אין אבידה כאבידת הזמן

הזמן שחלף ועבר כבר לא יחזור,
ואם הוא לא נוצל כראוי ולהפקת
התועלת המרבית ממנו, הוא פשוט
‘נשרף’ ונמוג!

בגן החכמה – פרק 7

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

הזמן היקר

אדם עם מעט שכל בקודקודו מבין היטב שהשקעת שנים רבות בשוטטות בעולם אינה התכלית, שהרי אין אבידה כאבידת הזמן!!! הזמן שחלף ועבר כבר לא יחזור, ואם הוא לא נוצל כראוי ולהפקת התועלת המרבית ממנו, הוא פשוט ‘נשרף’ ונמוג.

הרצון להעביר את הזמן נובע משעמום וריקנות וחוסר עניין בחיים, דבר הקיים רק אצל אדם שחייו ללא תכלית. אדם שיש לו תכלית, אדרבה ואדרבה – תמיד חסר לו זמן לעשות את כל מה שהיה רוצה לעשות, והוא רק מחפש עצות כיצד לנצל כל רגע פנוי, ומחשב כל מיני חשבונות: מה חשוב יותר? על מה צריך לוותר? וכן הלאה. בודאי שלאדם כזה אין פנאי להשתעמם או להיות עצוב ומדוכא, כפי שרבינו אמר לאדם אחד שהיה בעצבות: יש לך זמן להיות עצוב?! הלא כמה צריכים להספיק בכל יום, ולמי יש זמן לשקוע במחשבות של דכדוך וייאוש??

אף אדם שתכליתו אינה אמת, למשל אחד שרוצה "לעשות כסף", גם הוא לא מבזבז את הזמן ומצבו עדיין טוב יותר מאותו משועמם שמחפש "להעביר את הזמן", כי ברגע שיתעורר (וזה יקרה יום אחד) הוא בודאי ינצל את הזמן כראוי, אפילו באותה מידה שניצל אותו לאגירת כסף. אולם אדם שהזמן לא נחשב בעיניו נמצא במצב גרוע. זאת, משום שהזמן של האדם בעולם הזה אינו שלו והוא לא יכול לעשות בו כרצונו, אלא הוא מתנה שניתנה לו מאת הבורא כדי להשיג בה את התכלית. אם נמשיל דקה למיליון דולר – כך שכל דקה שווה מיליון דולר, לכן על האדם לעשות חשבון פשוט: מה הוא עושה עם כל מיליון דולר? שורף אותם או עושה בהם דברים מועילים כדי להשיג את התכלית?

מרבה ישיבה מרבה חכמה

דבר זה נוגע בפרט בעניין השוטטות בעולם, שהוא טעות גדולה מאוד. למרות, שלכאורה, נראה שאדם המכיר ארצות רבות יכול להיות איש שיחה מעניין. יש לו תמיד סיפורים לרוב על כל מקום שראה, על המנהגים שנוהגים בכל מקום וכן הלאה, אולם באמת – אין זו חכמה כלל! משום שהיא לא מביאה אותו לשום מקום, וכבר אמרו חז"ל: מרבה ישיבה – מרבה חכמה, ולא: מרבה שוטטות מרבה חכמה…

חכמים רבים בעולם – גדולים ועצומים – ידעו היטב את כל רזי העולם מבלי שיצאו מפתח ביתם. כי בכל מקצוע ובכל תחום עיקר הלימוד נעשה בביתו ובמקומו, ואילו המחקר בשטח הוא רק חלק קטן מאוד מהלימוד, ופעמים רבות אינו נצרך כלל.

