סם החיים

אתה צריך כלים, אתה צריך שפע,
אז על מה אתה סומך? על מזלך הטוב?
אדם עם שכל בקודקודו מבין שכדי לזכות
בסם החיים, עליו להרבות בתפילה!

בשדי יער – פרק 6

זכה נעשית לו סם חיים

לא פעם מגיעים אלי תלמידי חכמים, שלמדו כבר בצעירותם בישיבה, ולכאורה – מה חסר להם? מה יותר טוב מחיי תורה? אך בכל זאת, הם מגיעים מבולבלים ושבורים. ואם עובר עליהם ניסיון כלשהו, הם מתייאשים ואינם מאמינים בעצמם כלל. הם לא מסוגלים לצאת מהחושך האופף אותם. מדוע? ושוב אשאל – מה חסר להם? במילה אחת: תפילה! זה מה שחסר להם. הם רחוקים מהגאולה מכיוון שהם רחוקים מהתפילה. ומה בכך שהם לומדים תורה? הלא הם רחוקים מלקיים את מה שהם לומדים.

העצה העיקרית לקיים את מה שלומדים היא להתפלל על כך. ואף אדם הלומד יום ולילה, וכוונתו לקיים את מה שלומד, עדיין צריך להתפלל הרבה מאוד כדי לזכות ולקיים את תלמודו, ואם אין בכוונתו לקיים זאת – אז העיקר חסר מן הספר. זאת, משום שהכלי העיקרי שבעזרתו יכולים לקיים את מה שלומדים הוא התפילה. יתירה מזו, בלי התפילה אין לו קשר עם השם, שהרי עיקר הקשר עם השם הוא על ידי התפילה. ואם כך, בשביל מה הוא לומד תורה אם לא בכדי שיהיה לו קשר עם השם?

כשלומדים תורה, ובעיקר כאשר לומדים ספרי מוסר וחסידות ופנימיות התורה, השלמות נעשית רק כאשר עושים מהתורה תפילה, כמו שכותב רבינו הקדוש (ליקו"מ כ"ב), שעל ידי שמתפלל על הנסתר ממנו, על ידי זה עולה מדרגה לדרגה, ומה שהיה בבחינת נסתר ממנו נעשה נגלה, ועתה יש לו בחינת נסתר גבוה יותר וכו’, וכותב שם שהתפילה היא בחינה יותר גבוהה מהתורה, עיין שם.

כמו כן כותב רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב, כ"ה): "גם טוב לעשות מהתורה תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה’ בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה הזו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשים שעשועים גדולים מאוד למעלה".

על ידי התפילה זוכה האדם לבנות כלים להוריד את השפע של התורה, ובלי התפילה התורה עוד לא מתגלה, בלי התפילה אור התורה לא מאיר ולא משפיע על האדם. לכן, למרות שברור מעל לכל ספק שמוכרחים ללמוד תורה, כי "לא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא", ואם אדם לא לומד תורה – על מה יתפלל? הוא לא יודע מה מותר ומה אסור, מה הבורא רוצה ממנה, ובעצם, אינו יודע דבר.

אולם, לאחר שלומד צריך האדם לקיים את תלמודו. כאן נכנסת שעת ההתבודדות, כמו שכתוב: "וידעת היום, והשבות אל לבבך וגו’". צריך האדם להכניס את הדעת והתורה שלמד ולכתוב אותה בליבו, בבחינת: "כתבם על לוח ליבך". דבר זה נעשה כשאדם מתפלל על מה שלמד. נמצא, שהתפילה היא קיום התורה, שמתפלל לקיים את התורה, ואם לומד בלי לקיים לא עשה כלום.

ובנוסף, על עוצם חשיבות לימוד התורה, כותב רבינו (תורה ק"א), שעל ידי שאדם מקבל על עצמו עול תורה, דהיינו שלומד בעיון, עד אשר משיג את השכל של התורה, על ידי זה זוכה לצאת ממידותיו הרעות, ומפנים חשוכות לפנים מוארות וכו’. אם כן, לכאורה די בלימוד התורה על מנת להגיע לתיקון ולגאולה. אך באמת, בכדי להגיע ללימוד בעיון ושהאדם יקבל על עצמו באמת עול תורה הוא צריך תפילה, הרבה תפילה. ואם יעיין כך בלי תפילה, הוא יתמלא בגאווה, והתורה, לא זו בלבד שלא תועילו לו לצאת ממידותיו הרעות, אף תזיק לו, על דרך דברי חז"ל שאמרו: "לא זכה נעשית לו סם מוות", וכמו שרואים בחוש, שישנם למדנים ומעיינים שהם רשעים גמורים החולקים על צדיקים ומזלזלים בכולם.

על פי זה מובן, שהאדם צריך להתבודד הרבה מאוד על לימוד התורה: הן שיזכה לשבת וללמוד תורה, והן שיבין את לימודו ויוציא ממנו מסקנות נכונות. וכמובן, שלא יתמלא בגאווה ושיזכה לצאת מפנים חשוכות לפנים מאירות וכו’.

וממה נפשך, הרי האדם צריך להתבודד כמה שיותר, ואין לימוד התורה יכול לפטור את האדם מתפילה, אלא אדרבה, הלימוד הוא הסיבה העיקרית להרבות בתפילה, הן מצד מה שמעורר את האדם להתפלל, כי כאשר הוא לומד מהי הדרך הישרה ללכת בה אז מתעורר בו הרצון לקיים זאת, ואז הוא מוציא את רצונותיו בפיו, שזו למעשה התפילה. והן משום שהאדם צריך רחמים רבים כדי לזכות וללמוד את התורה לשמה, כמו שאמרו חכמים: "מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו" (נדה ע), ומסיקה הגמרא שם, שזה בלא זה אי אפשר. אלא, צריכים להרבות בישיבה ובבקשת רחמים.

וכל שכן, כפי שאמרו חז"ל, שיש בתורה שני כוחות: זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. אדם שמאמין בדברי חז"ל אלה, על מה הוא סומך שלא להיות בכלל אותם שלא זכו ונעשית להם התורה סם מיתה? על מזלו הטוב? בודאי כל אדם עם שכל בקודקודו, מבין שהוא צריך להרבות בתפילה ותחנונים כדי להיות בבחינת "זכה", שהתורה תהיה לו סם חיים.

לכן, לימוד התורה הוא אחד הנושאים שכדאי מאוד שאדם יקבע לעצמו להתפלל עליו כל יום במשך חצי שעה, במשך תקופה ארוכה, ויבקש מהשם שיאיר לו את הדרך ללימוד ושיזכה לאהבת התורה, להוציא מסקנות נכונות מהלימוד ולקיים את תלמודו. וכך יתפלל במשך תקופה, ויאמר תודה ויודה כל יום על כל מה שזכה ללמוד, ואפילו אם למד רק שורה אחת – יעשה חשבון נפש על לימוד התורה של היום האחרון.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)