סדר בראש
מחשבתו של האדם, אולי יש מקום טוב יותר – הינה מחשבה מוטעית שרבים טועים ונופלים בה, כי באיזה מקום שאדם יהיה, תמיד יהיו מקומות טובים יותר!
מחשבתו של האדם, אולי יש מקום
טוב יותר – הינה מחשבה מוטעית
שרבים טועים ונופלים בה, כי באיזה
מקום שאדם יהיה, תמיד יהיו מקומות
טובים יותר!
בגן החכמה – פרק 4
מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא
וראה עגלה גדולה עם ארבעה סוסים וחאמיטיש (כלי לרתימת הסוסים), שהייתה רוצה והולכת. ענה ואמר להסוחרים: מאין אתם? השיבו לו: מורשא. להיכן אתם נוסעים? לורשא. שאלה אותם: שמא אתם צריכים משרתים? ראו שהוא בר-הבנה ומזורז, והוטב בעיניהם, וקיבלו אותו עימהם ונסע עימם. ושימש אותם היטב מאוד על הדרך…
לאן החכם ‘הדגול’ הגיע עם חכמתו? להיות משרת… כמו שכתוב כאן: "ושימש אותם היטב מאוד על הדרך…" אותו חכם, שלא היה נראה בעיניו לעשות מלאכה פשוטה, והיה חכם בעיניו ורצה להחליט בעצמו על חייו, נעשה משרת הכפוף לאנשים וצריך לשרתם בכל עבודה בזויה שתהיה, ואילו חברו התם, אמנם עסק במלאכה פשוטה, אולם מכובדת.
כשרבינו ציין: "ושימש אותם היטב מאוד על הדרך", הוא התכוון לצחוק מאותם חכמים בעיניהם, שאינם רוצים לקבל על עצמם את עול החיים, וכל זאת כדי לספק את תאוותם ולטייל בעולם, הם למעשה נופלים תחת עול אחרים וצריכים לשרש ולשמש אותם, ומכיוון שהם כאלה חכמים לכן הם משרתים מעולים…
זה שאמר רבינו: אתה כזה חכם, איזה משרת מעולה אתה… אתה רוצה לעורר את תשומת ליבם של אותם חכמים. ומכיוון שאינם מחפשים את תכליתם, לכן כל חכמתם לא מועילה להם, אלא שיהיו משרתים טובים…
אמנם, ישנו גם צד חיובי במה שרבינו כתב – ששימש אותם היטב על הדרך – כי זה מראה שהחכם עדיין אינו מקולקל במידות רעות והוא נאמן וישר, שהרי עשה את מלאכתו כראוי. לכן עלינו לשים לב לכך, משום שנעקוב אחר דרכו של החכם ונראה כיצד הוא הופך – בכמה שלבים – אט אט, מאדם טוב ומוסרי, בעל פוטנציאל אדיר, לאדם רע המונח בשפל המדרגה.
בבואו לורשא, מאחר שהיה בר הבנה, ישב עצמו: מאחר שאני בורשא, למה לי להתקשר עם אלו? יש מקום טוב מהם? אלך ואבקש ואראה והלך בשוק…
אנו רואים שהחכם שוב עושה ישוב הדעת, שכאמור זה דבר חשוב מאוד לעשות ישוב הדעת תמיד, אולם הוא שוב עושה את ישוב הדעת שלו עם השכל של עצמו, לכן הוא שוב טועה.
מחשבתו של האדם: אולי יש מקום טוב יותר, מקום טוב מלהיות איתם – הינה מחשבה מוטעית שרבים טועים ונופלים בה, כי באיזה מקום שאדם יהיה, תמיד יהיו מקומות טובים יותר! ואם האדם יצטרך בכל פעם לחשוב על המקום הטוב יותר, אזי כל ימי חייו הוא יהיה מטולטל, ותרבוץ עליו הקללה של קין: "נע ונד תהיה בארץ…" ולא יגיע לשום מקום, וגם אם יישאר במקום כלשהו הוא לא יהיה מרוצה, ויהיה ממורמר בתוך תוכו שהוא לא נמצא במקום הכי טוב.
לכן חשוב מאוד לדעת – שאין זה משנה שיש מקום טוב יותר, משום שכך האדם משלה את עצמו שהוא הכי טוב בעולם, לכן הוא מוכרח להיות במקום הכי טוב בעולם?! אלא, עיקר החיפוש צריך להיות פנימי ומתוך השאלות: מה השם רוצה ממני? מה אני צריך לעשות בשלב זה של החיים? וכן הלאה.