למשל, במקצוע גיאוגרפיה – העוסק בחקר הארצות והיבשות וכו’, לכאורה יש עניין "לצאת לשטח", אך האמת היא שכדי ללמוד גיאוגרפיה היטב, מוכרחים העוסקים בזה לשבת וללמוד הרבה מאוד, לשנן את החומר ולהכיר את כל הפרטים שליקטו וצברו חכמים רבים במשך שנים רבות. פרטים אלו הם רבים מאוד, וגם אם ירצה אדם ללמוד אותם על ידי שיטייל ויסתובב זה ייקח לו שנים רבות מאוד מאוד! וגם אז, ספק אם יוכל להגיע אל הידע והמסקנות שהגיעו אליהם צוותים שלמים של חוקרים בעלי מוחות חריפים, על ידי חקירות, מדידות וכיוצא בזה.

בודאי שטוב יהיה, לאחר תקופה של לימוד מתמיד, לצאת למחקר בשטח כדי שהלומד יתרשם במו עיניו מהדברים שלמד באופן תיאורטי, או כדי לחקור נושא מסוים. כי סוף כל סוף הוא השקיע זמן רב בלימודיו, לכן יוכל להפיק בזמן קצר הרבה. וגם כשיצא לשטח, סביר להניח שרוב עבודתו תהיה בישיבה ובסיכום הפרטים מכל מדידותיו, מסקנותיו וכן הלאה. אולם אדם ששורף את זמנו היקר על טיולים בטענה שכך ילמד, הוא רק מרמה את עצמו.

בטלה

בהמשך המעשה נראה שלאחר כל מסעותיו של החכם, כשהחליט סוף סוף לעשות משהו עם חייו, הוא הגיע למסקנה שעליו ללמוד מקצוע. וכאן נשאלת השאלה – האם לא יכל לעשות זאת קודם ולחסוך את זמנו היקר? מה הועילו לו אותן שנים של שוטטות ובזבוז?

עיקר המסר כאן הוא לצעירים – שלא יתנו לשעמום לגרום להם לבזבז את זמנם היקר. וידעו נאמנה, שהם יצטערו מאוד על הזמן שאבד משתי סיבות:

האחת – כשנעשים מבוגרים יותר, מאבד עניין השוטטות את החן שהיה בו בהתחלה, ואין דבר יותר נלעג ממטייל מבוגר ומקריח, שכבר הגיע לשנות הארבעים של חייו ולא התחיל לעשות דבר עם חייו והוא רק משוטט ומתבטל. הוא הופך לנבזה בעיני הבריות, אין לו חברים בני גילו מכיוון שכולם כבר ‘מיקמו’ את עצמם ורק הוא נותר לבד, לכן אין לו ברירות רבות והוא מוצא את עצמו מתחבר לאנשים צעירים ממנו בהרבה, שעדיין נמצאים באותו דמיון של טיולים.

השנייה – כשמתבגרים קשה להתחיל מההתחלה, בפרט כשאדם רואה את בני גילו שניצלו את זמנם והתקדמו בחייהם, ואילו הוא צריך להתחיל עכשיו את מה שהם התחילו שנים רבות לפניו.

לעומת זאת, כמה טוב לנצל את השנים היפות והחשובות של האדם, כשהוא עדיין צעיר ורענן, כשכוחו במותנו, כשמוחו זך ונקי והוא מלא רצון וחשק להצליח בחיים כדי להשיג את הדברים החשובים באמת, כפי שרואים כיום בחוש, שכל מי שלוקח את עצמו בידיים מוקדם, הוא זה שמצליח.

הבטלה מעייפת ומחלישה

החכם בשלב זה איבד את הכוח להצליח בחיים, דבר שקורה להרבה צעירים שלא מקבלים על עצמם את עול החיים מוקדם ומתירים לעצמם להתבטל, לשוטט ולבלות בכל מיני מסיבות, עד אשר מאבדים את כל הכוח להתמודד עם החיים ומוצאים עצמם במיטה כל היום כשאין להם כוח לחיות, אין להם טעם לחיים! הם לא מסוגלים להתאמץ בכלל. אין להם אפילו כוח לנוח משום שאין להם מנוחה נפשית. כל זה בגלל שבתחילה, כשהיה להם את הכוח, הם לא קישרו את חייהם לתכלית ולא קיבלו את עול החיים בזריזות ובמרץ, עד אט אט איבדו את הכוח לחיים ונפלו לזִקנה וחולשה עצומה.

