הרב החילוני

"מה דעתך על ההצעה המטורפת
שלהם? את יכולה לדמיין אותי,
בוגר ‘השומר הצעיר’, אקדמאי חילוני
ואתיאיסט מוצהר, משמש כרב?…"

מיכאל ועטרה הסופר ארזו את בגדיהם וחפציהם ההכרחיים ואת השאר חילקו בין מכריהם. הם החליטו לעבור עם ילדיהם ממושב ניר-ישראל לקצהו השני של העולם, לאי טסמניה השייך לאוסטרליה. אמו של מיכאל שהתגוררה שם, שכנעה אותם שיחיו לצידה. כשהגיעו, שמחה הסבתא לקראתם ובתוך זמן קצר הסתדרו בני המשפחה במקום. מיכאל למד באוניברסיטה מתמטיקה ואשתו למדה פסיכולוגיה. ילדיהם למדו בבית-הספר הממלכתי, הלא-יהודי.

ערב אחד נשמע צלצול פעמון בבית משפחת הסופר. עטרה ניגשה לפתוח את הדלת והתפלאה למראה המשלחת המכובדת שניצבה בפתח ביתם. אחד מהם אמר "שלום" במבטא כבד והמשיך באנגלית: "מיסטר הסופר נמצא בבית?". "כן, היכנסו ושבו בבקשה, אני אקרא לבעלי", השיבה עטרה. מיכאל הופתע למראה הפמליה. הוא ברכם לשלום והתיישב מולם. ריי, יושב-ראש וועד הקהילה הציג את הבאים. הוא סיפר למיכאל, שג’ק אדלסטיין, שעד כה מילא את תפקיד הרבאיי בבית הכנסת שלהם, עוזב את העיר. מיכאל לא הבין מדוע הדבר נוגע לו, וריי הסביר: "באנו בשליחות הקהילה היהודית בהוברט כדי להודיע לך שהחלטנו למנותך, מיסטר מיכאל הסופר, להיות החזן והקורא בתורה ולהיות הרב של הקהילה!…"

"רבותיי הנכבדים", צחק מיכאל בפה מלא, "אני מעריך מאוד את האמון שאתם מעניקים לי, אבל צר לי לאכזב אתכם – אני לא מתאים בכלל לתפקיד החשוב שאתם מציעים עבורי…" אך סם התעקש בהתלהבות: "אתה המתאים ביותר! אתה ישראלי, דובר עברית שוטפת, קורא בעברית. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!", מיכאל הבין שהוא נקלע לסיטואציה רגישה והחליט להסביר להם בפשטות את הבעיה במינויו: "אתם מוכרחים להבין… אני אדם חילוני, ולא סתם חילוני, אלא אתיאיסט גמור! אין לי שום קשר לנושאים דתיים. אני האחרון שיכול לשמש כרב בקהילתכם!"

"אף-אחד לא דורש ממך לשנות את השקפת עולמך. אינך צריך להפוך למאמין ולשומר תורה ומצוות. אנחנו רק מבקשים ממך שתעקוב אחרי ההוראות בסידור וכך תהיה חזן ותקרא עבורנו בתורה. אתה היחידי בהוברט שמסוגל לעשות זאת", השיב לו ריי, ולפני שמיכאל הספיק להגיב הוא סיכם: "אנחנו רואים את העניין כסגור!"

האורחים קמו, לחצו את ידי מיכאל ויצאו מהבית, כשהם מותירים אותו משתומם. "מה דעתך על ההצעה המטורפת שלהם? את יכולה לדמיין אותי, בוגר ‘השומר הצעיר’, אקדמאי חילוני ואתיאיסט מוצהר, משמש כרב?…" שאל את אשתו כשהוא המום מן ההחלטה.

"אתה צריך להסתכל על הדברים באופן אחר. יש כאן קהילה יהודית שזקוקה לעזרתך ואתה האדם היחיד שמסוגל לעזור לה. לדעתי עליך לעשות זאת מתוך חובה הומניסטית". הייתה תגובתה המפתיעה של עטרה. מיכאל שקע לרגע ארוך בהרהוריו. "את צודקת", אמר, "אם אתייחס לעניין כאל הושטת עזרה סוציאלית, הוא לא ייראה לי כה מופרך. ואת יודעת מה? כך אוכל לשמור על העברית השוטפת שלי… אבל איך אוכל להתפלל, הרי איני בקי כלל בניגוני התפילה?! הם בטח לא מעוניינים שאהיה סתם קריין… אם אני עושה כבר משהו, אני רוצה לעשותו כמו שצריך!"

"אל תדאג", הרגיעה אותו אשתו, "אתה הרי יודע שגדלתי בבית מסורתי וביקרתי בבית הכנסת עם משפחתי. אנסה להיזכר בניגוני התפילות". וכך היה. עטרה לימדה את בעלה כמה ניגונים והוא שיננם. כעת היה רגוע.

מיכאל התרגל לקראת תפקידו החדש. הוא נהג לעלות על אוטובוס או לנסוע על קטנוע לבית הכנסת בשבתות ובחגים ואף ביום כיפור, שם התפלל לפני העמוד מתוך הסידור, וקרא בחומש כאשר ספר תורה מקלף מונח לצידו, ולאחר מכן חזר לשגרת החיים החילונית בביתו. אט-אט, החלו התפילות והקריאה בתורה לחלחל לנפשו. הוא קלט שיש לעם ישראל מסורת מפוארת בת אלפי שנים. והחל להצטער על כך שאין להם ולילדיהם כמעט שום קשר אליה.

יום אחד פנתה אליו עטרה ואמרה: "חשוב לי שילדינו לא יתנתקו ממורשת עם ישראל". ואף מיכאל הודה: "את יודעת, לאחרונה גם אני חשבתי על כך… ילדינו חיים בין הגויים ואין להם שום סימן שיחדיר בהם את ההכרה שהם יהודים". "אנחנו חייבים למצוא דרך לחזק אצלם את הזהות היהודית", השיבה. "יש לך איזה רעיון?", שאל מיכאל. עטרה שתקה מעט וענתה: "לפי דעתי, עלינו להנהיג בבית קצת אורח-חיים יהודי…" אך מיכאל נבהל ושאל: "למה את מתכוונת?", ועטרה הסבירה בפשטות: "אנחנו צריכים להתחיל לקיים מעט מצוות. זו הדרך היחידה לחיזוק הקשר עם העם היהודי".

"מה קרה לך, את רוצה שנקיים חוקים פרימיטיביים שנקבעו לפני אלפי שנים, הרי אנחנו אנשי מדע משכילים?!", שאל מיכאל. "מנין לך שתורת ישראל פרימיטיבית? אנחנו לא מכירים אותה כמעט. ויש עוד דבר מוזר, כשאתה חוזר מבית-הכנסת, אני מרגישה שאתה רגוע ושמח יותר. אולי יש לך הסבר לכך?…" השיבה עטרה ולא נשארה חייבת. בני הזוג סיכמו שיתחילו לקיים כמה מצוות, לאו דווקא מתוך אמונה, אלא מתוך רצון שילדיהם לא יתנתקו לגמרי משורשי עמם. "יש לך מושג איך מקיימים מצוות?", שאל מיכאל שהוא צוחק. עטרה אימצה את זיכרונה: "אמא נהגה להדליק נרות בערב שבת ואבא קידש על היין… אני זוכרת גם שהם נטלו ידיים בסעודת שבת וברכו על המזון… הא, וגם אסור לבשל ולנסוע בשבת…"

הם החלו לקיים את מעט המצוות שזכרה עטרה. וככל שהקפידו על קיום המצוות, כך גבר אצלם החשק לקיים עוד, אבל לא היה מי שיורה להם כיצד להתקדם. בשלב מסוים נזכרה עטרה בעוד ‘פרט’: "יהודים גם שומרים על כשרות ומפרידים בין בשר לחלב". מיכאל הסכים לרכוש מערכת כלים חדשה. כאשר חזרה עטרה הכלים הכתה בה המחשבה: "מה יעזרו הכלים האלה, אם כל הכלים הישנים וגם השיש במטבח לא כשרים?! חייבים להכשיר את המטבח!", אבל לא היה להם שמץ של מושג איך מכשירים מטבח, וכך לצערם, הכלים החדשים הוטמנו בארון. שניהם היו נתונים במצוקה. הם רצו לדעת יותר, אבל לא נראה באופק מישהו שילמדם הלכות במקום שכוח-האל הזה… עטרה הייתה מדוכדכת.

בשעת בין-ערביים אחת שקעה בהרהורים על חוסר המוצא שבמצבם, ואז עלה במוחה רעיון. לאחרונה הרבתה לקרוא סיפורי תנ"ך ושמה לב לעובדה מעניינת. מאז אברהם אבינו, היה לעם ישראל בכל דור ודור מנהיג, שאליו נשאו בני העם את עיניהם. לאחר שלושת האבות הגיע יוסף ואחריו משה, שהוציא את בני ישראל ממצרים והוריש את ההנהגה ליהושע. לאחר מכן הגיעו השופטים ואחריהם הנביאים והמלכים, וכך בכל דור היה מנהיג. ואז חשבה שגם כיום חייב להיות איזה מנהיג, שמתפקידו לעזור לכל יהודי באשר הוא שם. היא החלה להתפלל על כך. לעתים התפללה מליבה ללא מילים ולעתים התפללה בקול, לעתים אף פרצה בבכי והתחננה לבורא העולם שיצילם: "אתה מוכרח לשמוע אותנו! אם מה שמסופר בתנ"ך נכון, ועם ישראל הינו העם הנבחר, הרי ישנו בודאי מנהיג שתפקידו לעזור לכל יהודי. המנהיג הזה חייב לעזור לנו לקיים את המצוות כמו שצריך!"

גם הימים הבאים חלפו עליה בבכיות ותחנונים.

