לכל דבר יש סיבה

ישנם דברים שלא נראים לאדם והוא
לא מבין מדוע עשו אותם כפי שהם,
ולא כפי דעתו. אולם אם יסתכל בעיני
האמונה, יצליח לפענח ולפתור הרבה
תמיהות בחייו.

בגן החכמה – פרק 16

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

והלך ונסע לביתו,והיה לו ייסורין גדולים בדרך, כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר, ולא היה מוצא אכסניא כרצונו, והיה לו ייסורים הרבה…

רבי נחמן מציין שהייסורים של החכם בדרך נבעו מחכמתו. מכאן יכול כל אחד להבין מדוע הוא סובל מייסורים כל הזמן – משום שהוא מלא חכמות. הרי לאן החכמות של החכם הביאו אותו? הוא מלא ייסורים כל הזמן בגלל חכמתו, או יותר נכון מהגאווה שלו. הוא מרגיש שכולם טיפשים לכן אין לו עם מי לדבר, הוא מוצא בכל דבר פגם ורואה רק את החסרונות שבכל דבר. ובעצם, יש לו רצון לראות את אותם חסרונות משום שכך הוא מוכיח לעצמו שהוא חכם יותר מכולם, לכן ברור מדוע הוא לא ימצא אכסניה כרצונו.

כדרכם של בעלי גאווה – הכועסים על כל פרט קטן שלא נעשה כפי הבנתם ורצונם – הוא כועס כל הזמן. כאשר מגישים לו את האוכל – הוא מתעצבן: למה בצלחת הזאת? למה כמות כזאת? לא כך מכינים מאכל כזה וכן הלאה. כאשר הוא מקבל את חדרו – הוא מתעצבן: איזה חדר זה? קטן מדי! חשוך! השטיח מכוער! למה שמו את המיטה כאן?! אם המיטה הייתה מונחת לצד הקיר השני היה הרבה יותר מקום… איך הם לא שמו לב לזה?! והתמונה? כזאת תמונה שמים עם ריהוט כזה? כל בר דעת עם קצת טעם היה יודע שזה לא מתאים! פשוט מעצבן…

על זה אמרו חז"ל: "איזהו אורח טוב? כל שאומר – כל שטרח בעל הבית, בשבילי טרח. ואיזהו אורח רע? כל שאומר – כל שטרח בעל הבית, לעצמו טרח".

והחכם שלנו? הוא לא רק אורח רע, הוא אפילו אורח רשע. לא זו בלבד שאינו מעריך את מה שעושים בשבילו, אלא אף מתלונן ומוצא חסרונות בכל מה שעושים בשבילו.

לכל דבר יש סיבה!

מלבד ההסבר הפשוט על ייסוריו של החכם, הנובעים ממידותיו הרעות וגאוותו, ישנה נקודת התבוננות נוספת – נקודת האמונה, החסרה לאדם, ואשר בגללה הוא לא מרוצה מהאופן בו מסודרים הדברים סביבו. החכם הרי לא מצא אכסניה כרצונו, וזה מכיוון שהיו לו תלונות על הדרך בה מנוהלים הדברים וכן הלאה. אולם, אילו הייתה לו אמונה הוא היה יודע: החדר מסודר כך מכיוון שכך השם רוצה, כי יש סיבה לכל דבר ודבר – למה זה כך ולא אחרת.

בעניין זה כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, ל"א): "ודע, שהייסורים שיש לאדם בדרכים, הוא בסיבת גלגלי הרקיע. כי אין לך דבר מלמטה, שאין לו כוכב מלמעלה. יש כוכבים שהם מגדלים מיני עשבים באיזהו מקומות שהם מאירים, ויש שהם מחייבים שיהיה דרך בני אדם במקומות שהם מאירים. ויש שהם מחייבים שיהיה מִדבר, ויש שהם מחייבים שיהא ישוב במקומות שהם מאירים, ולפי ההתנוצצות הכוכבים על המקום, כן המקום מתנהג".

על פי שיחה זו ניתן להבין תמיהות רבות שיש לאדם כגון, כאשר רואה שדרך מסוימת הולכת במקום שנראה לו בלתי הגיוני, כי איך אפשר היה להעביר את הדרך במקום הזה?… יש מקום נוח יותר! או כאשר רואה שישוב מסוים נבנה במקום לא נוח, כאשר לא הרחק ממנו ישנו שטח ישר ונרחב המתאים יותר לישוב. וכן יש עוד דברים רבים שלא נראים לאדם, אך על פי השכל הישר היו צריכים להיות אחרת. כל הדברים הללו מקבלים משמעות אחרת כאשר אדם מאמין שישנה השגחה פרטית – מדוע הם כך ולא אחרת.

