המזוזה – פרשת השבוע עקב

הרעיון המובע בדרך זו הוא, כי בכל
אשר יפנה היהודי בכל פתח, בביתו,
או במקומות אחרים יזכור בצאתו ובבואו,
את שתי הפרשיות שבהן מתומצתים
עיקרי היהדות.

פרשת עקב

"וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶיךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ"

מסימני ההיכר הבולטים של הבית היהודי היא המזוזה.

על המשקוף החיצוני בימין הדלת קובעים אותה, על קלף עור כותבים שתי פרשיות מהתורה, (סופר או כל אדם הבקי בהלכות).

הרעיון המובע בדרך זו הוא, כי בכל אשר יפנה היהודי בכל פתח, בביתו, או במקומות אחרים יזכור בצאתו ובבואו, את שתי הפרשיות שבהן מתומצתים עיקרי היהדות. הראשונה בפרשת ואתחנן (פרק ו' פסוק ד') "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". בה איש ישראל מוזהר על קבלת עול הבורא והכרת אחדותו בכל היקום, השנייה בפרשתנו העוסקת במצוות עצמן ובמחויבות לקיימן, כאשר מְיֵדְעִים אותנו על הצפוי חלילה למפר הברית.

חד עין יבחין כי המצוה נקראת "מזוזה" על שם מזוזת (משקוף) הדלת בה קובעים אותה, ולא ניתן לה שם בפני עצמו הראוי לה. ויש בכאן יותר מרמז המלמד כי על הבית עצמו להיות מעון לשכינה, ועל כן אין למצוה זו שם פרטי משלה אלא היא כחלק מחלקי הבית.

דורשי רשומות אמרו כי ראשי התיבות של המילה שדי – אחד משמות הבורא, הנכתבת בצידה החיצוני הנראה של המזוזה, משמעותה שומר דלתות ישראל, כי אין אנו שומרים עליו יתברך אלא הוא ברחמיו שומר עלינו.

וכך מסופר בתלמוד (מסכת עבודה זרה דף יא), כאשר התגייר אונקלוס אחיינו של קיסר רומא, כעס עליו דודו וציוה על פלוגת חיילים להביאו לפניו, משהגיע הכוח לביתו של אונקלוס התפתחה ביניהם שיחה שבסופה השתכנעו החיילים, נטשו את הצבא ואת משימתם והתגיירו. אחר כך שלח שוב פלוגה אחרת וגם עימהם הסתיימה המשימה בגיור. למוד ניסיון ציוה את הכוח השלישי לבל ידברו עמו כלל. משיצאו מהפתח, שם אונקלוס את ידו על המזוזה. שאלוהו החיילים: מה זה? ענה להם: אתם כולכם שומרים על הקיסר והוא שמור מכולם, הקב"ה מלא כל העולם כולו, הוא מבחוץ (המזוזה) והוא שומר עלינו, כאמור שומר דלתות ישראל. דבריו הרשימו מאוד את החיילים הרומיים ואף הם התגיירו.

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו.