המראה של הבעל

למי שעדיין לא יצא לקרוא את שטר
הכתובה, הנה הזדמנות נפלאה להציץ
במה שכתוב בה: "…לאהוב, להוקיר
ולפרנס", אלה הן חלק מהתחייבויותיו
של הבעל בכתובה כלפי אשתו.

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

סוד השלום – פרק 2

על כל בעל יהודי לדעת, שעליו להתנהג כמו השם יתברך, כלומר ל גלות כלפי אשתו סבלנות, רחמים, חמלה והבנה.

ברגע שהבעל מפנים עובדה חשובה זו – שאשתו היא המראה שלו, הוא חוסך מעצמו צער וסבל רב. כאשר אין לאדם שלום בחיי הנישואין שלו, הוא מתחיל להאשים את אשתו, את השדכן, את המחותנים ובעצם – את מי לא?! לכן, לא רק שהוא נמצא במצב תמידי של כעס וחוסר שקט ושלווה נפשיים, אלא כל חייו הוא מתהלך מיוסר. ומה שגרוע הוא, ככל שהאמונה שלו לוקה בחסר יותר ויותר והוא ממשיך להאשים אחרים בכל מה שעובר עליו, הוא לעולם לא יצליח לתקן את עצמו.

האישה מהווה בחייו של הבעל לא רק מראה, אלא אף זכוכית מגדלת. היא חושפת את הבעיות המתעוררות בו כתוצאה מהתנהגותו ומידותיו השגויות, הטעונות תיקון.

בצורה זו, מובן, שבזמן שהאישה כועסת (וזו רק דוגמה למידה מסוימת) היא בעצם מהווה מסר מהשם יתברך לבעל, היא הצינור שדרכו מעביר הבורא את המסר שיש לו לבעל, שעדיין לא תיקן ועקר את מידת הכעס מחייו, ובזה הוא מאותת לו שעליו להתחיל להתפלל ולפעול על תיקון מידותיו.

בעזרת האמונה, הבעל מפיק תועלת מאותם ‘גירויים’ שליליים המתעוררים באשתו – כגון כעס וכו’, או-אז עליו לשאול את עצמו – "מה השם רוצה ממני?" בדרך זו, האישה עוזרת לבעל בקשר שלו עם בורא עולם, וכדי שהשלום ישכון בביתו על הבעל לחפש תמיד את השם ומסריו דרך תגובותיו של אשתו. בדרך זו, הבעל מונע עצמו מלהיכנס למלכודת הכעס ותגובות שליליות הנובעות ממנו (או מלכודת של מידות שליליות אחרות), המתגלות לא פעם כהרסניות – הן לו כבן אדם העובד על מידותיו, והן לשלום-בית שלו.

הזוהר הקדוש מלמד אותנו בהיבט הרוחני, שהבעל מסמל את החמה (השמש) ואילו האישה מסמלת את הלבנה (הירח). וכידוע, ללבנה אין אור משלה, רק האור שהיא מקבלת מן החמה. כך הוא הדבר בין הבעל לאשתו – את האור היא מקבלת ממנו. רגשות חיוביים – שמחה, כבוד, סבלנות וכו’ – כולם מגיעים מהאור, כלומר מההארה הרוחנית. רגשות שליליים – כעס, חוסר כבוד, לחץ וכו’ – כולם באים מהחושך, כלומר חוסר הארה רוחנית. ומה שהבעל ייתן זה גם מה שהוא יקבל.

הרב אליעזר ברלנד שליט"א סיפר פעם, שברגע שהוא הבין מהרב שלו – רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, שאישה היא המראה של בעלה, הוא שינה את כל דרכי חשיבתו בעניין זה, דבר שכמובן שינה את חייו. במקום לנסות ללמד את אשתו, לתקן או לבקר אותה, הוא השקיע את כל מאמציו בחינוכו שלו עצמו, בתיקון שלו, וכן הפנה את כל הביקורת כלפי עצמו בלבד. לפני שהתחתנתי, אני זוכר כיצד תפס אותי הרב ברנלד באחת הפעמים שנפגשנו, ואמר לי: "לעולם אל תבקר את מעשיה של אשתך, אל תטיח בפניה ביקורת ותצער אותה. במקום זאת, עשה תשובה!" מילים אלו ללא ספק היו המילים החשובות ששמעתי אי פעם בחיי.

לעיתים, אדם חושב שהוא כבר עשה תשובה שלמה. אולם אם אשתו כועסת עליו, אז עליו להבין שהוא עדיין רחוק מן התשובה. ואם הוא כועס עליה, הוא רק מראה שהוא עדיין מלא וגדוש במידת הגאווה, ואין צורך לציין עד כמה לוקה בחסר אמונתו.

"בן תורה" אמיתי מכבד ומוקיר את אשתו. הוא מבין שאין לו שום עניין להטיח ביקורת כלשהי כלפי אשתו, מכיוון שלא היה עושה זאת כלפי השם יתברך. חז"ל מלמדים אותנו שאדם צנוע ועבודת השם שלו היא כנה ואמיתית, אשתו באופן אוטומטי מתרצה אליו. אליהו הנביא, ב"תנא דבי אליהו", מלמד אותנו שאדם צריך להיות ענו, וביטויה של מידה זו – מידת הענווה – צריך להיות תחילה, וקודם לכל, בביתו של האדם.

מדוע אליהו הנביא שם דגש חזק על מידת הענווה? משום שענווה היא הסימן האמיתי לתיקון הברית – כלומר למצב טהרתו וקדושתו של האדם, ההיפך מפריקת עול והוללות. גאווה ותיקון הברית הם שני דברים שלעולם לא יכולים ללכת ביחד. והכלל היוצא מכך הוא – שאישה תנהג בכבוד לבעלה אם הוא מקושר אל הקדושה, מכיוון שקדושה אמיתית וענווה אמיתית הם שני דברים שהולכים זה לצד זה.

הרבה בעלים, מחוסר ידע, משליכים את הכדור לצידו השני של המגרש – כלומר, לעבר האישה. הם אומרים לעצמם (ולעיתים אף מכריזים זאת בקול רם): ‘קודם שהיא תכבד אותי, ורק אחר כך אכבד אותה’. אמנם כבר הסברנו מדוע גישה זו מוטעית מיסודה על פי הדוגמה של החמה והלבנה. אך יתירה מזו – הכבוד שהאישה תיתן לבעלה הוא תוצאה ישירה להתנהגותו שלו. והכבוד שהבעל מעניק לאשתו הוא בעצם התחייבות הלכתית – הוא מחויב בזה בשטר הכתובה. למי שעדיין לא יצא לקרוא את שטר הכתובה, הנה הזדמנות נפלאה להציץ במה שכתוב בה. "אפלח… אוקיר… אפרנס…" – אלה הן חלק מהתחייבויותיו של הבעל בכתובה: לאהוב, להוקיר (לכבד) ולפרנס את אשתו.

הגמרא מלמדת אותנו, על מה שנאמר (בראשית, יח): "אעשה לו עזר כנגדו" – שאם אדם זכה, אשתו נעשית לו לעזר. אולם אם לא זכה – היא הופכת לכנגד.

הרב אליעזר ברלנד אומר, כאשר אישה "משליכה" – בתגובותיה והתנהגותה – הכל על בעלה, היא למעשה משליכה את כל ה’אשפה’ שלו עליו. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שבעל אשר עדיין לא התגבר על דחפיו ותאוותיו והוא פורק עול – יסבול מיידית מכל סוגי הביזיונות – הן ביזיונות מילוליים (אף מהסובבים אותו) והן מאשתו.

מסיבה זו, כאשר הבעל מתבזה ומתנהגים אליו בחוסר כבוד, לא רק שהוא לא צריך לכעוס, אלא לעשות תשובה כפולה – האחת – על כך שעדיין לא התגבר על תאוותיו, והשנייה – על הצער והכעס שגרם לאשתו. בעל – ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא – חייב להאיר לאשתו, להכניס את האור לביתו! ולא להחשיך. אור, משמעו, כבוד, אהבה, חיוך, מילה טובה, התחשבות וכן הלאה, מבלי לחשוב על תמורה כלשהי. ברגע שגבר מפנים את העובדה שהוא לא ראוי לכלום, כלומר שלא מגיע לו כלום, אלא הוא מוכן להעניק הכל, אז הכל נראה אחרת. הכל מקבל משמעות אחרת – אשתו ‘מחזירה’ את האור שהוא העניק לה ולבית.

האישה, אם כן, מהווה מראה והשתקפות אמיתית לדרגתו הרוחנית של האדם, לקיום התורה והמצוות, משום שאדם השומר תורה ומקיים מצוות באמת יודע שלא מגיע לו כלום, אולם הוא מוכן להעניק ולתת הכל מבלי לצפות לתמורה. לכן, אם אדם ללא אישה חושב שהוא הגיע להישגים רוחניים נעלים ושמימיים, הרי שמצפה לו אכזבה ועליו לדעת שהוא חי בעולם של פנטזיות ודמיונות! על זה אומרת התורה "ויאמר ה’ אלוקים – לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית יח).

האישה, למעשה, מעניקה לבעל בדיוק את מה שמגיע לו מאת השם. על הבעל להיות המשפיע והמעניק, ולא המושפע. מסיבה זו, ראוי שהבעל לא יחשוב שבביתו הוא יכול ‘לקבץ נדבות’. מן הראוי, גם, שלא יגיע הביתה רעב או עייף, כי אז הוא יצפה ל’נדבות’ הנ"ל, שיכולות להתגלות מאוחר יותר בעצם כדרישות תובעניות. במקום זאת, עליו להגיע הביתה כשפניו מאירות ומחייכות.

כולנו יודעים מהו יצרו הרע של הגבר? אך האם שאלנו את עצמנו מה מניע את האישה? במילה אחת – כבוד. כאשר הבעל מכבד את אשתו, היא חשה התרוממות עילאית. וההיפך מכך הוא הנכון – מחאה (הערות וחוסר כבוד) פשוט הורגת אותה. מחמאה – לעומת זאת – היא מתנה הגורמת לאישה עונג בל יתואר. לכן, אל לו לבעל להעיר או למתוח ביקורת על אשתו. הרגשתה של אישה שבעלה מבקר אותה ומעיר לה, היא כמו של אדם הנמצא בחדר עינויים ועובר תהליך מוות איטי… ביקורת וחוסר כבוד מבעלה גורמים לה לאבד את ביטחונה העצמי ולהפוך לאדם מתוח ועצבני, דבר המקרין לא רק על הבעל אלא על הבית כולו.