לומדים לדבר

מהו היסוד הגדול ביותר להצליח
בחיים? לשם כך עלינו להשתמש
באחת המתנות העצומות ומהגדולות
ביותר שקיבלנו מבורא עולם!

שדי יער – פרק 1

אחת המתנות הגדולות שנתן לנו הבורא, מתנה עצומה ומתוקה מאוד, מהגדולות שזכינו לקבל ממנו והיא – שעת ההתבודדות. אדם הרוצה לטעום את טעמו של גן עדן עוד בחייו, לחיות חיים מתוקים ונעימים, צריך להרגיל עצמו לעשות שעת התבודדות בכל יום.

התפילה, כידוע, היא גאולתו של האדם. אדם שזוכה ללמוד את עניין התפילה ולעסוק בה – עליו אפשר לומר שהוא כבר נגאל! כדי להבין עניין זה, נתבונן במעשה "בעל תפילה" שסיפר רבי נחמן מברסלב (בספרו "סיפורי מעשיות") אולם נציין כאן רק את השייך לענייננו:

רבי נחמן מספר על בעל תפילה שהיה מקרב את כל העולם לעבודת השם, לעסוק רק בתפילה, בשירות ותשבחות לבורא עולם. והיה נכנס לישוב והיה מדבר שם עם איזה אדם על התכלית, ושאין תכלית מכל העולם הזה, אלא לעסוק בעבודת השם יתברך. ומי שהיה מתעורר מדיבוריו היה לוקחו עמו למקום שלו, שהיה חוץ לישוב.

ומספר, איך שפעם אחת הייתה רוח סערה שבלבלה את כל העולם, והתפזרו כל בני העולם, ואחרי כן התקבצו וחיפשו להם תכלית, וטעו כל כת וכת כפי שטעו: כת אחת בחרה לה את הכבוד לתכלית, וכת אחרת את הדיבור, וזו את הרציחה, וזו את הניאוף, זו את הממון – שזאת הטעות הגדולה מכולן. כך, כל קבוצה וקבוצה טעו במה שטעו, כל אחת לפי סברתה השטותית – מלבד כת אחת שלא טעתה, והיא הכת שבחרה לה את התפילה כתכלית.

והמלך, עם אנשיו ומשרתיו הקדושים והטהורים, גם הם התפזרו בעת שהייתה אותה רוח סערה. אותו בעל תפילה היה אחד מאותם אנשי המלך. אחרי כן החלו להתקבץ כל אנשי המלך, בעיקר בזכות עבודתו של הבעל-תפילה, עד שהיו כולם מקובצים יחדיו, ואז היה צריך לטהר את העולם מכל הטעויות והתאוות שנפלו אליהן. למרות שכל אנשי המלך היו קדושים וטהורים, שלחו דווקא את הבעל- תפילה! וכלשון רבינו הקדוש: "והנה עתה חזרו ונתקבצו כל הקיבוץ הקדוש יחד, ושלחו את הבעל-תפילה אל המדינות הנ"ל (היינו המדינות של הכיתות הנ"ל, שבחרו להן מידות רעות הנ"ל לתכלית) לתקן אותם ולטהר אותם ולהשיבם משטותם, כל מדינה ומדינה משטות וטעות שלה, כי כולם טעו ונבוכו כנ"ל, ועתה היה בודאי כוח ביד הבעל תפילה לילך אליהם ולהשיבם…" עד כאן לענייננו.

כאן אנו לומדים יסוד גדול ביותר בחיים: רק התפילה יכולה לגאול את העולם בכלל, וכל אחד ואחד בפרט! למעשה – הגאולה היא התפילה! כפי שראינו במעשה זה, שמי שנשלח לטהר את כל העולם היה הבעל-תפילה דווקא! מכיוון שרק לו היה את הכוח להוציא את כל העולם מההבל והשטות בהם אחזו.

