תפילה – הנשק הטוב ביותר!

פעם שאל רבי נתן: "מדוע לעת
זקנותי הולך לי הכל כסדר? משום
שבימי צעירותי הרביתי בהתבודדות…"
כי התפילה – היא הנשק הטוב ביותר
לכל דבר בחיים!

בגן הגעגועים – פרק 19

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

אדם שאוחז במידת האמונה מבין שאין לו עסק עם יצר הרע כלל! כל עסקו הוא רק עם הקדוש-ברוך-הוא. וכאשר יש לו מניעה, הוא יודע שהשם הוא המונע אותו והכל לטובה. הוא לא נחלש בדעתו ואינו מתבלבל כלל, אלא רק ממשיך להרבות בתפילות ולהתחנן אל השם שיעזור לו, עד אשר יזכה לעבוד את השם בשני יצריו, כמו שכתוב: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" (דברים ו), ודרשו חז"ל (ברכות נ"ד): "בשני יצריך – ביצר הטוב וביצר הרע.

ממילא, כאשר אדם אוחז במידת האמונה ומרבה בתפילות על כל דבר, אז כולם הופכים לו לעזר, אף הסיטרא-אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) והיצר הרע בעצמם. כי בודאי כל הכוחות כולם משועבדים להשם יתברך, וברגע שהשם רוצה שאדם יזכה בדבר מסוים, אזי כולם חייבים לעשות רצונו יתברך ולעזור לאותו אדם שהשם חפץ בו, ואז יוכל לעשות עבודתו כסדר בלי מניעות.

על זה אמר רבי נתן: מדוע לעת זקנותי הולך לי הכל כסדר? משום שבימי צעירותי הרביתי בהתבודדות…

וראה שם מעדנים ומאכלים טובים, ועמד ואכל והלך ושכב בזווית לראות מה נעשה שם…

עמד – כלומר התפלל, מכיוון שהתפילה נקראת עמידה. כאן אנו רואים, וגם בהמשך המעשה, שהשני למלכות אינו עושה שום דבר בלי התפילה, לכן הוא מתפלל ורק אז אוכל והולך לשכב לו בפינה רחוקה. הוא עושה זאת מכמה סיבות:

א. משום שהוא עדיין אינו יודע מה מהות המקום הזה, לכן אינו רוצה רוצה כלל שישימו לב אליו ויתחילו לשוחח איתו, כי מי יודע מי הם האנשים הללו – הטובים או רעים הם? ואולי בכלל לא טוב להתחבר איתם?… לכן הוא הולך לצד ושוכב שם.

ב. משום דרך ארץ, כי כאשר אדם נכנס למקום שאינו מכיר עליו להשתדל לא להתבלט ולא להפריע, לא להטריד אף אחד ולא להתערב בעניינים שלא שייכים לו. שלא כמנהג של כמה בני אדם, כאשר הם מגיעים למקום חדש ומיד מתחילים להתערב ולשאול שאלות ולהטריד את כולם.

ג. משום "והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה ו). כך צריך להיות מנהגו של אדם העובד את השם יתברך – להשתדל לא להתבלט, ועדיף שיתמקם בפינה כלשהי ובלבד שלא יראו אותו.

וראה שהמלך ציווה להביא המלכה, והלכו להביא אותה. והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה, והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאוד, באשר שהביאו את המלכה, והעמידו לה כיסא, והושיבוה אצלו, והיא הייתה הבת מלך הנ"ל, והוא (היינו השני למלכות) ראה והכירה. אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד שוכב בזווית, והכירה אותו, ועמדה מכיסאה, והלכה לשם, ונגעה בו, ושאלה אותו: האתה מכיר אותי? והשיב לה: הן, אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאלה אותה: האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך, נזרק מפיו הדיבור הנ"ל, וכאן, המקום הזה, הוא לא טוב…

המקום שבו נמצאת בת המלך הוא לא טוב, מכיוון שזהו מקומה של הסיטרא-אחרא. מתברר, שגם בצד הסיטרא-אחרא יש מלך – מלך זקן וכסיל, וגם לו יש היכלות ומשרתים, כי זה כנגד זה עשה האלוקים. וגם המלך הכסיל יודע שהעיקר בעולם הוא האמונה, לכן הוא תפס ולקח את בת המלך – שהיא האמונה – אליו.

זאת המלחמה שהסיטרא-אחרא נלחמת – לקחת לאדם את האמונה, אולם אנו – צריכים לגאול אותה מידה ולהחזיקה חזק.

ושאל אותה: האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך, נזרק מפיו דיבור הנ"ל, וכאן, המקום הזה, הוא לא טוב…

מכאן אנו למדים עד כמה צריך האדם להיות זהיר בדיבורו. ההשלכות של דיבור לא טוב היוצא מן הפה הן נוראות, כמו שאנו רואים במעשה זה, מכיוון שהדיבור שנזרק מפי המלך גרם לדבר נורא: בת המלך עתה שבויה במבצר של הסיטרא-אחרא, הנקרא "לא טוב".

דיבור לא טוב כולל בתוכו כל דבר לא טוב שאדם מוציא מפיו, כגון: בשורות רעות, או שאומר כעין נבואות רעות – שדבר כזה או אחר יהיה לא טוב וכו’, וכל שכן אם מוציא מפיו קללות וגידופים, לשון הרע וכו’. כל אלה מזיקים מאוד מאוד לאדם ולסביבתו.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)