מסכת כרתות פרק ו משנה ב-ג

ו,ב  אשם ודאי, אינו כן:  אם עד שלא נשחט, ייצא וירעה בעדר; אם משנשחט, הרי זה ייקבר.  נזרק הדם, הבשר ייצא לבית השריפה.  שור הנסקל, אינו כן:  אם עד שלא נסקל, ייצא וירעה בעדר; אם משנסקל, מותר בהניה.  עגלה ערופה, אינה כן:  אם עד שלא נערפה, תצא ותרעה בעדר; אם משנערפה, תיקבר במקומה–שעל ספק באת מתחילתה, כיפרה ספקה והלכה לה.

 

ו,ג  רבי אליעזר אומר, מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים.  אמרו עליו על בבא בן בוטא, שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד.  אמר, המעון הזה, אילו היו מניחים לי, הייתי מביא; אלא אומרין לי, המתן עד שתיכנס לספק.  וחכמים אומרין, אין מביאין אשם תלוי, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.