העיניים הפנימיות

כאשר אדם חושב שיש עוד משהו
חוץ מהשם, ח"ו, סימן שהוא לא
מוכן להוציא את בת המלך ולכן הוא
מסתכל כל הזמן סביבו. אז אתה
מחפש או מסתכל?

בגן הגעגועים – פרק 23

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

הפנימיות של שמירת העיניים היא אמונה, כאשר אדם יודע שהוא חי עם השם ושאין עוד מלבדו. אם כן, מה עוד יש לו לראות? הוא גם יודע שכל תנועה ותנועה שלו צריכה להיות על פי דרכי השם, ואם אין לו ציווי לפתוח את עיניו אין לו רשות לפתוח אותן, כפי שנאמר בשם רבינו לופיאן זצ"ל, שאברהם אבינו לא הרים את עיניו מארבע אמותיו כל ימי חייו, חוץ מפעמים בודדות שהיו על פי ציווי השם.

לכן, בכל פעם שאברהם אבינו הרים את עיניו דבר זה צוין במפורש בתורה, כמו שכתוב: "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב, ד), אברהם הרים עיניו לראות את מקום השכינה.

פעם נוספת בה הרים אברהם אבינו את עיניו הייתה כדי לקחת את האיל שנשלח לו במקום יצחק (בעקידת יצחק): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך קרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו" (שם, יג).

באברהם אבינו נאמר: "וישא את עיניו וירא את המקום", ופירשו חז"ל, שראה את השכינה, מכיוון שליבו היה שלם. גם בפנימיותו רצה אברהם לראות רק את השם, לכן גם כשהרים את עיניו זה מה שהן ראו – את השכינה.

לעומת זאת, בעשיו נאמר: "וישא את עיניו…" (בראשית לג) אולם מה הוא ראה? "…וירא את הנשים". למרות ששמר את עיניו, הרי בסופו של דבר הוא גדל בביתו של אברהם אבינו עם יצחק אבינו, אולם בתוך ליבו רצה לראות נשים, לכן זה הדבר שראה כאשר הרים את עיניו, וכמו שאמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו…"

רבי יעקב אבוחצירא ע"ה שאל פעם: אם הכל מתחיל בעיניים, מדוע הקדימה התורה את הציווי שלא לתור אחרי הלב לציווי שלא לתור אחרי העיניים? כמו שכתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו).

התירוץ לכך הוא, שאדם עם אמונה בודאי הולך בעיניים עצומות, לכן אין צורך כלל לצוות עליו שלא לתור אחר עיניו. כי הלב, הוא המסית את האדם לפתוח את עיניו, לכן כתוב "לא תתורו אחרי ללבכם" תחילה.

לכן כתוב גם: "הישמרו פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם" (דברים יא). ופירש הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל, שתיכף ש"יפתה לבבכם", כאשר האדם מניח ללב לפתות אותו אחרי דבר כלשהו מחוץ לגבול הקדושה, כלומר חוץ מהשם, מיד הוא בכלל "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים", מיד הוא מאבד את הקשר עם האמונה והוא כבר נקרא עובד עבודה זרה, אפילו אינו עובד עבודה זרה כפשוטו.

מה אתה מחפש?

השני למלכות טרח ויגע כל כך במסירות נפש רבה להוציא את בת המלך. הוא הלך במדבריות וביערות במשך שנים עד שמצא אותה במבצר. וגם אז לא הסתיימה עבודתו, הוא היה צריך לשבת שם באיזה מקום ולהמשיך להתגעגע אליה. והלך ועשה כל מה שציותה עליו, וכסף והתגעגע, וביום האחרון התענה ולא ישן. הרבה יגיעות היו לו, לשני למלכות. אך עכשיו, כאשר סוף כל סוף הוא הולך להוציא את בת המלך הוא נכשל. מדוע? מכיוון שלא שמר את עיניו.

אתה הולך להוציא את בת המלך? את האמונה? עצום עיניך! תהיה מרוכז במטרה שלך! על מה אתה מסתכל? מה אתה מחפש?

כאשר אדם חושב שיש עוד משהו חוץ מהשם, ח"ו, סימן שהוא לא מוכן להוציא את בת המלך ולכן הוא מסתכל כל הזמן סביבו. אם הייתה לו אמונה הוא לא היה מסתכל על שום דבר, כי אין על מה להסתכל, כי אין עוד מלבדו! ואם כך, מה עוד יש לראות?!

כך הוא הדבר בכל אדם. כל אחד צריך לשאול את עצמו: מה הוא מחפש בחיים? האם הוא רוצה את האמונה? לדעת שאין עוד מלבדו? אם התשובה היא "כן", עליו לדעת שאין על מה להסתכל, אין עוד מה לראות, הרי אין עוד מלבדו! לכל מקום שאדם הולך עליו לעצום עיניו ממראות אסורים, מדברים שאינם שייכים לו, ולהתרכז בהגעתו למקום מבלי לשכוח את השם יתברך בדרך…

בירור ארבעת היסודות

נאמר בליקוטי מוהר"ן (ח"ב, סז), שכל הבירור שהאדם מברר את הטוב מהרע מארבעת היסודות שלו, הוא על ידי שמירת העיניים. וכל עוד שהאדם לא בירר את ארבעת היסודות שלו מן הרע בשלמות, באופן שאין לרע שום אחיזה ביסודותיו, אז בכל ראיה שהוא רואה יש אחיזה לרע, והוא נופל לרע עין, לקנאה, לתאוות וכו’. וכל שכן, כאשר רואה מראות אסורות, שאז בודאי נאחז בו היצר הרע מאוד ופוגם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, שהרי כל איברי האדם מצטיירים בעיניו, כידוע לחכמי הרפואה.

רק אדם שבירר את ארבעת היסודות בתכלית הבירור, וזיככם כראוי מכל סיג ופסולת, רק הוא יכול לפתוח את עיניו מבלי להיפגע, כמו שרבינו הקדוש העיד על עצמו – שאצלו אין שום הבדל בין גבר לאישה, ואין לו שום ניסיון בתאווה זו, מכיוון שזיכך את ארבעת היסודות שלו בתכלית מכל רע.

ואפילו צדיקים עצומים, שבודאי ביררו את ארבעת היסודות הללו, בכל זאת הקפידו על שמירת עיניהם בשלמות. ואף בדורנו היה הבבא סאלי ע"ה, שקדושת עיניו הייתה לאות ולמופת. אם כן, קל וחומר הוא, – שאם אותם צדיקים, שבודאי אין זה משנה להם מה יראו – הם יראו רק את האלוקות שבדבר, ובכל זאת, הם שומרים את עיניהם. לכן אנו, שארבעת היסודות שלנו אינם מבוררים כלל ועיקר, והרע מעורבב בנו מאוד מאוד, הלא חייבים אנו לשמור את עינינו עוד יותר!

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)