מסכת כרתות פרק א משנה ה-ו

א,ה  ואלו שאינן מביאות:  המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן.  רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.

 

א,ו  המפלת אור שמונים ואחד–בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין.  אמרו בית הלל לבית שמאי, מה שנה אור שמונים ואחד, מיום שמונים ואחד; אם שווה לו לטומאה, לא ישווה לו לקרבן.  אמרו להם בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שכן יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן–תאמרו במפלת אור שמונים ואחד, שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן.  אמרו להן בית הלל, והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח–שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, וחייבת בקרבן.  אמרו להן בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, ראוי לקרבן ציבור–תאמרו במפלת אור שמונים ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור.  הדמים אינן מוכיחין:  שהמפלת בתוך מלאת–דמיה טמאין, ופטורה מן הקרבן.