העיניים – הבחירה הראשונה

הבחירה הראשונה מתחילה בעיניים.
כשעיניו של האדם ‘משוטטות’ כל
הזמן ומחפשות מה לראות, הוא מאבד
באופן מידי את הבחירה, ואז נשלט
בידי היצר הרע והתאוות.

בגן הגעגועים – פרק 22

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

והלך ועשה כן. ובסוף השנה האחרון היה מתענה, ולא היה ישן, והלך לשם. והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאוד, והיה מתאווה לעיניו מאוד…

השני למלכות עושה כפי שציוותה עליו בת המלך. הוא בוחר לו מקום ויושב שם, ומנצל כל רגע של פנאי להתגעגע אל האמונה ולהתפלל עליה. ביום האחרון, כפי בהמשך לדבריה, הוא מתענה.

לאחר שעשה את כל אשר ציוותה עליו בת המלך, לא נשאר לו אלא ללכת אל המקום שהיא שם כדי להוציאה. אך דווקא אז, כשהוא ממש סמוך אל הגאולה, אז מתגבר עליו היצר הרע ומכשילו. ומהיכן מתחילה הנפילה? מהיכן מתחיל כישלונו של המשנה למלכות? מהעיניים…

העין רואה והלב חומד

הרב חשין זצ"ל, מחשובי חסידי ברסלב בדור הקודם, היה אומר בשם הזוהר הקדוש, שליצר הרע אין רשות להיכנס אל האדם אלא דרך העיניים. כאן, במעשה זה, אנו רואים כיצד עיקרון זה אכן קורה. אם השני למלכות היה שומר את עיניו – כלומר עוצם אותן – הוא לא היה נכשל והיה מוציא את בת המלך.

החטא הראשון שנעשה בעולם – חטא אדם הראשון – התחיל בעיניים, כמו שכתוב: "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה ויאכל" (בראשית ג).

כל הפגמים האפשריים – תאוות נשים, אכילה, ממון, חמדה, גזל וכדומה – כולם מתחילים בעיניים, כמו שכתוב: "עין רואה, והלב חומד…" (רש"י שלח ט"ו).

כלומר, זהו חוק טבע – כאשר העין רואה מיד הלב חומד ואז האדם נשלט על ידי יצרו הרע, המביא אותו לכל העבירות שבעולם. מובן אם כן, שעל ידי שמירת העיניים האדם ניצל מכל זה, מכיוון שאינו רואה את הדבר כלל, וממילא אינו חומד אותו.

כל קנאה, שנאה, לשון הרע או בלבול וחלישות הדעת – כולם מתחילים אף הם בעיניים. כאשר אדם רואה אנשים אחרים ומשווה את עצמו אליהם, ומתוך כך מגיע לכל מיני מסקנות ובלבולים לגבי הסובבים אותו ואף לגבי עצמו.

הבחירה הראשונה

הבחירה הראשונה היא בעיניים – אם לעצום אותן או לא. אם האדם לא עוצם את עיניו הוא מאבד באופן מידי את הבחירה שלו, ולמעשה הוא נשלט בידי היצר הרע ותאוות העולם הזה.

אולם, רק כאשר אדם עוצם את עיניו הוא ניצל מן החמדה, ואז הוא עומד בפני הבחירה האמיתית, אם לחשוב על השם או להתגאות חלילה. אולם, אם יפתח אותן בודאי שייכשל, כי כבר אמרנו "עין רואה – והלב חומד", וכאשר הלב חומד את האסור לו הוא כבר נעשה טמא בתאוות רעות ובהרהורים, וזה גרוע אפילו מהמעשה עצמו.

רק כאשר אדם עוצם את עיניו יש לו בחירה. והבחירה שלו היא – אם לחשוב על השם ולדעת שאין עוד מלבדו, שהשם משגיח עליו והוא הנותן לו את הכוח לשמור את עיניו, או, חלילה, ליפול לגאווה ולחשוב: אני הצדיק, אני הוא זה השומר את העיניים וכו’.

כשאדם אינו שומר את עיניו אז הבחירה שלא לא מתחילה בכלל, ואין לו שום קשר לתכלית, משום שהוא בודאי שוכח את השם מכל מה שעיניו רואות. וצריך כל אחד להתעורר בעניין זה. הלא גם במקומות שאנו חייבים לפתוח עינינו אנו צריכים רחמי שמים רבים כדי לא להתבלבל מהעולם הזה, ולהמשיך להיות דבוקים בהשם ולראות רק את בורא העולם לנגד עינינו תמיד.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)