יום אחד הגיע במפתיע לבית הכנסת יהודי בשם הרב חיים גוטניק מארגון "בני ברית". מיכאל פגש אותו והזמינו לביתם. כאשר הגיע, שמחה עטרה על האורח הדתי הבלתי צפוי ושניהם הציפו אותו בשאלות הלכתיות שהתקשו בהן. הם שוחחו עם האיש במשך שעות ארוכות ושטחו בפניו את כל ספקותיהם. הוא לימד אותם בסבלנות כיצד לקיים מצוות. מיכאל ועטרה ישבו לפניו כתלמידים ורשמו כל מילה שיצאה מפיו. לאחר מכן נפרד מהם האיש ויצא לדרכו. השניים הביטו זה בזו בהשתוממות ומיכאל הרהר בקול רם: "מעניין מי האיש הזה ומה הוא עושה בטסמניה?"

"לא יודעת, אבל נראה לי ששמעו את תפילותיי …" השיבה עטרה.

מכאן ואילך הם ידעו איך להכשיר את מטבחם ואיך לשמור על כשרותו. מצוות רבות נוספות התחדשו להם באותה פגישה והם קיימו אותן לפי דבריו. משפחת הסופר הפכה בהדרגה לבעלת תשובה. בגלל השינוי באורח חייהם, כבר לא יכלו להמשיך ולהתגורר בטסמניה והם עברו להתגורר בעיר קנברה שבאוסטרליה. מדי פעם ביקרו במלבורן ובסידני, שבהם היו ריכוזים גדולים של יהודים שומרי תורה ומצוות והם התוודעו אליהם ורכשו ידידים חדשים.

במלבורן, הכירה עטרה את פנינה. היא סיפרה לה בדרך אגב, שלפני כן הם גרו בטסמניה הנידחת. "מה את אומרת?!", קראה פנינה בהתפעלות, "בואי ואספר לך דבר מופלא! לפני כמה שנים קיבל אבי, הרב חיים גוטניק, מכתב מהרבי מליובאוויטש. הרבי הורה לו לנסוע לטסמניה. אבי התפלא מאוד על השליחות, שכן הרבי לא כתב לו מהי מטרת הנסיעה. אבל חסיד לא שואל שאלות על הוראה של הרבי, ואבי ארז את חפציו ונסע".

לשמע הדברים פערה עטרה את פיה ועיניה. מראה של עטרה הבהיל את פנינה: "מה קרה? את רוצה כוס מים?" לאחר רגע ארוך הצליחה עטרה למלמל: "כעת הבנתי מה הייתה מטרת ביקורו של הרב גוטניק בטסמניה!… אותו יהודי שפגש אביך הוא בעלי, מיכאל!…" ועטרה המשיכה: "שמעתי על הרבי, אבל לא העליתי בדעתי שהוא טרח לכתוב מכתב לאביך ובו ביקש שיסע אלינו במיוחד כדי ללמד אותנו יהדות…" היא הרהרה רגע נוסף, כיווצה את מצחה ושאלה: "רגע אחד… אבל מעולם לא כתבנו מכתב לרבי… איך הרבי ידע שאנחנו זקוקים לעזרה?"

פנינה התפלאה גם היא. כל העניין נראה פלאי לגמרי. ואז, אחזה עטרה בראשה וקראה: "עכשיו הבנתי הכל! כל הזמן התפללתי לקדוש-ברוך-הוא וביקשתי שהמנהיג שנמצא בדורנו ישלח לנו עזרה והנה הוא שלח…" עטרה מיהרה לביתה לשתף את בעלה בגילוי המדהים. היא החליטה מיד שעליה לנסוע לאמריקה כדי לבקר אצל הרבי, לראות אותו ולהודות לו, וכך עשתה. לאחר מכן נסעו שניהם יחדיו. לפני הכניסה ליחידות עם הרבי, הסבירו להם החסידים שנהוג לכתוב את כל השאלות והבקשות על דף ולהושיטו לרבי בכניסה ליחידות. עטרה נכנסה ראשונה. מרוב התרגשות קפאה על מקומה. היא אחזה בדף והיססה אם למוסרו לרבי או להשאירו אצלה מחשש שתשכח כל מה שרצתה לומר.

הרבי חייך ופנה אליה בדברים. להפתעתה הוא ענה על כל השאלות הכתובות בדף, אבל בסדר הפוך, החל בשאלה האחרונה וסיים בראשונה. הרבי הטיל עליהם תפקידים רבים. הם ביקשו לצאת מאוסטרליה, אבל הרבי ביקש שדווקא יישארו שם. הייתה למיכאל, שהחזיק בעמדה בכירה באוניברסיטת ניו-סאוט-ווילס בסידני, השפעה רבה והרבי הטיל עליו לקרב סטודנטים יהודים לחיי תורה ומצוות.

וכך היה. הסטודנטים היהודים בסידני קיבלו אצל משפחת הסופר הסבר אינטלקטואלי מספק על כל קושיותיהם ביהדות, וגם זכו לאירוח חם ולבבי בביתם. כך מילאו מיכאל ועטרה את שליחותם, וקירבו ליהדות מאות סטודנטים.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 3)