי בעוד רגע יאבד לחלוטין את עשתונותיו.

 

"מיהו בכלל אותו צדיק מזידיטשוב?!" זעם. "מיהו שיתערב לי בעסקיי וישבש את החלטותיי?!" צעק בפנים אדומות מכעס. ר’ ליפא עמד על מקומו רועד כולו מפני ההתפתחויות. בליבו נשא תפילה חרישית לבורא העולם שיציל אותו מחרון אפו של הפריץ.

 

ואז הפנה מבט מתנשא אל ר’ ליפא ואמר: "ראה נא, חוכר יהודי מסכן ועלוב. מפחית אני לך כעת את דמי החכירה לאלף זהובים! הבנת? לא אלף ושלוש מאות, לא אלף ומאתיים וחמישים, אלא אלף! אלף בלבד! ומכאן ואילך תדע אתה ויידעו הכל, כי אני ורק אני בעל בית בכל האזור כולו, ואני היחיד שיכול להחכיר את האחוזות ולקבוע את מחירם האמיתי!"…

   

אכן, בעל הבית של העולם גרם לטירוף דעתו של ‘בעל הבית’ המדומה של הכפר, והכל בכוחו של הצדיק.