ברגע שאדם מבין שהדבר שהוא עושה – כאשר שואל את השאלות הללו, הוא באמת הדבר אותו הוא צריך לעשות בשלב זה בחייו, בודאי הוא צריך לעשות אותו בשמחה וברצון וללא "פזילה" לכיוונים אחרים.
והתחיל לחקור ולשאול על האנשים שהביאוהו ואם יש טוב מהם…
הטעות הבאה של החכם.
הוא חוקר אחר האנשים שהביאו אותו לורשא, ובזה הוא נכשל באיסור לשון הרע. גם אם הוא החליט לעזוב ולחפש מקום יותר טוב, לא היה צריך לחקור עליהם, אלא לחקור על המקום אליו הוא רוצה לעבור. החלטת לחפש משהו אחר? תגיד תודה לאנשים שהביאו אותך עד כאן, והמשך הלאה!
כך הוא הדבר לגבי כל אדם – החלטת לעשות שינוי כלשהו? לעזוב מקום מסוים? חברים? וכו’ – לך על זה, אולם אל תדבר על אף אחד, גם אל תעשה השוואות, אלא רק ברר מהן האפשרויות העומדות בפניך.
למשל, אם אדם מחפש מקום עבודה אחר, אל לו לשאול אנשים על המקום שרוצה לעזוב, כי בזה נמצא שהוא מכשיל ונכשל בלשון הרע. אלא, יברר על אותו המקום שמעוניין לעבור אליו – מה טוב בו? מהן האפשרויות המוצעות לו שם? וכך יעשה בתוכו את ההשוואה מבלי לדבר על כך עם שום אדם, ולפי זה יחליט אם כדאי לו לעבור או לא.
בזה טועים הרבה אנשים כאשר חושבים שהדיבור הוא עניין של מה בכך, ורגילים לדבר בלי שום חשבון. הם לא מבינים שבלי שתהיה לדיבור תכלית מסוימת וצורך אמיתי – אסור לדבר אותו, וכל שכן כאשר מדברים על אחרים.
אילו החכם היה רוצה להמשיך עם אותם סוחרים והיה רוצה לברר עליהם – מי הם? האם כדאי לו להמשיך לעבוד אצלם? וכן הלאה – שזה דבר מותר לבירור, כי אין איסור לשון הרע במקרה כזה, שהרי יש בזה תועלת, אולם מכיוון שהוא ממילא החליט לעזוב אותם, אסור היה לו לדבר עליהם ולו מילה אחת.
סדר בראש
עלינו להתבונן על העובדה שהחכם שכח לגמרי שכל מטרתו הייתה קודם כל להגיע לוורשה, והנה הוא הגיע. אם כן, למה הוא מתבלבל ומחפש תירוצים לעזוב את אותם סוחרים? מה יש כאן להתבלבל בגינו? הגעת לוורשה? תגיד תודה יפה, והישאר שם. אם אתה חושב להמשיך הלאה, שאל את הסוחרים כמה זמן הם מתעכבים בוורשה? אולי שבוע ואולי שבועיים, ובינתיים הסתובב בוורשה וחקור מה שאתה רוצה לחקור, ואם הזמן הזה יספיק לך ותרצה להמשיך איתם – המשך, ואם לא – הישאר.
ישוב הדעת של החכם לקוי ואינו נכון. הוא הולך עם השכל של עצמו, סומך רק על השכל שלו, כאילו העולם מתחיל ממנו והכל מותר לו. ובאמת היה צריך להאמין שהשם נתן שכל בעולם ומי שרוצה ללכת בדרך השכל, צריך קודם ללמוד את השכל של השם, ויתייעץ עם אלו שהשיגו את השכל של השם, ויתייעץ עם השם בעצמו.
ישוב הדעת המוטעה של החכם הוא נקודה שחוזרת על עצמה לאורך כל המעשה, מכיוון שהוא לא מקשר את עצמו אל התכלית, לכן הוא טועה ומגיע למסקנות לא נכונות.
מטעויותיו של החכם אנו מבינים, עד כמה חשוב שיהיה לאדם זמן להתבודדות ולישוב הדעת, כי כל העניין של ההתבודדות הוא בעיקר כעדי לעשות ישוב הדעת ולהבין – מה אני רוצה, מהי האמת, איך אני צריך להתנהג וכדומה. כמו כן, שעת ההתבודדות חשובה גם לעשות תשובה ולתקן את הטעויות שלו, ורק אחרי כן להתפלל ולבקש בקשות.
אדם שחי בלי תכלית, זה אומר שהוא חי בלי חשבון, בלי ישוב דעת נכון, לכן הוא עושה טעויות טיפשיות, אפילו לפי אמות מידה של העולם הזה.
(מתוך "בגן החכמה" מאת המחבר)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור