מי אתם, להקת אמא עילאה?

להקת "אמא עילאה" היא דוגמא
מצוינת למי שבורח מהכבוד, אבל הכבוד
רודף אחריו. "ברסלב ישראל" שמח
להעניק לגולשיו שיחה עם סולן הלהקה,
שמתעקש לשמור על אלמוניותו.

להקת "אמא עילאה" מוציאה בימים אלה דיסק בכורה מוצלח, אבל חבריה לא מוכנים לחשוף זהותם, כדי לברוח מכבוד ומגאווה.

את כל השירים באלבום הם הקליטו בחצות לילה, בטייק אחד, ובספונטאניות עד שאפילו בעל האולפן לא ידע מה הולכים להקליט, עד שלא החלו להקליט. והתוצאה: שילוב מיוחד של אקוסטי ואתני, מוסיקה דיגיטאלית ואפילו קצת טרנס, והכל לכבוד ה’.

האלבום הראשון רק יצא מהתנור, וכבר האלבום השני מוכן.

"ברסלב ישראל" שמח להעניק לגולשיו שיחה עם סולן הלהקה, שמתעקש לשמור על אלמוניותו.

להקת "אמא עילאה" היא דוגמא מצוינת למי שבורח מהכבוד – אבל הכבוד רודף אחריו.

אלבום הבכורה שלהם יצא רק לפני שבוע, וכבר חיפוש ב"גוגל" מוצא אודות הלהקה, כתבות למכביר. אך באף אחת מהכתבות ומהראיונות שהעניקו חבריה, לא ניתן למצוא זכר לזהותו של הסולן.

"מי אתה, אדוני הזמר?" שאלו חושיי העיתונאיים-המחודדים וביקשתי לפגוש את סולן הלהקה, הרוח החיה שמאחורי האלבום המיוחד, בדיוק ביום בו אלבום הבכורה שלו יצא לחנויות.

סולן הלהקה, 32, (שמו שמור במערכת – אך אנו נקרא לו בפשטות "סולי"), מתגורר בישוב פסטורלי בצפון הארץ. שם הכיר את חברו הטוב, יניב אלחנתי, בעל אולפן הקלטות, ויחד הם חברו ללהקה ולאלבום משותף. שנתיים תמימות הם עמלו על התקליט, עד שיצא השבוע לחנויות. "מתוך ההיכרות שהייתה לי וליניב נוצרו ניגונים והחלטנו להוציא ביחד משהו, זה היה זיווג טוב. אני המלחין, הסולן, המנגן, ויניב המפיק המוסיקלי והמקליט. אני נותן לו את חומרי הגלם והוא מצייר", מספר סולי על עבודתם המשותפת.

"חצות לילה אקום להודות לך" משורר דוד המלך. אז יש צדיקים שקמים לומר תיקון חצות ויש כאלו שקמים בכדי לשיר לה’. כך גם חברי להקת "אמא עילאה", שאת כל האלבום שלהם, למעט שיר אחד, הקליטו בחצות לילה. "בחצות לילה הודלקו האורות באולפן, ישבנו יחד עם עוד כמה חברים, דיברנו דיבורי אמונה וחיזוקים, וכך יצא האלבום" מתאר סולי, "יש שירים שממש בטייק אחד הוקלטו, וכך גם הוכנסו לאלבום – אותנטי ונקי".

הוא נולד בבית חילוני טיפוסי, ובגיל 20 החליט לחזור בתשובה. "תמיד חיפשתי והתבוננתי, הבנתי שיש פה משהו. תוך כדי החיפוש שלי שמעתי שיעור בקבלה, הרב דיבר על ספירות של בינה וכתר, ולא הבנתי כלום. זה משך אותי להבין את השפה, הבנתי שיש שם סודות שאני לא מבין, חיפשתי את האמת "מי ברא כל אלה", כמו בסיפור של הילדים – "מי הבנאי". הגעתי למסקנה שיש בנאי, ואם יש בנאי – אני רוצה להיות פועל שלו".

את עולם המוסיקה הכיר כבר מגיל צעיר, אבל כשהחליט לזנוח את העולם החילוני ולעבור אל העולם הדתי, זנח גם את המוסיקה. רק לפני שנתיים, חזר אל אהבתו הישנה, הגיטרה, ומהחיבור המחודש ביניהם צמח האלבום. "תמיד עסקתי במוסיקה, אבל זה עבר הרבה בירורים בדרך. בתהליך של התשובה עזבתי לגמרי את הגיטרה, וזרקתי אותה בצד לעשר שנים. רק עכשיו חזרתי לנגן" הוא מספר. "יצאו ניגונים, חברים שמעו ונהנו, ורצינו להשמיע אותם לעם ישראל".

"רוב השירים ירדו משמים אל הראש ועברו לגיטרה" מתאר סולי. כשאני מתעקשת בכל זאת לקבל הסבר מדויק, איך בדיוק זה קרה (אולי גם אני אנסה את זה פעם), הוא מפליא להסביר. "זה לא "אני רוצה להלחין שיר, בוא נתפוס גיטרה", אלא אני הולך בדרך ויורד טקסט. עוד לפני שהרגליים מתחילות לרקוד, הראש והלב כבר עובדים. אצלנו הלב זז, רעד ובכה, ורק אז הידיים והרגליים התחילו לזוז ולנגן את השיר. בדיוק הפוך ממה שקורה היום".

השירים ירדו, הלב הרגיש, והניגונים פרצו החוצה, אחד אחרי השני. אז החליטו סולי ואלחנתי שהם רוצים להוציא אלבום מהשירים שלהם, והתחילו כבר להדפיס אותו באופן עצמאי. "יום אחד פגשתי יהודי מאוד נחמד ומאיר פנים, אמרתי לו שלום, והוא החזיר לי שלום. שאלתי אותו מה הוא עושה בחיים, אז הוא אמר לי שהוא "הינדיק הפקות", אז אמרתי לו – אולי תיקח דיסק שיצא עכשיו, חם מהתנור, טרי טרי. הוא שמע את הדיסק והתלהב. מה שנקרא השגחה פרטית" מספר סולי איך, מבלי לתכנן, חברו לחברת התקליטים המצליחה.

עטיפת הדיסק של להקת "אמא עילאה"

וההחלטה שלכם לצאת בעילום שם. זה גימיק?

"אני מעדיף להישאר בעילום שם, לא מבחינת גימיק מסחרי, בכלל לא בכיוון. אנחנו מעדיפים להיות אנונימיים. אנחנו עושים מוסיקה ממש כדי לשמח את עם ישראל ולחבר אותם לקב"ה, ולא בשביל משהו מסחרי או בשביל להיות גדולים. רבי ומורי אמר לי לא לכתוב את שמי, וגם מבחינת עצמי זה עושה לי ממש טוב, לא להיכנס לעוד בירורים, שאם זה לא יצליח ואנשים לא יאהבו וענייני כבוד. אני לא עושה מוסיקה בשביל שידעו שאני עשיתי אותה, אלא בשביל להתחבר לקב"ה, ומי שיכול להתחבר לרצון ולגעגוע הזה שלי, אז בכבוד, למה הוא צריך לדעת שזה אני?"

ומה עם הופעות חיות? כיצד תופיע הלהקה אם הסולן שלה לא מעוניין להיחשף? עזבו אתכם ממשקפי שמש ומכובעים שמסתירים חצי פנים, גם כאן הפשטות והאותנטיות של חברי הלהקה מנצחת.

"בינתיים היו לנו כמה הופעות קטנות, ולא עליתי עם מסיכה או עם משקפי שמש" מפתיע סולי, "פשוט עליתי וניגנתי, לא אמרתי שאנחנו "אמא עילאה". לגבי ההופעות הבאות, הם עדיין לא החליטו כיצד יוכלו לשמור על אנונימיות ועם זאת, גם על אותנטיות. הצעות יתקבלו בברכה.

אלבום הבכורה שלכם יצא בימים אלה לחנויות התקליטים, איך ההרגשה?

"ההרגשה כייפית, אני מקבל פידבקים מאנשים שהם נהנים מהאלבום ומתחזקים ממנו".

ואם תהיתם כיצד יכול לקבל פידבקים זמר אנונימי, תמיד טוב שיש "אנ"ש" (=אנשי שלומנו), כלשונו של סולי, חברים קרובים שיודעים מי זה שר ומנגן שם כל כך יפה.

כמו רבים מבני דורנו, קשה לקטלג את סולי, יש בו קצת מחב"ד, קצת מהרב אשל"ג, קצת מהרב קוק וקצת הרבה מרבי נחמן מברסלב. "אני מאוד מחובר לרבי נחמן, ולומד פנימיות התורה על פי בעל הסולם, אני מאוד אוהב את הרב קוק ומתחזק מהתניא. כלל ישראל", הוא מסכם.

ובכל זאת, הוא אומר, שהצדיק הגדול שבדור, כולם יודעים מי הוא. "רבי נחמן הוא הרב של בעלי התשובה, של הדור שלנו ושל הניגון. מה היינו עושים בלי רבינו?!"

ולסיום, בשורה משמחת לכל מי שכבר הספיק להתמכר לאלבום הבכורה של הלהקה המוכשרת – האלבום השני כבר בדרך. "יש לנו עוד הרבה חומר שכבר התחלנו לעבוד עליו. התקליט השני והשלישי כבר בדרך. הדיסק השני כבר מוכן והוא בהדפסה" מגלה סולי. "זה רץ, ואם זה רץ, למה לעצור?"

למנצח על הגיתית

מדברי

לרכישת הדיסק של להקת "אמא עילאה" בחנות האתר לחץ כאן