מבחנו של מנהיג – פרשת השבוע שמות

הוא לא ניצח בפריימריז. גם ועדה
מסדרת לא בחרה בו, אך הוא נבחר
כמנהיג. מה היו התכונות שהפכו אותו
למנהיג היסטורי כה נערץ?

הוא לא ניצח בפריימריז. גם ועדה מסדרת לא בחרה בו, אך הוא נבחר כמנהיג. מהן התכונות שנתגלו במשה רבינו שהפכו אותו למנהיג היסטורי כה נערץ?

הפסוקים משרטטים את אישיותו, ומתוכם ניתן להבחין בתכונות ההופכות אדם למנהיג נערץ, מלבד חכמה ופקחות ההכרחיים.

א. למרות שגדל בבית המלך, מפונק ועטוף בכל טוב, לא התעלם משה ממוצאו: "…ויגדל משה, ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וגו'" (פרק ב, יא). המפגש בין בן המלך לבין בני עמו לא היה ביקור של סקרנות ויציאה ידי חובה. וכן מביא רש"י: "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם", כלומר, הנשיאה בעול, ותחושת הסבל שלהם, היכולת לחוש את הזולת ולא להתעלם מכאבו וסבלו, להיות שותף עמו, להציל עשוק אף במחיר אישי כה כבד של גלות, כשמעל ראשו מרחף גזר דין מוות.

ב. משה הרועה נוטל את הצאן אל המדבר "להתרחק מן הגזל". למרות שיותר קל ונוח לרעותן באזור סמוך לבית, עדיף לו לצאת לקשיי המדבר אך לא להיכשל בגזל. נקי כפיים וישר דרך ללא פשרות.

ג. ענווה. לאחר שהקב"ה מטיל עליו את השליחות לגאול את העם, הוא מסרב: איני ראוי, "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (פרק ג, יא).

ד. זהירותו שלא לפגוע בזולת: "ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח" (פרק ד, יג) – הכוונה לאהרן אחיו. כל השנים בהן שהה משה מחוץ למצרים היה אהרן (אחר פטירת עמרם) מנהיג העם. חושש משה שמא ייפגע אהרן שלעת בוא הגאולה ניטל ממנו התפקיד. רק כאשר הקב"ה מבטיחו: "וראך ושמח בליבו" (פרק ד, יד) – לא מס שפתיים וחיבוק ונישוק מנומסים ומאולצים, אלא ממש שמחה בליבו על כי נבחר אחיו לתפקיד, רק אז הוא נאות לצאת.

ה. אומץ ונחישות. משה מגיע אל העם, מבשר לו כי הנה מגיעה הגאולה. העם מאמין ושמח. מתארגנת משלחת של זקני ישראל ללכת אל פרעה, אך לפתע הם נשמטים אחד אחד. לכל אחד יש כמובן נימוק משכנע ותירוץ נכון, אך למעשה מוצאים עצמם משה ואהרן לבדם בפתח הארמון. משה אינו נרתע, "ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה… שלח את עמי" (פרק ה, א).

הנה כי כן: א. נושא בעול ומיצר בצרת הזולת. ב. ישר, אמיתי ונקי כפיים. ג. ענוותן. ד. זהיר בכבוד הזולת. ה. נחוש, אמיץ, ללא רתיעה.

ועל כך אנו מתפללים: "והשיבה שופטינו כבראשונה".