הבוטח בהשם חסד סובב אותו!

שליחי האדון התייצבו בשלישית
בביתו ותבעו ממנו, הפעם בתקיפות
יתירה, את התשלום. "אל תעשה
מאיתנו צחוק", כעסו. "שק התירוצים
שלך התרוקן!"

שמעו של היהודי ‘בעל הביטחון’ הגיע גם לאוזניו של רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש (הבעש"ט). היה זה יהודי פשוט, תושב אחד הכפרים, שליבו היה תמיד מלא ביטחון בה’ ולעולם לא נתפס לדאגה כלשהי. החליט הבעש"ט לתהות על קנקנו של יהודי זה ונסע אליו.

משהגיע הבעש"ט הקדוש אל ביתו של ‘בעל הביטחון’, קיבל האיש את אורחו, מבלי שידע את זהותו, בסבר פנים יפות. בתוך כך החל הבעש"ט לחקור את האיש על חייו ומעשיו. התברר כי הלה חוכר אחוזה מאדון המחוז. באחוזה זו הוא מפעיל פונדק דרכים ומגדל גידולים חקלאיים.

"כמה אתה משלם דמי חכירה?", התעניין הבעש"ט.

"שלושת-אלפים זהובים לשנה", השיב האיש.

"ובכמה תשלומים עליך לשלם את הכסף?", שאל הבעש"ט.

"אני משלם הכל בבת-אחת, בסוף שנת החכירה", השיב הלה.

מהמשך השיחה התברר לבעש"ט, כי שנת החכירה הנוכחית עומדת לחלוף בתוך כמה ימים. "האם כבר השגת את מלוא הסכום, או לפחות את רובו?", שאל את מארחו. "עוד לא", השיב. "שמא סומך אתה על חובות שאחרים חייבים לך?", הוסיף הבעש"ט לחקור. "לא ולא", אמר האיש בשלווה, "אין איש חייב לי פרוטה ואני סומך אך ורק על הקב"ה".

הבעש"ט הקדוש לא הרפה והמשיך לשאול. "מדוע אינך מנסה להשיג את הכסף? אולי תלווה מידידים?!"

"פסוק מפורש הוא בתהילים, ‘טוב לחסות בה’ מבטוח באדם’", אמר האיש בפשטות. "אדם, היום הוא כאן ומחר שם, ואילו הקב"ה לא יעזוב עני ביום צרה".

התפעל הבעש"ט ממידת הביטחון שהפגין החוכר הכפרי, וביקש רשות להישאר בביתו עוד כמה ימים, לראות איך וכיצד ייפול דבר. הסכים הכפרי בחפץ לב. "הכנסת אורחים מצווה חשובה היא", הפטיר והוסיף לשרת את הבעש"ט גם בימים הבאים.

* * *

דפיקות גסות נשמעו על דלת ביתו של החוכר היהודי יומיים לפני מועד תום השנה. היו אלה שליחי הפריץ, אשר באו לתבוע מהיהודי לסלק את חובו.

"אמרו לאדון כי עדיין לא הגיע מועד הפירעון", ענה החוכר בשלווה. למחרת עם שחר, שוב חזרו ובאו אנשי הפריץ לתבוע את דמי החכירה. "עוד היום גדול", השיב להם החוכר, כנקדימון בן-גוריון בשעתו, כשליבו סמוך ובטוח על בוראו בלבד.

* * *

עגלה רתומה לסוסים נעצרה בפתח ביתו של החוכר היהודי לעת צהריים. מהעגלה ירדו שלושה סוחרי תבואה. "רצוננו לקנות מהאדון הפריץ כך וכך כורים של חיטה, כך וכך שעורה, כך וכך שיבולת שועל", אמרו.

"שמענו כי האדון איש קשה ולא קל לעשות עמו עסקים. נודע לנו כי מנוסה אתה בקשריך עמו. בקשתנו, אפוא, ממך כי תואיל לתווך בינינו לבין האדון, ואנו נשלם לך דמי תיווך בעין יפה".

הקשיב היהודי לדבריהם, שמע את הסכום שהם מוכנים להוציא על הקנייה, ואמר: "התשלום שבכוונתכם לשלם על התבואה הוא להערכתי גבוה מדי, ואני משער כי האדון יסכים לעסקה גם במחיר נמוך מזה. לעומת זאת, בעבור התיווך מבקש אני שלושת אלפים זהובים".

הביטו בו הסוחרים כפי שמביטים על אדם תאב בצע או שאינו יודע להעריך שכר עבודה בהיגיון.

"תפסת מרובה לא תפסת", אמרו לו. "מוכנים אנו לשלם לך חמש מאות זהובים, אך לא יותר מכך".

סירב האיש להתמקח איתם. "גם אם תציעו לי שלושת אלפים זהובים פחות אחד, לא אסכים", הודיע בנימה נטולת תרעומת, ומיד הוסיף: "בבקשה, רשאים אתם לפנות אל האדון בעצמכם או להשיג לכם מתווך אחר".

"נלך לדרכנו ונקווה להשיג מתווך נוח יותר", אמרו הסוחרים המאוכזבים ונפנו לדרכם. "לכו וה’ יהיה בעזרכם", בירכם האיש.

הלכו הסוחרים והחוכר היהודי שב לענייניו בשלוות נפש מפליאה. בעוד כמה שעות יפקע מועד התשלום שעליו התחייב לבעל האחוזה, והנה הוא מוכן להחמיץ עסקה שהייתה מכניסה לו נתח נכבד מחובו לאדון.

ישב היהודי ועיין בספר. לאחר מכן הגיעה שעת מנחה, הוא עמד להתפלל בנחת ובכוונה. היום פנה, והשמש כבר עמדה לשקוע. שליחי האדון התייצבו בשלישית בביתו ותבעו ממנו, הפעם בתקיפות יתירה, את התשלום. "אל תעשה מאיתנו צחוק", כעסו. "שק התירוצים שלך התרוקן!"

"עמדו כאן ואביא לכם את הכסף", אמר להם היהודי ויצא מביתו. התייצב בפתח והביט אל האופק. הבעש"ט עקב אחריו בעניין רב.

לפתע נראתה עגלת הסוחרים שבה לעבר הבית. עצרו הסוסים בצניפה ורגליהם העלו ענן אבק. "מסכימים אנו, מסכימים לעסקה!", קראו השלושה לעבר החוכר. הם סיפרו לו כי כל הצעות המחיר שקיבלו בשעות האחרונות היו גבוהות בהרבה מההצעה שקיבלו ממנו, ובכלל זה דמי התיווך הגבוהים. מיד פנה החוכר אל הפריץ, ביצע את תיווך העסקה בהצלחה, קיבל את דמי התיווך ופרע את חובו לפריץ עד הזהוב האחרון.

* * *

לימים, כשסיפר הבעש"ט לתלמידיו על אותו חוכר, סיים ואמר: "בזכות מידת הביטחון שלה זכה יהודי זה, שכל מי שבאו עמו במגע – יצאו מרוצים. האדון והסוחרים יצאו מרוצים מהעסקה המוצלחת שעשו זה עם זה, החוכר עצמו בא על שכרו ביד נדיבה ופרע את חובו, הקב"ה מרוצה מהאמונה התמה שהפגין הכפרי הפשוט, וגם אני יצאתי נשכר, שכן הייתי עד לגילוי מופלא של ביטחון בה’, שכן הבוטח בה’ חסד יסובבנו".