השביל הנכון במבוך החיים

הבטיחו לך "הרים וגבעות"?
נתנו לך שוקולד טעים ומתוק, אבל
בסוף גילית שזה רעל? כן, כל
זה קורה בתוך מבוך החיים, עד
שמוצאים את השביל הנכון.

בשדי יער – פרק 12

חז"ל דורשים (מסכת בבא בתרא דף ע"ח) את הפסוקים (במדבר כא): "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותיכונן עיר סיחון. כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון וגו’": אמר רב שמואל בר נחמן, אמר רבי יוחנן, מהו שכתוב: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון"?

המושלים – אלו הם הצדיקים המושלים ביצרם, ועיקר עצתם היא: "בואו חשבון"! בוא נחשוב חשבונו של עולם: הפסד מצווה נגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. גמרא זו מלמדת אותנו שאדם הרוצה להיות מהמושלים ביצרם, צריך פשוט מאוד לעשות חשבון נפש: מה הוא הפסיד בעולם הזה כשעשה מצווה? ולעומת זאת, אילו חיים יפים נהיו לו מקיום המצווה? וכן יעשה חשבון הפוך: איזה ריווח והנאה היו לו מן העבירה כנגד ההפסד הנורא שיהיה לו לאחר מכן?

אדם שעושה חשבון נפש, מובטח לו שיראה מיד בעשיית המצווה שהוא רק מרוויח. כי כבר בעולם הזה יש לו סיפוק וטוב לו בלב ובנשמה, וכל שכן בעולם הבא, שאז יראה את האור הגדול של כל מצווה ומצווה, ומה זכה לקבל על ידי מעשה פשוט שעשה. כי מה תאמר? שהוא הפסיד את תאוות והנאות העולם הזה בשביל המצווה? כל אחד יודע שכל תאוות העולם הזה אינן כלום, והאדם יודע היטב את הריקנות שהוא חש אחרי שרדף אחר העולם הזה, ואף אם השיג משהו, הוא מודע היטב ומרגיש את המרירות הנוראה של הקנאה והתחרות של העולם הזה.

על זה סיפר רבינו משל, שהיצר הרע דומה לאדם שרץ בשוק כשידו קמוצה, וכאילו מחזיק בה אוצר, וכולם רצים אחריו. כולם רוצים לקבל את מה שמחזיק בידו, ובסוף, אחרי שבזבזו את כל היום ברדיפה אחריו, הוא פותח את ידו ומראה לכולם שלא החזיק בידו כלום, והוא רק תעתע בהם ושרף את זמנם.

כך הן כל התאוות כולן. אדם שמוותר על תאווה מסוימת כדי לעשות מצווה – לא מפסיד כלום! הוא רק מרוויח. כעת יש לנו חצי מן החשבון: הפסד מצווה = כלום. אין שום הפסד מעשיית מצווה.

אך עדיין, עלינו לברר לגבי החצי השני של החשבון: שכר המצווה. נאמר: הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכרה של מצווה אין לו שיעור, ולא רק בעולם הבא, אלא כבר בעולם הזה אדם רואה את החיים הטובים שיש לו בזכות המצוות, ויש לו תענוג גדול מכל מצווה שעושה. אם כן, המשך החשבון הוא: שכר עבירה כנגד הפסדה. כל אדם יכול לעשות חשבון פשוט – מה הוא למעשה מרוויח בעבירה שעשה. בירור קצר ביותר יראה לו שהוא לא הרוויח דבר. זאת, משום שמעשיית עבירה לא נשאר לו דבר ביד, מלבד מרירות וחושך שאופפים אותו. אדם מספק, בעשיית עבירות ח"ו, רק את הדמיון שלו, אך בפועל נשאר ריק מכל וכל. לכן המשך החשבון הוא: כנגד הפסדה – הפסד עצום!!! לא רק בעולם הבא, שבו יצטרך לתת דין עליה ולהיענש, אלא כבר בעולם הזה הוא מאבד את כל הנועם והתענוג מהקשר עם השם, ואין הפסד גרוע מזה. נמצא, שהסיבה העיקרית המביאה את האדם לטעות בדרכו ולהתרחק מהשם היא – שהוא רחוק מחשבון נפש.

הכלל היוצא מדברים אלה הוא: אדם קרוב לחשוב נפש – קרוב להשם. רחוק מחשבון נפש – רחוק מהשם.

דרך התורה נותנת לאדם חיים יפים, שלום בית, ילדים טובים, פרנסה בנחת וכדומה. היא מלאה בתכנים רוחניים, חגים, שבת וכו’, ויש לאדם תמיד דברים מעניינים ללמוד. כללו של דבר – התורה היא הדרך לחיים יפים באמת בעולם הזה, ואילו דרך העולם הזה, על כל תאוותיו והעוונות שאדם מקיים בו, הינה טיפשית ומשאירה את האדם מרוקן ומרומה. אחרי שהבטיחו לו "הרים וגבעות" הוא נוכח לדעת שסתם תעתעו בו והוא לא מקבל דבר.

אם כן, אדם שעושה חשבון נפש יכול להימלט מהתעתוע והשקר של העולם הזה, ולזכות לחיים של אמת. לחוש את הנועם של חיי התורה!

מהי תכלית התאוות?

את חשבון הנפש הזה מכנה רבינו הקדוש בשם "ישוב הדעת", וזו לשונו (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, י): "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבים עצמן. והעיקר – להשתדל לישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם".

לאחר שלמדנו את דברי חז"ל, אנו רואים שדברי רבינו הקדוש אינם חידוש כלל, כי כבר נאמרו על ידי חז"ל בפירוש: הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה וכו’. אלא החידוש הוא, בציווי מוחלט שציווה רבינו: שלא יעבור על שום אדם מישראל אפילו יום אחד בלי שעת התבודדות. על זה אומר רבינו הקדוש, שחיוב הוא על כל אדם – מקטן ועד גדול, לעשות בכל יום, לפחות שעה אחת, התבודדות.

נחזור לגמרא הדורשת את הפסוקים הנ"ל. המשך הפסוק הוא: "תבנה ותיכונן" – אם אתה עושה חשבון, כלומר עוסק בחשבונו של עולם, אז "תבנה ותיכונן" – תבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא. ומסביר רש"י, שאדם העוסק בחשבון נפש הנ"ל, זוכה להצליח הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

המשך הפסוק מדבר על אלה שאינם עושים חשבון נפש: "עיר סיחון" – אם משים אדם עצמו כעַיִר זה, שהמהלך אחר סְיָחָה נאה, כלומר שמתפתה ליצרו ולדברי האפיקורסים ואינו מושל ביצרו, מה כתוב בפסוק שאחריו? "כי אש יצאה מחשבון" – תצא אש מאלו שמחשבים, כלומר הכשרים שעושים חשבון נפש, ותאכל את אלו שאינם מחשבים ועל זה נאמר, שלעתיד לבוא כל אחד נכווה מחופתו של חברו, כלומר שכל מי שקטן יותר במעלה, נכווה ממי שגדול ממנו.

השביל הנכון במבוך החיים

גמרא זו מעוררת אותנו להתבונן על חשבון הנפש שהצדיקים עושים: הם עושים בכל יום חשבון נפש, הם בדקו מה עשו מאתמול ועד היום, הם מחשבים הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. הם מיישבים עצמם היטב ושואלים מהי התכלית מכל תאוות העולם הזה…. וכן הלאה. כמותם צריך להיות כל אדם – לעשות חשבון נפש על כל מחשבה דיבור ומעשה, לשאול את עצמו שאלות, כגון: מה הרווחתי מתאווה זו? והתשובה כמובן תהיה שהוא יבין היטב שהוא רק הפסיד, וההפסד היה עצום. כי כל עבירה היא עונש נורא לאדם, כמאמר דוד המלך ע"ה: "תמותת רשע רעה" – הרעה והעוון הוא עונש שממוטטים את האדם.

כשאדם עובר עבירה או נכשל בתאווה כלשהי, דומה הדבר לאכילת רעל מצופה בשוקולד. זה טעים, מתוק וריחני – אבל, עדיין, זה רעל! כך היא כל עבירה ותאווה. אולם, אם יהיה לאדם זמן קבוע בכל יום שבו יעשה חשבון נפש ויתבונן: נו, מה כבר הרווחתי מכל זה? מה נשאר לי מהעוון/תאווה? בודאי יקבל את הכוח להתגבר על יצרו.

בספר "מסילת ישרים" מתאר הרמח"ל את העולם הזה כמבוך של שבילים, וכותב שאדם שעדיין לא מושל ביצרו נמצא עדיין בתוך השבילים ואינו יודע להבחין ביניהם, לאיזו דרך ילך ואיך יגיע ליעדו. כל שכן שאינו יכול להדריך אחרים. אך המושלים ביצרם, אלה שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים, ואף הכירו אותם על בוריים, הם אלה שיכולים לייעץ למי שירצה לשמוע, ולהם אנו צריכים להאמין.

ומהי העצה שנותנים לנו המושלים שכבר הגיעו אל האכסדרה? כיצד נגיע כולנו לתיקן שלנו? מהי למעשה העצה של הרמח"ל עבורנו, כדי שנגיע לתיקון שלנו וכדי שנצא מן המבוך? ועונה: "בואו חשבון"! בוא ונחשב חשבונו של עולם, ומסיים דבריו שם: "כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן, ובזמן הקבוע לו להתבודדותו, מהו הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו, ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו ואחר כך בודאי יהיה לו בנקל לטהר את מעשיו ולהיטהר מכל דרכיו, וכמו שכתוב: "פלס מעגל רגליך וכו’", וכן: "נחפשה דרכינו ונשובה" – ברגע שאדם מפשפש במעשיו, מיד הוא חוזר בתשובה".

זו עצתם של כל הצדיקים, ולא רק של רבי נחמן מברסלב, שיעשה האדם חשבון נפש בזמנים קבועים. כי בודאי כל הצדיקים, שכבר ניסו ובדקו את כל הדברים, יודעים שרק ההתבודדות וחשבון-נפש, שיעשה אדם בכל יום, הם העצה היחידה! והמועילה ביותר שיש לאדם כדי להתגבר על כל מכשול.

אומר הרמב"ם על הפסוק: "מכסה פשעיו לא יצליח". במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו, אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם את עצמו בעזות פנים, אלא שב לפני הא-ל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו".

דברי הרמב"ם מובנים בפשטות: להיות לפני השם. לעשות התבודדות. לפרט את כל החטאים ולהתוודות עליהם. וכמובן שזה רק בינו לבין השם, לפני רבים יסתיר את חטאיו, וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים).

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)