שמחה בכל מצב!

בכל מצב, בכל זמן, אומר לנו רבי
נחמן, עלינו לשמוח! השמחה אינה
תלויה בשום גורם חיצוני. אין זה
משנה במה עוסק האדם, כמה הוא
מרוויח או מה אוכל לארוחת צהריים…
 

בגן החכמה – פרק 18

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם ולא היה בקי בהמלאכה כל כך, על כן היה פרנסתו בדוחק גדול ובצמצום, ולא היה לו פנאי אפילו לאכול, כי היה צריך תמיד לעסוק במלאכה מחמת שלא היה יכול (לעשות) האמנות בשלמות, רק בשעת המלאכה, בשעה שהיה נוקב במרצע והיה מכניס ומוציא החוט העב של התפירה כדרך הרצענים, אז היה נושך חתיכת לחם ואוכל…

בניגוד לחכם, לתם לא היה זמן לכלום וזהו דבר טוב מאוד לכל אדם, מכיוון שכך אין לו זמן לחשוב מחשבות ולשקוע בדיכאונות ובלבולים. לעומת החכם, שהיה לו את כל הזמן שבעולם להתבלבל…

אנו רואים שחייו של התם לא קלים כלל. הוא לא היה בעל מקצוע טוב, לכן לקח לו הרבה זמן להכין את הנעליים, וגם המעט שהספיק לעשות היה באיכות גרועה כל כך עד שלא היו אפילו קונים ש’יקפצו’ על סחורתו, ופרנסתו הייתה בדוחק גדול ובצמצום עד שאפילו פנאי לאכול בנחת לא היה לו.

כל זה מבליט את הפער בינו לבין החכם.

לחכם – הכל ‘הלך’ בקלות ובמהירות. הוא חי חיי כבוד ועושר.

לתם –לא ‘הלך’ בחיים, בלשון המעטה, אלא אדרבה, רבי נחמן מציין שחייו היו קשים מאוד.

אם ישאלו אותנו – מי מבין שניהם צריך להיות האדם השמח והמאושר? ללא ספק נענה כולנו בפה מלא: החכם המוצלח! כי מה כבר אפשר לצפות מהתם שלא הולך לו כלום? שיהיה רק בדיכאון, רדיפה עצמית ועצבות, שיהיה אכול מקנאה ועינו תהיה צרה בהצלחתם של אחרים, יבכה, יתלונן ו… ו…

אבל המציאות הייתה אחרת לגמרי… הרבי כותב:

ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד, והיה רק מלא שמחה תמיד…

כאן רבי נחמן מלמד אותנו שכל אחד ואחד יכול להיות בשמחה תמיד! כי השמחה אינה תלויה בגורמים חיצוניים, אלא אך ורק באמונה של האדם – שהכל מהשם והכל לטובה! מכיוון שזה הדבר העיקרי שגורם לאדם להיות שמח בחלקו. לכן הוא מספר על אדם שיש לו את כל החסרונות האפשריים וחייו קשים ומצומצמים – והוא תמיד בשמחה גדולה הממלאת אותו עד גדותיו!

אילו רבי נחמן היה מספר על אדם עם פחות חסרונות, היה נשאר מקום למישהו מאיתנו לחשוב שהמציאות שלו יותר קשה משל התם, לכן אינו יכול לשמוח. אולם הרבי מספר דווקא על התם שהיו לו את כל החסרונות האפשריים, זאת על מנת לא להשאיר שום מקום לטעות – אם התם היה שמח כל אחד צריך להיות שמח!

שמחה בכל תנאי

השמחה היא תוצאה ישירה של אמונה בבורא העולם בשלמות. אדם עם אמונה לא צריך שום תנאים כדי להיות שמח, אלא בכל מצב שהשם שם אותו, בכל ניסיון שהשם מנסה אותו, בכל אופן שהשם מנהיג אותו – הוא בשמחה. הוא פשוט שמח בחלקו.

"שמח בחלקו" הינה הגדרה נכונה למידת השמחה – כשאדם שמח בחלקו הכוונה היא בכל חלקו, באיזה חלק שיהיה, גם החלק החסר והקשה וגם כשלא הולך לו. זאת, משום שהוא יודע שגם החסרונות והקשיים הם בכלל "חלקו" – לטובתו ולמען שלמותו ותכליתו! דבר זה מעיד עליו כאדם בעל אמונה שלמה בהשגחה פרטית. כלומר, שהשם הוא הקובע לכל אדם את מנת חלקו וגורלו, כפי שהוא יתברך יודע, ואך ורק על ידי המציאות המסוימת הזאת על כל פרטיה הוא יגיע אל הטוב ביותר, כלומר, אל התכלית שבשבילה הוא נברא, כי כך אדם מאמין זוכה להיות שמח בחלקו באמת.

כאשר אדם חי עם האמונה שהכל בהשגחה פרטית מדויקת ושכל כוונתו של הבורא היא רק להיטיב לו – לכוון אותו לתכליתו ולייעודו והוא שמח בכל המציאות שהשם שם אותו בה, אז הוא חי בכל רגע ורגע מימי חייו את הטוב שבשבילו הוא נברא, והוא לא צריך לחכות לתכלית שתגיע לעתיד לבוא כדי לחיות אותה, אלא כבר בעולם הזה הוא חי חיים טובים שהם מעין עולם הבא, כמו שכתב רבינו הקדוש (ליקו"מ ד): "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". זאת אנו רואים בבירור עם התם הקדוש, שהיה תמיד בשמחה עצומה ולכן לא היה לו שום חסרון.

החכם, לעומתו, אף פעם לא היה יכול לשמוח בחלקו, מכיוון שלא האמין שהשם הוא הקובע את חלקו של האדם, ושכל הבחירה של האדם היא רק אם לקבל את מה שקורה אתו באמונה – שהשם קובע את המציאות שלו ויש להשם מסר אליו בכל דבר שקורה לו ובודאי הכל לטובה. או, חס ושלום, לכפור ולטעות, לחשוב שהוא זה הקובע את המציאות והכל תלוי רק בו, וכתוצאה מכך להתמלא בגאווה בכל פעם שמצליח או להישבר בכל פעם שנכשל, לכן הוא מייסר את עצמו על כל דבר קטן ביותר שלא הולך לו כרצונו. וגם כאשר הוא מתגאה בהצלחה, נשארת לו תמיד הרגשה מרה שזה לא מספיק עדיין… כל זה קורה לו רק משום שהוא לא חי את האמונה שהכל בהשגחת הבורא ויש תכלית לכל דבר שהוא עושה, בין אם הוא מצליח ובין אם לאו.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)