אך נשאלת שאלה: מדוע הבעל-תפילה הוא היחידי שיכול לתקן את העולם? מה היה בו יותר מכל אותם הצדיקים, אותם אנשי המלך הקדושים והטהורים? והתשובה לכך פשוטה: מכיוון שכל עניינו הוא תפילה, לכן הוא יכול ללמד את כולם להתפלל ולזכות על ידי כך להיטהר.

אולם עלינו להבין מהי "גאולה"? והתשובה לכך היא – גאולה היא תפילה! הבעל-תפילה, שהלך לטהר את בני העולם ולהשיבם, עשה זאת על ידי שלימד אותם להתפלל. וכך יהיה כשמשיח יבוא בקרוב – הוא יתקן את העולם בעיקר על ידי שילמד את בני האדם להתפלל, כמו שמוזכר בכמה מקומות בדברי רבותינו הקדושים – שעיקר עניינו של משיח הוא להביא את העולם לשלמות האמונה והתפילה. וכפי שאמר רבינו, שכשיבוא משיח, אז כמו שהיום כל אחד מניח תפילין כך כל אחד יעשה שעת התבודדות. וכמו שנאמר בשם הבעל-שם-טוב הקדוש, שמשיח ילמד את העולם להתפלל שמונה-עשרה נקי, וכן בעוד מקומות. כמו כן, ידוע, שבשמו של משיח מרומז עניין התפילה – שהן אותיות משׂיח – מדבר.

בכתבי הקבלה מובא, שבאלפיים השנים הראשונות של בריאת העולם עיקר התיקון היה דרך ארץ ומידות, ובאלפיים השנים שאחריהן לימוד התורה. ובאלפיים השנים האחרונות – תיקון התפילה!

לומדים לדבר

זה עיקר עניינו של משיח. המשיח פשוט ילמד אותנו לדבר עם השם, ועל ידי זה לעשות תשובה. כשמשיח יבוא, עוד היום בעזרת ה’, הוא יאמר לכל אחד ואחד – לך לדבר עם בורא עולם! בקש ממנו שירחם עליך, שיחזיר אותך בתשובה. תבקש ממנו שיוצא אותך מהרע שלך ומההבלים בהם אתה אוחז. שהרי, לאדם יש יצר הרע והוא צריך לבקש מהשם יתברך שירחם עליו ויעזור לו מכל מה שהיצר הרע מכניס בו, וכמו שכבר אמרו חז"ל: אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות. מכאן, שהאדם צריך לבקש רבות מבורא עולם: רחם עלי ועזור לי להתגבר על היצר הרע שלי.

לכן ראינו במעשה הנ"ל, שהבעל-תפילה הוא היחידי שיכול היה לטהר את כל העולם. הוא בעצמו התפלל על בני העולם והוא גם נתן הוראה לאנשיו להתפלל על בני העולם. ובנוסף, הוא הלך בעצמו לאותן מדינות כדי ללמד כל אחד ואחד להתפלל על עצמו, וזה העיקר. זאת, משום שתכליתו של האדם אינה להיות ‘גולם’ ולחשוב שרק תפילותיהם של הצדיקים הן אלה שיושיעו אותו, או, אפילו, תפילתו של משיח בעצמו. אלא, תכליתו של כל אחד ואחד היא לדעת ולהכיר את השם יתברך, וזה נעשה אך ורק על ידי שהוא בעצמו מתפלל על עצמו, מדבר עם השם ועושה תשובה.

נמצא, אם כן, שהבעל-תפילה, כאשר הוא מלמד את בני העולם להתפלל, על ידי זה מקרב את הגאולה. ומכיוון שעל ידי תפילה האדם יכול לצאת מכל הרע שלו ולהיטהר מזוהמתו, ולחזור בתשובה שלמה, ממילא כשלומד להתפלל הוא בעצם נגאל, והוא שאמרנו – ש"גאולה" זו תפילה.

(מתוך "שדי יער" מאת המחבר)