כשהכלבים נושכים

אתם יכולים לכבות את הטלוויזיה
ולשמוע מוסיקה טובה, או לדגדג
את הילד שלכם, או לדבר עם הכלב
שלכם שמת לקצת תשומת לב.
או יותר פשוט – לשנות גישה.

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. אפילו כאשר פעילי ארגון טרור רוצחים אנשים בהודו, כשאזרחי ישראל מפונים מבתיהם, וגם כשהכלכלה קורסת. כל המקרים האלה – כשחלקם מצבים מתמשכים – כואבים מאוד ומשאירים אותנו ערים כל הלילה. ולמרות זאת, עלינו לעשות את רצון השם – בשמחה.

האם רגשות שליליים ושמחה יכולים להתקיים במקום אחד? אתה באמת יכול לשמוח ולפחד באותו זמן? כנראה שכן, כי זה כמו אדם שהולך לפגוש בפעם הראשונה את מי שאמור להיות בן/בת הזוג שלו לעתיד. או כאשר רואים את התינוק בפעם הראשונה אחרי הלידה. מקרים בהם יש תערובת של שמחה ופחד ביחד.

ושאלה אפילו מוזרה יותר – האם אתה יכול לשמוח ולהיות מדוכא בו זמנית? גם כןא כנראה שאתה יכול, כי זה כמו שהבן שלך יוצא מהבית לקראת השנה הראשונה באוניברסיטה (והוא יגור במעונות). או כשאתה יוצא לגמלאות ממקום העבודה בו עבדת זמן רב, ואתה חייב להיפרד לשלום מהרבה חברים מהעבודה, למרות שאתה מצפה לימים שלווים ונינוחים. גם כאן, השמחה מהולה בפחד וחשש.

ישנם מקרים חריגים שנראים קצת מסובכים. אם ‘נשחיר’ את התמונה ונעשה אותה יותר גרועה, אז נגלה שמקרים אלה לא מעטים בכלל. יש מהם הרבה. אולם את העיקרון המרכזי אי אפשר להכחיש. באמצע המרוץ, בזמנים של ‘ללא-הפסקה’, כל מה ש’המזנון’ יכול להציע לך הוא שליליות ועצבות, עליהם אפשר למקד, לאורך ולרוחב, את מהלך היום, ועם כל זה, עלינו להחזיר את עצמנו למצב של שמחה.

דרישה זו, שנעבוד את השם בשמחה, דורשת מאיתנו להעתיק את הפוקוס שלנו, את תשומת ליבנו, אל החיובי שבכל דבר ומצב. אנו מוכרחים לחפש מה כן נמצא שם, ולא לתת את דעתנו למה שאין. ההסתכלות וההערכה שיש בצד החיובי נעשית קלה יותר ככל שאתה מתרגל אותה, ואלה הן החדשות הטובות. אנו לומדים להבחין בחיובי שבכל דבר בגלל שזה נמצא ממש מתחת לאף שלנו, אבל לא הצלחנו לראות אותו עד עכשיו מכיוון שהיינו עיוורים, התמכרנו לרגשות השליליים – לכאב ולצער, לעצבות ולדיכאון – ונתנו להם רשות לשלוט בהשקפתנו וראייתנו את החיים. אבל ישנם מצבים שכל כך מסלפים ומעוותים את החשיבה והלב עד כדי כך, שפעולת גירוש המחשבות הרעות נראית לנו כמשימה בלתי אפשרית. בנקודה זו אנו חייבים לבקש את עזרתו של השם, לחפור עמוק עד שנגיע ל"נפט".

לא פעם, אנחנו לא מצליחים להעתיק את מקום ההתמקדות ותשומת ליבנו, מכיוון שאנו מוכרחים להבין את הכללים הרוחניים של העולם בו אנו חיים, אם אנחנו רוצים להיות בשמחה. מדוע שאהיה שמח במצב מסוים שנראה כה מעוות ומסולף ושלא ניתן להכחשה? עלינו לשאול ‘למה’ ולחפש את התשובה. וגם אם לא נגלה למה מקרה מסוים מתנהל כפי שהוא, זה מפני שרק השם באמת יודע למה. אנו מבינים שישנם עקרונות מרכזיים ב’הצגה’ הזאת, ולכל מקרה יש קשר כזה או אחר למה שמתרחש, ושהדינאמיקה של התרחשות האירועים הללו היא בשליטתו המוחלטת של השם יתברך.