אולם לעולם לא מאוחר! וגם מי שכבר נפל לאן שנפל, עליו לקשר את עצמו כבר עכשיו אל התכלית ולהתחיל לחיות מחדש! בדיוק כמו רבי עקיבא, שהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים והגיע למעלה גדולה בתורה, יותר ממשה רבינו ע"ה.

שכל ישר ויקר

כל הטעויות שהוזכרו לעיל הן כולן תוצאה של עזיבת האמונה והליכה אחרי השכל העצמי.

השכל העצמי של האדם, אפילו אם הוא נחשב לגאון שבגאונים, כל זמן שאינו מקושר לאמונה כל מה שמניע אותו באמת הן התאוות. ואדרבה, פעמים רבות החכמה של האדם נעשית לו לרועץ, כאשר משתמש בה כדי להמציא לעצמו היתרים שונים ומשונים לתאוותיו. מה שאין כן עם אדם המשעבד את חכמתו לשכל של האמונה, שהוא שכל ישר ויקר מאוד. כי אז, הוא זוכה להשתמש בחכמתו הקדושה כדי להתגבר על כל תאוות העולם הזה, לעלות מכוח המדמה אל השכל הטהור.

נמצאנו למדים, שכל הטעויות של החכם הן מחוסר אמונה. הוא לא שואל אף פעם: מה השם רוצה ממני? מה תכלית חיי? וכן הלאה. טעויות אלה, מסתבר, הן נחלת רבים מבני העולם שאומרים: ‘אלו החיים שלי. זו האמת שלי. לא מעניין מה יהיה עם העולם הבא. תן לי ליהנות, חיים רק פעם אחת’ ועוד סיבות כאלה ואחרות. אולם, ברגע שהם נופלים – ולא משנה מאיזו סיבה (חולי, חולשה, הסתבכות, חוב וכו’) – מיד הם מאבדים את כל חיותם.

לעומת זאת, כשאדם חי בקשר ישיר לרצון הבורא, והוא שואל ומחפש תמיד מה רצון השם ממנו, זוכה לחיים יפים ומתוקים. וגם כשהוא נמצא במצב של לחץ או ניסיון הוא מיד מקשר זאת לתכלית, וכך זוכה לעבור את העולם הזה בשלום.

במחשבה לאחור

עכשיו, כשהחכם החליט לשוטט בעולם אנו רואים בבירור את הטעות הגדולה שעשה, כאשר עזב את אותם סוחרים שזימן לו השם יתברך ברחמיו והלך אחר מראה עיניו ונעשה משרת של חנויות הלבשה. לאחר שהתברר לו שהרבה יותר קשה להיות משרת של חנויות הלבשה מאשר להיות עם אותם סוחרים, והוא החליט להסתובב בעולם, נמצא שהוא רק הפסיד מהפזיזות שלו. כי את אותו הדבר שהיה יכול לעשות קודם בתנאים טובים ועם אנשים הגונים ולהרוויח כסף, הוא צריך לעשות עכשיו בתנאים גרועים.

מכאן אנו לומדים על מידת הסבלנות, על היכולת להמתין ולא להיות פזיזים במעשינו. אף אם נראה לאדם שדבר כלשהו הוא הטוב ביותר בשבילו והוא נמשך לעשותו תיכף ומיד, טוב שידחה את ההחלטה על כך ככל שיוכל. כי לרוב, אם ימתין יראה שטוב עשה שהמתין ובאמת הוא צריך להגיע למסקנה אחרת.

בזה מתחזקת הנקודה אותה ציינו במאמר קודם – שהאדם צריך להיות שמח בחלקו ולהתמיד במקומו. כי לרוב, אותם אנשים שאינם שמחים בחלקם תמיד מחפשים מקום טוב יותר, לכן הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן – את המקום שעזבו הם הפסידו (מה גם שקשה מאוד לחזור אליו), ואת הדבר שקרץ להם הם לא מקבלים.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)