זעם הנעורים

אהבה וסבלנות הן מילות המפתח.
השלטת משמעת בדרך של ‘יד-קשה’
אף פעם לא תשפיע או תסייע בשום
חלק מן ההתמודדות. אל תבלבלו בין
רגש האהבה לבין פינוק!

לרב ברוידא שלום,

בעלי ואני פונים אליך כדי לבקש את עזרתך ולייעץ לנו בנושא רגיש וכואב – כיצד נוכל להתקרב ולתקשר עם בננו מרטי שהחל לעשן מריחואנה? יש לו התפרצויות זעם איומות המלוות בצעקות וכעס נוראים, כאשר אינו מצליח להשיג את מה שהוא רוצה. הוא בסך הכל בן 16!!! אני מתפללת להשם שידריך אותי וייתן לי את העצה הטובה, אך מזה אני על סף ייאוש.

אינני רוצה להיות מובלת על ידי הרגש, אני אוהבת את השם ואני מרגישה שעלינו על הדרך הנכונה בכל הקשור לאמונה שלנו בבורא העולם. מה שאנו חווים היום עם בננו הוא באמת מבחן-פתע, ואני ממש אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות עם איתו.

פעם, הוא היה בחור מקסים, מלא רחמים לסובבים אותו. היה טוב לכולם ומכבד את כולם. אבל לצערנו, התכונות הללו פשוט נעלמו מעל פני השטח…

תודה לך על הזמן היקר שאתה מקדיש לקוראים הפונים אליך ועל הדרך הנפלאה בה אתה מסייע לכולם. כל עצה או הדרכה תתקבל בברכה. בהערכה רבה, רוז.

רוז שלום,

השם יתברך פועל בדרכים נפלאות. המכתב שלך רק ממחיש ומדגיש את עוצמתה של התפילה האישית ואת העובדה שאת יכולה להמשיך להיות בטוחה בתפילותייך: את מבקשת את עצתו של השם, את ההדרכה הנכונה, וכל רצונך הוא למצוא את הדרך אל השם. כשאדם מבקש זאת, השם יתברך שמח להראות לו אותה, כפי שהוא מראה לך.

את תשובתי אליך אחלק לחמישה סעיפים:

1. ראשית, למרות "התפרצויות הזעם האיומות המלוות בצעקות וכעס נוראים" של בנך בן ה-16, עליך לגלות עדינות מחד, ומאידך נחישות ללא שום כניעה לטרור והסחטנות הרגשית שהוא מפגין. עליו לדעת, וגם ללמוד, שהתנהגות שלילית מסוג זה אינה מקובלת ואינה מובילה לשום מקום, ואם הוא רוצה לתקשר עם ההורים שלו עליו לעשות זאת בצורה מתורבתת, כפי שבני אדם נוהגים לעשות. כלומר, עליכם להתעלם מהצעקות, הצרחות והזעם. ומצד שני, עליכם לחזק את ההתנהגות הטובה של הבן על ידי שתעניקו לו תשומת לב מיוחדת, כאשר הוא מבקש זאת, באופן חיובי.

ילדים, לא פעם, נוטים להשתמש בדרכים שונות ומשונות כדי למשוך את תשומת ליבם של הוריהם, כאשר ההורים לא מעניקים להם אותה.

2. רצוי מאוד שבעלך יעניק לפחות שלוש שעות איכותיות של "אחד על אחד" עם בנכם בכל שבוע. זה יכול להתבטא בטיול רגלי משותף, רכיבה על אופניים, או כל דבר אחר שמעניין את שניהם.

הדבר החשוב אותו עליו להשיג בזמן הזה, הוא זמן איכות עם הבן. זמן בו יוכלו לשוחח ולהיות ביחד.

ככל שאת ובעלך תהפכו לאנשי סוד של בנכם, אנשים יקרים ואוהבים בהם הוא יבטח, כך שום חבר רע (או סביבה רעה) לא יוכלו להשפיע עליו. במקום לגעור בו, להעיר ולבקר את התנהגותו – שבגיל זה דבר זה ממילא לא עוזר – העניקו לו אהבה ותשומת לב רבה שתהפוך באופן אוטומטי למשהו שימושי, מסייע ומועיל. ככל שתרבו בזה, כך תרחיקו ממנו את ה"עשב" בו הוא משתמש ואת האפשרות שהוא יהפוך למכור.

3. התפללו, את ובעלך, לפחות עשר דקות בכל יום, מתוך הזמן של התפילה האישית שלכם, ובקשו מהשם שיוביל את בנכם בדרך הנכונה. אין שום דבר בעולם כמו דוגמה אישית שיכול לחזק זאת.

4. אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הספר "בגן האמונה" מאת הרב שלום ארוש, וכן את הספר שחיברתי – "The Trail to Tranquility" (שביל השלווה). "בגן האמונה" יהווה עבורכם זריקת עידוד וחיזוק האמונה שלכם, והספר "הדרך אל השלווה" יסייע לכם להתמודד עם כעסו של בנכם. שני הספרים יחד יעניקו לכם זווית ראיה נפלאה ומעניינת על אמונה, רוחניות, על מקומכם בעולם, ודרך לפגוש את אתגרי החיים עם חיוך על הפנים.

5. אהבה וסבלנות הן מילות המפתח. השלטת משמעת בדרך של ‘יד-קשה’ אף פעם לא תשפיע או תסייע בשום חלק מן ההתמודדות. אל תבלבלו בין רגש האהבה (שאף פעם אינו יותר מדי כפי שחושבים רבים) לבין פינוק. פינוק הוא כניעה להתנהגות שלילית הגורמת לגבולות ברורים פשוט ליפול.

למדו את בנכם את הדרך בה עליו להתנהג, אך בדקו היטב – את ובעלך – שאתם בעצמכם אוחזים בדרך זו ובסטנדרטים שאתם מציבים לבנכם גם מבחינה דתית. לילדים בגיל זה יש רדאר מחודד ורגיש לצביעות, לכן אנו, כהורים, חייבים לתרגל ולהשתמש בדרישות מילדנו על עצמנו, כי נאה דורש – נאה מקיים! נכון, זה לא קל לעצב התנהגות של נער בן-16 ממצב שלילי לחיובי, אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. כאשר בנכם יבחין שאת ובעלך מדברים אחד לשני בכבוד ואהבה, אף הוא ינהג כך, במיוחד כאשר יבין שהתקפי הזעם שלו לא מובילים לשום מקום.

כולי תפילה להצלחתכם. בברכה, הרב אליעזר רפאל ברוידא.