הדרישה שנהיה בשמחה תמיד מובילה אותנו להתמודדות עם העובדה שהשם הוא השולט. לא אני, לא אתה, גם לא הרוצחים עם מכונות-הירייה שרצחו חפים מפשע בהודו, לא הילדים שלך, לא הבוס שלך וגם לא ג’ורג’ בוש. עלינו לבצע את הקפיצה המדהימה הזו, גם אם זה נראה בלתי אפשרי או לא יאומן, דבר שתמיד הכה בי וגרם לי להישמע מטורפת לכל הדעות כשאמרתי אותו: יש כוח אינסופי, נסתר, ישות שיודעת הכל והיא אחת (לא הרבה), שקיימת מעל לזמן והמקום, שיצרה את הכל, ושנושאת באופן קבוע את הכל, שנמצאת ומעורבת בכל מה שקורה על סקלת האירועים – הקטנים והגדולים כאחד – בעולם הזה! לכן, הציווי להיות בשמחה תמיד מוביל אותנו להמשיך ולצעוד בדרך ולהתמודד עם מספר עובדות רוחניות מכריעות לגבי העולם בו אנו חיים, אפילו עובדות שנראות אבסורדיות או מגוחכות, ואפילו כשאומרים אותן בקול.

משמאל: רב חסיד ברסלב – הוא מטפל בעניינים ובבעיות של אנשים רבים כל הזמן, אך למרות זאת, תראו את החיוך על הפנים שלו!

תחשבו על כל העבודות שיש שם בחוץ, שמכריחות אנשים להתמודד עם אתגרים שבקלות הופכים את המצב לדיכאוני וכואב, למשל: עובדים סוציאליים למען ילדים שסובלים, רבנים, קציני משטרה ובלשים, נהגי אמבולנס, רופאים, ובמיוחד אלה המתמחים ועוסקים באזור הרגיש של הרפואה – ילדים חולי סרטן, לידות מוקדמות וכדומה, האנשים שמנקים את זירות הפשע, אנשים ששוחטים את הבהמה כדי שיהיה לנו בשר, וטרינרים, ואולי הדבר המאתגר ביותר – חיילים.

איך אנשים מצליחים לעבוד בעבודות כאלה שנים על גבי שנים ולא הופכים לאנשים דיכאוניים? איך יכול להיות שחיילים ישרתו באותה יחידה, זה לצד זה, יראו ויחוו את אותם מראות, שנגלים להם במשך שרותם הצבאי, ואחד יחזור הביתה שבור ואילו השני יחזור, למרות כל מה שראה, בריא ושלם? אני טוענת שלרבים מהם זה קורה מכיוון שיש להם מקום מסוים בתוכם ממנו הם שואבים את הכוח לשים את המעוות והכואב, את כל הפעולות והמראות להם הם עדים ומחויבים, בצד. עוד אטען, שחלקם הגדול מומחים בלראות את החיובי שנמצא לצד השלילי, את השמחה לצד העצבות.

האתגר להיות תמיד בשמחה מכריח אותנו גם לשנות את הדרך, את תפישת חיינו, ולא רק את הגישה שלנו. יכול להיות שאנו מחויבים לדפוסי התנהגות שלא מעורבת בהם סכנה גדולה, כך שזה לא גורם לנו חרדה, אבל הם בהחלט גורמים לנו להשתמש, בלי לחשוב פעמיים, בכרטיס האשראי לקניות לא מוגבלות, או ‘לשרוף’ את הכסף במקומות בילוי שונים, כמו בפאב,

ואולי עדיף שנבחר בחברה טובה והולמת יותר, אפילו שזה כרוך בניתוק קשרים עם אנשים מסוימים, או שנפחית מגע עם אנשים שמושכים ומורידים אותנו יגון שאולה,

או שאולי פשוט נאמץ התנהגות חיובית וטובה יותר. אני, למשל, עושה תרגילים בהרמת משקולות, שגורמים לי להרגיש טוב, עשירה ושמחה בחלקי. דבר שגורם לי לנהוג בצורה חיובית. כי בתוכי, עמוק בפנים, אני מרגישה טוב עם עצמי, מרגישה חיובית.

אתם יכולים גם לכבות את הטלוויזיה ולשמוע מוסיקה טובה, או לדגדג את הילד שלכם, או לדבר עם הכלב שלכם שמת לקצת תשומת לב,

או שנהיה מוכרחים לשנות את תחום העיסוק שלנו, לעבור לרשת תמיכה קרובה יותר,

או שנטפל בכל מיני דברים שמרחפים מעל ראשינו.

הכלל הוא – שאם אנו בשמחה נדרש מאיתנו לפעול, לעשות משהו, כדי שנהיה פעילים בעניין הזה, כך נוכל לראות את העזרה העצומה והגדולה שהשם מקיף אותנו בה, והשם גילה לנו את כל הטכנולוגיה והמנגנונים אותם אנו צריכים כדי לממש זאת.

אחרי הכל, האם היוצר הרחמן והנדיב ידרוש מאיתנו לעשות משהו בלתי אפשרי?