שינה עמוקה

כאשר אדם מתעורר מעצמו, כשהוא
מתחיל לשאול שאלות על החיים: מהי
התכלית שלי? מדוע אני מרגיש חסרון
כל הזמן? מדוע איני מסופק ומאושר?
רק אז אפשר לעזור לו.

בגן הגעגועים – פרק 24

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאוד והיה מתאווה לעיניו מאוד. ועמד ואכל משם, ותיכף שאכל התפוח, נפל וחטפתו שינה…

רבי נחמן, בתורה ס’ שבליקוטי מוהר"ן – שהיא פירוש על המעשה בו אנו עוסקים – כותב, שיש בני אדם שנופלים לשינה בעקבות אכילה שלא כראוי, וזו לשונו:

"כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם, ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה.

כי עיקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב: "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז). וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות. אבל כשנופל לבחינת מוחין דקטנות, בחינת שינה, אין יכול להתעלות למעלה.

ויש שנפלו לבחינת שינה על ידי תאוות ומעשים רעים. ויש שהם אנשים כשרים ויפים, רק שנפילתם הוא על ידי אכילה. כי לפעמים כשאוכל האדם מאכל, שלא נתברר עדיין למאכל אדם, על ידי זה נופל מוחו לבחינת שינה. כי כמו בגשמיות יש מאכלים שמרבים שינה ויש שממעטים שינה, כמו כן ברוחניות, יש מאכלם שלא נתבררו, שמפילין לבחינת שינה…"

והיה ישן זמן מרובה מאוד, והיה המשרת מנער אותו, ולא היה ניעור כלל…

לאדם עצמו אין שום התעוררות מעצמו, ולא יועיל לו כלום כדי להתעורר מהשינה. לכן, ככל שניסה המשרת לעוררו ולנערו משנתו – הוא לא הצליח.

כאן מדובר בעניין הבחירה שהיא תמיד חופשית. ועיקר הבחירה היא כאשר האדם מתעורר, על כל פנים, קצת מעצמו ומבקש את האמת, ואם לא תהיה לאדם התעוררות מועטה זו, אז לא תועיל לו התקרבותו לצדיקים, גם לא התורה שלומד ולא המצוות שמקיים, אפילו סיפורי מעשיות – המיועדים לעורר את האדם משנתו – לא יועילו לו, אלא רק אם האדם מתעורר מעט מעצמו, כמו שכתב רבי נחמן: "וצריך לעוררו משנתו, ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר מעצמו, כי צריך איתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה).

אחר כך הקיץ משנתו ושאל להמשרת: היכן אני בעולם?

אך כאשר אדם מתעורר מעצמו, כאשר הוא מתחיל לשאול שאלות על החיים: מהי התכלית שלי? מדוע אני מרגיש חסרון כל הזמן? מדוע איני מסופק ומאושר? האם לשם הבלים אלו אני חי? וכדומה, רק אפשר לעזור לו להתעורר הלאה ולקרבו אל התכלית שלו.

לכן מציין רבינו במעשה, שכאשר השני למלכות מקיץ משנתו זה התבטא בשאלה הראשונה ששאל: היכן אני בעולם?

וסיפר לו המעשה…

לאחר שלשני למלכות הייתה התעוררות מעצמו, דבר הנקרא בלשון הקבלה: "איתערותא דלתתא", אז סיפר לו המשרת ‘מעשה’. כלומר, סיפר לו סיפורי מעשיות משנים קדמוניות כדי לעזור לו להמשיך את התעוררותו.

ללא זה, עלול האדם ליפול לשינה עוד יותר עמוקה, כפי שצוין בתורה הנ"ל: "רק כשמתעורר מעצמו, אם לא היו מעוררין אותו, היה נשאר ישן יותר. על כן, צריך תיכף כשמתעורר להראות לו פניו, ולהלביש אותו בפניו, שנסתלק ממנו בשעת שינה, וזהו בחינת התעוררות השינה".

כאשר אדם נופל לשינה רוחנית, כלומר, כאשר הוא מאבד את הקשר עם התכלית – עם האמונה, אז צריך לעורר אותו על ידי סיפורי מעשיות משנים קדמוניות.

ידוע הדבר, שלפני שרבי נחמן החל לספר את סיפורי המעשיות לאנשיו, הוא אמר: "עתה אתחיל לספר מעשיות". וכוונתו הייתה, בגלל שראה שאין מועיל להם כל התורות שאומר לפניהם, לכן אין לו ברירה אלא לספר להם מעשיות, מכיוון שזה יועיל להם להתעורר מהשינה.

בתיבות (המילים) של הסיפורים הפשוטים הללו, מלובשים סתרי התורה הגבוהים ביותר, עד כדי כך שצדיקים הבקיאים בתורת הקבלה העידו, שבכל דף שבסיפורי המעשיות נרמזים כמה וכמה דפים מספר "עץ החיים".

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)