אפיזודה ברורה כשמש

שנתיים חלפו מאז השיחה הזאת
ועד לרגע שבו אשתו התייצבה בפתח
דלתי. "במשך שנתיים סבלתי מאוד",
היא אמרה לי, "אבל עכשיו אני כבר
לא מוכנה. אני רוצה להתגרש!"

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

הצד השני של הגדר – פרק 2

האמת יצאה לאור

האיש הצעיר החל להתפלל בלהט ובהתמדה כדי להתגרש מאשתו ולמצוא אישה אחרת, לפי טעמו. הוא אפילו נסע לקברות צדיקים והתפלל על זה. ואז, כמו שאומרת הגמרא: "בדרך שאדם בוחר ללכת מוליכין אותו". השם בהחלט אל היה מעוניין בגירושין הללו, אבל הוא לא מנע ממנו את חופש הבחירה שלו. כעבור מספר חודשים הוא הגיע אלי מאושר ושמח, אמר לי שהוא התגרש ושהוא מזמין אותו לחתונה שלו.

"כבוד הרב", הוא אמר בהתרגשות, "לא תאמין איזו אישה צדיקה מצאתי. הדבר היחיד שהיא רוצה, הוא שאלמד תורה ואתחזק בעבודת השם. ברוך השם יש לה פרנסה טובה ואפילו דירה משלה. השם נתן לי אישה מושלמת, בדיוק כפי שרציתי. מעתה ואילך אוכל להמשיך בתהליך ההתחזקות ועבודת השם שלי כפי שרציתי. אתה רואה, כבוד הרב, עשיתי צעד נכון כשהתגרשתי מאשתי".

שנתיים חלפו מאז השיחה הזאת ועד לרגע שבו אשתו התייצבה בפתח דלתי. ברגע שהיא נכנסה, היא פרצה בבכי מר ואמרה לי, "כבוד הרב, אני לא יכולה לחיות עם הבן אדם הזה יותר. אני מצטערת".

"מה קרה?" שאלתי אותה.

"כבוד הרב", היא השיבה, "אתה מכיר אותי ואתה יודע שהרצון היחיד שלי הוא שבעלי יעבוד את השם, שהוא באמת יעביר את ימיו ולילותיו בעבודת השם. אני מוכנה לתמוך בו ולתת בשביל זה את הכל. אבל הבעל הזה, השם ימחל לי, הוא כזה עצלן ובטלן. הוא לא מתעורר בזמן לתפילה. הוא קם מאוחר, מסתובב כל הזמן מדוכדך וחסר תכלית. הוא לא לומד, לא מתבודד, לא הולך לקברות צדיקים…זה לא מה שרציתי".

"המצב הזה לא חדש לי", המשיכה האישה לספר לי. "אחרי שנישאנו הבנתי שהוא לא מה שחשבתי, אבל לא אמרתי דבר. ניסיתי לקבל באמונה את העובדה שזה התיקון שלי, שאנצל מצב זה ואמשיך לעבוד ולטפח מידותיי, לדון אותו לכף זכות ולא לומר לו דבר, אלא רק להתפלל עליו.

במשך שנתיים סבלתי מאוד. ניסיתי הכל – לעודד אותו, אפילו צעקתי עליו ואיימתי שאם הוא לא מתכוון לעשות עם עצמו משהו, להתפלל, ללמוד, אני אתגרש ממנו. לא פעם הוא הבטיח שהוא ישתנה, אבל אף פעם לא קיים את ההבטחות הללו. כבר דיברתי איתו מספר פעמים על גירושין, ועכשיו אני כבר לא יכולה לסבול את החיים האלה איתו יותר. אני רוצה להתגרש ממנו".

רציתי לתת הזדמנות נוספת לבעלה, למרות שהבנתי שאין כמעט שום סיכוי להציל את הקשר הזה. ביקשתי מאשתו להמתין מעט לפני שהיא שתבצע את החלטתה, ושתאמר לבעלה להגיע אלי כדי שאשוחח איתו ואדריך אותו.

הבעל הגיע אלי. הסברתי לו את המצב בו הוא נתון – שאם הוא לא מתכוון לאבד גם את האישה הזאת, עליו לקבל על עצמו כמה החלטות. נתתי לו מספר עצות, הדרכה ותוכנית לימוד, אבל הוא לא קיים דבר מכל מה שהצעתי לו. זמן קצר לאחר המפגש הזה אשתו חזרה אלי והודיעה לי שהיא רוצה להתגרש מיידית. היא כבר לא יכולה לסבול אותו.

אפיזודה ברורה

בנקודה זו, הסכמתי איתה. לא הייתה שום סיבה שהיא תמשיך לסבול. היא הייתה אישה בוגרת מאוד בנפשה. ב’רזומה’ של התשובה שלה, מספר שנים לא קטן של עבודת השם. היא באמת אישה צדיקה שלא הייתה צריכה בעל כדי שייתן לה השראה או יעזור לה בצמיחתה הרוחנית.

לפני שהיא התחתנה איתו, חייה היו עמוסים ומעניינים. היא עבדה שעות רבות ועסקה בפרויקטים מאתגרים ומתמשכים. הסיבה היחידה שהיא התחתנה הייתה הרצון לסייע ולתמוך בבעל שיעבוד את השם. אחרת, לא הייתה לה שום סיבה להמיר את חייה הפעילים ולקבל על עצמה עול של בישולים, ניקיונות, עבודה וכו’. אם בעלה לא מוכן לעבוד את השם, למה שהיא תעבוד בשבילו?!

שבועות ספורים מאז המפגש הזה הם התגרשו.

האפיזודה הזאת הייתה ברורה כשמש. הבעל מעולם לא היה עובד השם. לכן גם לא הצליח להשפיע ולעורר השראה בעבודת השם על אשתו הראשונה. המניעות שניצבו בדרכו בנישואיו הראשונים היו רק לטובתו, לעזור לו להתעלות ולהגיע לקרבת השם אמיתית. אם היה נשאר עם אשתו הראשונה והיה מקבל את אותם אתגרים עם אמונה וידיעה שזה רצון השם, אז תהליך התשובה ועבודת השם שלו היו מדודים ושקולים. צעד אחר צעד. יכול להיות שתהליך זה היה נראה לו בתחילה איטי, אולם הוא היה אמיתי ונכון, והיה גם פרופורציונאלי לכלים שהיו לו, מובן גם שהיה מצליח בחייו.

הבעל הזה פשוט סירב לקבל באמונה את המצב בו היה נתון. במקום זאת, הוא התקומם נגד אשתו וילדיו, התגרש, נשא אישה שעבודת השם שלה הייתה הרבה מעבר לזו שלו. לא היו לו מניעות מצידה על עבודת השם שלו. אדרבה, בהשוואה אליה, הוא זה שהיה צריך השראה והתעוררות בעבודת השם…