אין מקום לכעס

תרגם וערך: הרב אליעזר רפאל ברוידא

אין זה משנה, לצורך העניין, אם
ההורה הוא פסיכולוג מומחה לחינוך.
כשאין שלום בית הילדים יגדלו עם
בעיות רבות. נקודה.

חינוך ילדים באהבה – פרק 4

איפא ואיפא בחינוך

נתבונן בתופעת האיפא ואיפא בחינוך ילדים. נניח שהילדים מתווכחים ורבים ביניהם. אחד מכה את השני. ההורים צועקים: "הפסיקו להכות אחד את השני!", "למה אתם נוהגים באלימות?"

נעצור לרגע – אם ההורים בעצמם מכים את ילדיהם, אז איך הם יכולים לדרוש מהילדים שלהם לא להכות אחד את השני? מה שההורה עושה מהווה דוגמה ישירה ואישית לילד. הילד מסיק מהתנהגותו של ההורה כי זו נורמת התנהגות מקובלת, לכן הוא נוהג כמותם. הורים אלימים לא יכולים לצפות שילדיהם יהיו רגועים ושלווים.

התורה בפרשת שמות מלמדת אותנו, שכאשר אדם רק מאיים על זולתו להכותו – גם אם הוא מניף את ידו לעברו ועדיין לא מכה אותו – נקרא רשע.

אין שום הצדקה לכעס או הענשה פיזית כשמדובר בחינוך הילדים. אין שום הצדקה לאלימות כלפי הילדים! לעיתים, הורים ‘מחטיפים’ לילדיהם משום שאינם יודעים או מודעים לפתרונות חינוך אחרים. חכמינו ז"ל לימדו אותנו, שכאשר אינך יודע מה לעשות – שב ואל תעשה עדיף! בדרך זו, לא תגרום שום נזק.

קללות, כעס, איומים ואלימות – אינם חלק מחינוך ילדים. אם אתם יכולים לחנך את ילדיכם, עשו זאת! אם אינם יכולים לחנך – מבלי להשתמש באמצעים המפוקפקים של אלימות וכעס – אז אל תעשו שום דבר! חוסר חינוך עדיף מ"חינוך" מלא בכעס ואלימות הגורמים לחוסר סדר משווע בבית.

וזה מביא אותנו לנקודה השלישית בסדרת מאמרים זו, והיא: הגורם החשוב ביותר בחינוך ילדים הוא שלום בית!

אין זה משנה, לצורך העניין, אם ההורה הוא פסיכולוג מומחה לחינוך. כשאין שלום בית הילדים יגדלו עם בעיות רבות. נקודה. מצד שני, נשתמש בדוגמה מעברה השני של הסקאלה, כאשר ההורים לא יודעים דבר וחצי דבר בחינוך ילדים, אולם הם חיים בשלום, הרמוניה ושפע של ברכה, ילדיהם ללא ספק יהיו רגועים, מלאי ביטחון ומיושבים בדעתם.

הבעיה העיקרית מתעוררת בעתיד – אצל ילדים שגדלו בבתים ללא שלום בית. אז, או שהם לא מעוניינים להתחתן – כתוצאה ממה שחוו בבית הוריהם וממה שראו שם, או שלהם עצמם מתעוררות בעיות בזוגיות המלוות את נישואיהם, אלא אם כן הם מחליטים להשקיע מאמץ ולטפל בהן, על ידי שיעשו תשובה וילמדו מהן דרישותיו של הבית היהודי, כפי שהתורה מורה לנו. כלומר, שתהיה שם אווירה של שלום, התחשבות, קדושה והבנה. לכעס, אלימות וביקורת אין שום קשר למושגים כמו שלום, התחשבות, קדושה או הבנה.

משפט לא הוגן

כעת נדבר על שלום בין הילדים.

על ההורים לזכור שהתורה מצווה עלינו לא לשמוע רק צד אחד, שהרי למטבע יש שני צדדים, ולכל טענה יש שני טוענים. אמרה עתיקת יומין אומרת – שהגלגל החורק הוא זה שמשמנים אותו. ישנם ילדים שאינם דרמטיים ואינם ‘מנפחים’ ויכוח או ריב עם אחיהם, אולם ישנם ילדים שרצים להורים בבכי ‘קורע לב’ בכל פעם שאח/אחות עשו להם משהו. לעיתים מבט זועף של אח גדול יוצא מכלל פרופורציות, על פי הבנתו של האח הקטן יותר, וה’פרשנות’ שלו היא: "הוא הרביץ לי!", כך הוא אומר כשהוא מיבב מבכי.

אם אבא/אמא מעדיפים לפעול בנושא במקום לחשוב מעט ולתת את הדעת על מה שקרה, אז הם מיד צועקים או מכים את האח הגדול, וכל זה מבלי לתת לו את הצ’אנס, ולו הקטן ביותר, לספר את הצד שלו בסיפור. זו הפרה חמורה וכפולה של חוקי התורה. על השופט לשמוע את שני הצדדים – להתבונן על העובדות המוצגות על ידי שני הטוענים, וכמובן שהוא חייב להקשיב לשניהם.

הורים – במיוחד אלה שאינם חיים בדרך של תורה ומצוות (כולל את אלה הקוראים לעצמם ‘דתיים’) – לפעמים עושים טעויות גורליות ומענישים את הילדים ה’חפים מפשע’ בזמן שה’עבריין’ משוחרר לחופשי. ההורה לא נתן לאח הגדול את ההזדמנות לומר שאחיו הקטן הרס את דגם המטוס שבנה, עליו שקד במשך שש שעות תמימות. וזאת רק דוגמה קטנה של חוסר צדק במשפחה, וכאשר הילד הופך קורבן לחוסר צדק כזה, הוא מתמרמר או אפילו מתעב את ההורה ובהזדמנות הראשונה שתהיה לו – הוא ימרוד.

נישואים שניים

אזור כואב ורגיש שלא פעם אני צריך להתמודד איתו – הוא ילדים של נישואים שניים. זהו שדה מוקשים ממש כאשר מדובר בשלום בית.

הבעל מגיע לנישואים שניים עם ילדיו וכך גם האישה. אם הם רוצים שיהיה שלום בביתם, אז עליהם לדעת שישנו כלל יסודי בעניין זה, והוא: אין להעניש את ילדיו של בן הזוג!

אם אתם מודעים לעובדה שביקורת כלפי ילדיכם היא דבר נורא, קל וחומר שהדבר הוא אסון ממש כאשר מבקרים את ילדיו של בן הזוג. לכל הורה יש באופן טבעי אהבה לילדיו שלו, כך גם כאשר מדובר בהגנה עליהם. גם אם אתם צודקים, בן הזוג ייפגע. ואם תנסו לחנך את ילדיו של בן הזוג ותעשו טעות כלשהי, כל שתוכלו לעשות הוא רק להתבונן בשלום בית שלכם שעף מהחלון לאי שם…

וכידוע, אלו הן הסיטואציות האהובות ביותר על היצר הרע בהן הוא מוסיף וזורע עוד הרס וחורבן בבית. לכן, לעולם אל תנסו לחנך אותם, השאירו זאת להורה הביולוגי (לצורך העניין אמצו את גישת ה’עמוד בצד ותהיה נחמד’…) וכמובן שאין להטיח בהם כל סוג של ביקורת, אלא התנהגו אליהם אך רק בחסד.

ושוב, בכל מקרה בו מתגלים פערים שכביכול נראה לבני הזוג שלא ניתן לגשר ביניהם, עליהם להתייעץ עם יועץ רבני מוסמך שיוכל לעזור ולסייע להם.