עוד נאמר בליקוטי מוהר"ן (תורה נ"ד), שבכל דבר יש ניצוצות השייכים למי ששייכים, ובדבר זה יש ניצוצות השייכים לאדם אחד, ובדבר אחר יש ניצוצות השייכים לאדם אחר. זו הסיבה מדוע אדם זה לובש ביום זה בגד מסוים, יושב על כסא מסוים וכו’. הכל כפי הניצוצות שיש לו בדבר שצריך לתקנם ביום זה ובשעה זו. על פי זה מובנת עוד יותר העובדה, שאין להתרעם מדוע מי שתכנן בית מסוים ראה לנכון למקם את חלונות הבית כפי שהם, או לצבוע את הקירות בצבע מסוים – דבר שלא מתאים לחלוטין לאדם אחר. כי אכן, לאדם השני זה לא מתאים משום שלפי הניצוצות שלו זה לא שייך, אולם לזה שבנה את הבית זה כן מתאים מכיוון שאלה הם הניצוצות השייכים לו.

כך בכל מהלך חייו של כל אדם – ישנם דברים שלא נראים והוא לא מבין מדוע עשו אותם כפי שהם ולא כפי דעתו. אולם אם יסתכל בעיני האמונה הוא יבין שכך השם רוצה שיהיה הדבר, ובודאי יש לבורא סיבה לכל דבר. לכן, כל זמן שזהו דבר שהוא יכול לשנות אותו בלי הרבה טרדות ועגמת נפש, בודאי הבחירה בידו לשנותו לפי טעמו. אולם, כאשר הוא רואה שזה לא נתון לבחירתו המיידית עליו לקבל את הדברים באמונה ולבטל את דעתו לדעת הבורא, המשגיח על כל פרט ופרט בבריאה. על ידי זה ימנע האדם מעצמו עגמת נפש רבה ובהרבה מקרים הוא יראה, בסופו של דבר, שטוב מאוד שהדברים כפי שהם.

ההישג האמיתי!

לאן החכם הזה הצליח להגיע אחרי שעשה דרך כל כך ארוכה? אחרי החכמה הרבה שהשיג? שכל בני העולם הם בעיניו כלא… הוא עמוס וגדוש בגאווה, מלא ייסורים וצער – שזהו בעצם עונש נורא המהווה נגזרת ישירה לכפירתו.

כיצד ייתכן שהחכם לא מאושר? הרי כל מה שרצה השיג והצליח בו ‘בגדול’. הוא רצה לשוטט בעולם – ושוטט. רצה ללמוד צורפות – למד ונעשה מומחה גדול. ליטוש אבנים – הצלחה גמורה. רפואה, כולל לטינית ופילוסופיה – מאה אחוז הצלחה. לכאורה, הוא היה צריך להיות האדם השמח והמאושר ביותר עלי אדמות, כמו שכל אחד בעולם בטוח שאם יצליח להוציא לפועל את כל שאיפותיו הוא יהיה אדם מאושר.

אז למה היה עצוב ומיוסר כל כך???

שוב אנו רואים, שכל דבר שאדם משיג בעולם הזה – ויהיה מה שיהיה – אם אינו מקושר לתכלית – הוא כלום, וכל מה שמשיג רק ממלא אותו בגאווה והוא חש ריקנות ותסכול נוראים. ואדרבה, ככל שהוא משיג יותר כך הוא מרגיש את הריקנות יותר, מכיוון שהוא יודע שיש לו הכל ובכל זאת, אין לו כלום. דבר זה אף יותר גרוע ממי שבכלל לא השיג הכל, כיוון שאדם שעדיין לא השיג הכל יש לו חיות כלשהי מהתקווה שאולי בעתיד, אם יצליח להשיג משהו, הוא יהיה מאושר.

אך גם זה שקר.

על האדם להיות חכם וללמוד מניסיונם של אחרים – שהשיגו הכל ואיבדו את החשק לחיות, משום שרק לאחר שהשיגו הכל הבינו שלא נשאר להם דבר לחיות בעבורו. לכן, יהיה הוא חכם יותר מהם ויבין שכל מה שמשיגים בעולם הזה אינו כלום, ויתחיל לחפש את חלקו, כלומר את החלק שלו בתכלית הכללית.

עתה הרבי יעשה הפסקה בתיאור דרכי החכם – הבא ללמדנו מהו ה"סור מרע" שאנו צריכים לנקוט בו, ויתחיל בתיאור דרכי התם – הבא ללמדנו מהו ה"עשה טוב" שצריכים לדבוק בו. על כך במאמרים הבאים ב"ה.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)